פוסק השולחן ערוך פסקו למינקת מזונות הראויים לה, והיא מתאווה לאכול יותר, או לאכול מאכלים אחרים, מפני צער גופה, במידה ויש בכך סכנה לוולד. נחלקו הפוסקים:
פוסק השולחן ערוך פסקו למינקת מזונות הראויים לה, והיא מתאווה לאכול יותר, או לאכול מאכלים אחרים, מפני צער גופה, במידה ויש בכך סכנה לוולד. נחלקו הפוסקים:
דעה ב': הבעל אינו יכול לכפות אותה להניק את שניהם, ותניק אחד והבעל ישכור מינקת לשני כך פסקו הרי"ף, הרמב"ם, והשולחן ערוך.
פוסק השולחן ערוך אישה הרוצה להניק את בן חברתה בנוסף לבנה, הבעל יכול לעכב. ולגבי השאלה האם הבעל יכול להתנגד שתניק בן אחר כאשר מת בנה? ישנה מחלוקת:
כתב החלקת מחוקק באות כ"ו שאישה שנמנעת מלעשות מלאכות אינה נקראת מורדת. ונקראת מורדת רק כאשר נמנעת מתשמיש, ולא כשנמנעת ממלאכה.
פוסק השולחן ערוך על פי הרמב"ם, אם הבעל טוען שהאישה אינה עושה מלאכות, והאישה מכחישה, מושיבים אישה ביניהם, או שכנים.
פוסק השולחן ערוך אישה ששברה כלים בעת שעשתה מלאכותיה בתוך ביתה, פטורה. טעם הפטור: דעה א': תקנה משום שלום בית כן הובא בירושלמי.
פוסק השולחן ערוך על פי הריב"ש, התנו ביניהם שהוא לא יתחייב במזונותיה, והיא לא תתחייב לו במעשה ידיה, אם אחר כך התחייב לתת לה מזונותיה במתנה, אינו זוכה בכך במעשה ידיה.
פוסק השולחן ערוך אם היא מבקשת להניק בנה, והוא מתנגד, שומעים לה, ומבאר הבית שמואל שהטעם ששומעים לאישה שרוצה להניק את בנה, הוא כי: א. יש לה צער מריבוי החלב. כך כתב רש"י. ב. קשה לה לפרוש מבנה. כך כתב הרמב"ם.
פוסק השולחן ערוך בסעיף ג שענייה שנישאה לעשיר, שוכרת מניקה, ואינה צריכה להניק, והטעם הוא משום שעולה עמו ואינה יורדת.
פוסק השולחן ערוך אישה שהתגרשה אין כופין עליה להניק את בנה, ואם רצתה מבקשת שכר מבעלה ומניקה. לא רצתה, נותנת לבעלה את בנו והוא מטפל בו.
פוסק השולחן ערוך אף על פי שמניקה בנה, הגרושה אינה מקבלת מזונות, אבל בעלה נותן לה בנוסף לשכר ההנקה גם דברים שהקטן צריך להם: כסות, מאכל, משקה סיכה וכיוצא בזה.