האם מועיל תנאי לביטול מזונות אישה ומעשי ידיה?


(שולחן ערוך אבן העזר סימן פ סעיף יח)

מאת הרב שלמה לוי טוען רבני ומגשר כל הזכויות שמורות ©

בעריכה מחודשת מאת דוד עשור טוען רבני ומגשר משפטי.

 

התנו שהבעל לא יתחייב במזונות אישה והאישה לא תתחייב לו במעשה ידיה?

פוסק השולחן ערוך על פי הריב"ש, התנו ביניהם שהוא לא יתחייב במזונותיה, והיא לא תתחייב לו במעשה ידיה, אם אחר כך התחייב לתת לה מזונותיה במתנה, אינו זוכה בכך במעשה ידיה.


 

התחייב לתת מזונות לבת אשתו או ליתום, האם זוכה בכך במעשה ידיהם?

כתב הבית שמואל באות כ"ד שכאשר התחייב לתת מזונות לבת אשתו, או ליתום, אינו זוכה במעשה ידיהם, אלא אם הם אוכלים מתנאי בית דין, אז מעשה ידיהם שלו.


 

אישה שלא תבעה מזונות ומעה כסף, האם מעשה ידי שלה?

פוסק הרמ"א בשם הר"ן אישה ששתקה, ולא תבעה מזונות ומעה כסף, מן הסתם מעשה ידיה והמותר שלה, ולא אומרים שמחלה על מעשה ידיה. וכתב החלקת מחוקק באות ל"א שאומרים שמן הסתם עבדה ועשתה הכל לעצמה, עד שייתן לה הבעל מזונות בעד מעשה ידיה ומעה כסף בעד מותר מעשה ידיה. אבל מה שלא הספיק לה, אין הבעל צריך להשלים מזונות העבר, דודאי מחלה וכל אישה גם אם כתובתה אינה נמצאת בידה, זכאית למזונות.



אישה שמחלה לבעלה על כתובתה, האם חייב הבעל לשלם לה מזונות?

כתב הבית שמואל שאישה היושבת תחת בעלה, חזקה שיש לה כתובה ומזונות, ואפילו מחלה על כתובתה, כי המזונות אינם מתנאי הכתובה. ולא כדעת הרמב"ם שהמוחלת כתובתה לבעלה, הפסידה מזונות בחייו כדלקמן סימן צג סעיף ט.



האם הבעל נאמן לומר שהאישה מחלה לו על מזונות עתידיים, והאם יכול להשביעה על כך שבועת היסת?

הרמ"א הביא את דברי הרשב"א שהובאו בבית יוסף, שהבעל אינו נאמן לומר שמחלה על מזונות מכאן ואילך אלא בראיה ברורה. אך עולה השאלה האם יכול הבעל לחייב את האישה שבועה על כך:

דעה א': החלקת מחוקק נוטה לומר שיכול להשביעה על כך שבועת היסת. אמנם הרשב"א כתב בשם הרי"ף שפטורה מן השבועה, ואולי כוונתו לשבועת המשנה.

דעה ב': הבית שמואל באות כ"ו כתב שנראה שהדבר תלוי במחלוקת בחושן משפט, אם הטוען פרעתיך בתוך הזמן חייב שבועת היסת, ומחילה דומה לפירעון כמו שכתוב שם.


 

בעל שלא טוען שאשתו מחלה לו על מזונות העבר, האם אנו טוענים כך עבורו?

ביחס למזונות העבר, אם הוא לא טוען שהאישה מחלה לו, אנו לא טוענים כך עבורו, וצריך לישבע שהיא מחלה לו כן פסקו הרשב"א, הבית יוסף, והרמ"א. כלומר, על מזונות לשעבר נאמן בשבועה. לכאורה הדברים הללו סותרים את דברי הרמ"א בתחילת הסעיף שוודאי מחלה:

תירוץ א': כתב החלקת מחוקק בתחילת הסעיף מדובר בבת מלאכה, שלפעמים יש לה מותר ולפעמים חסר, ולכן היא ודאי מחלה, כדי שלא יבואו עמה חשבון על הפעמים שיש לה מותר. ובסוף הסעיף מדובר בחולה שאין לה מלאכה, ומסתמא לא מחלה, וכשלא טען אנו לא נטען עבורו.

תירוץ ב': כתב הבית שמואל בתחילת הסעיף מדובר באשה ששתקה ולא תבעה מזונות, דוודאי מחלה. ובסוף הסעיף, מדובר באשה האומרת שתבעה ממנו מזונות והוא הבטיח לשלם לה. והוא טוען כנגדה שלא תבעה אותו, וממילא מחלה לו.




אישה שעזבה את בעלה מחמת מריבה וממתינה שיקרא לה לשוב לביתו, האם הפסידה מזונות?

אישה שעזבה את בעלה מחמת קטטה, ואינה רוצה לשוב לביתו עד שבעלה יקרא לה חזרה, לא הפסידה משום כך את מזונותיה, כי היא מתביישת מפניו, מאחר שיצאה ללא רשותו, והוא אינו מראה לה פנים, ואם הוא יבוא אליה מיזמתו, היא תבצע את כל חובותיה. אלו דברי הרשב"א שהובאו בבית יוסף וברמ"א.



אישה שאינה רוצה לשוב לבעלה עד שיחזיר לה מה שלוותה לצורך הוצאותיה האם נחשבת כמורדת?

לעומת זאת, אם אינה רוצה ללכת אליו, עד שיחזיר לה את מה שלוותה לצורך הוצאותיה, בתקופה שעזבה אותו, נחשבת כמורדת ואיבדה מזונותיה, דכל מורדת טענה אית לה (רשב"א, ב"י, רמ"א).