עד כדי כך שניתן לומר, שגם אם המצווה לא כתב את זה מפורשות, הרי זה כאילו התנה על כך להדיא.
ליך יישוב סכסוך בבית הדין הרבני הינו הליך מקדים חשוב אשר יכול להביא לשלום בית מצד אחד, ומאידך לקיצור הליך הגירושין ולייעולו על ידי הנחת היסודות להסכם הגירושין.
וכן פסק כן בשולחן ערוך בסימן רמ"ו בסעיף א': "לעולם אומדים דעת הנותן, אם היו הדברים מראין סוף דעתו עושים על פי האומד אף על פי שלא פירש.
"האומר איני זן ואיני מפרנס כופין אותו לזון. ואם אין בית דין יכולים לכופו לזון כגון שאין לו במה לפרנס, ואינו רוצה להשתכר להרוויח ולזון אם תרצה היא כופין אותו להוציא מיד וליתן כתובה."
אִם הַשָּׁנָה מְעֻבֶּרֶת, יִכְתֹּב בַּאֲדָר רִאשׁוֹן: לְיֶרַח אֲדָר רִאשׁוֹן, וּבַשֵּׁנִי יִכְתֹּב: לְיֶרַח אֲדָר הַשֵּׁנִי. וכתב הרמ"א: וְאִם כָּתַב בַּאֲדָר הָרִאשׁוֹן: אֲדָר סְתָם, כָּשֵׁר.
פוסק השולחן ערוך: בְּיוֹם רֹאשׁ חֹדֶשׁ יִכְתֹּב: ''בְּיוֹם אֶחָד לְיֶרַח פְּלוֹנִי''. והרמ"א כתב וְיֵשׁ אוֹמְרִים דְּכוֹתְבִין בְּאֶחָד לְיֶרַח וּמִכֹּחַ זֶה יֵשׁ נִמְנָעִים לָתֵת גֵּט בְּרֹאשׁ חֹדֶשׁ.
דבר שבעיקרו תלוי אך ורק בין שני הצדדים לסכסוך, ובכוחם הם, לקבל החלטה בהסכמה לגופו של עניין ניתן למוסרו לבוררות.