דעה א': כמבואר בשולחן ערוך שפסק על פי הרמב"ם שאין לרואה מחמת תשמיש תוספת כתובה. ומבאר המשנה למלך שזה כדין שאר מומים שנתגלו שאין בהם תוספת כתובה.
דעה א': כמבואר בשולחן ערוך שפסק על פי הרמב"ם שאין לרואה מחמת תשמיש תוספת כתובה. ומבאר המשנה למלך שזה כדין שאר מומים שנתגלו שאין בהם תוספת כתובה.
פוסק השולחן ערוך אמר לה בינו לבינה: אל תסתרי עם איש פלוני, וראה אותה שנסתרה ושהתה עמו כדי טומאה, הרי היא אסורה לו וחייב להוציאה וייתן לה כתובה.
פוסק השולחן ערוך כל אלו [היינו: עוברת על דת יהודית, דת משה או נודרת ואינה מקיימת.] אין להם לא עיקר כתובה ולא תנאי כתובה, ולא תוספת, אבל תיטול מה שהכניסה לו בין נכסי צאן ברזל ובין נכסי מלוג.
פוסק השולחן ערוך על פי הרא"ש, אם השביע האיש את אשתו שלא תדבר עם פלוני, ועברה ודברה עמו, הרי היא עוברת על דת, והפסידה כתובתה אם התרו בה תחילה - אם תעברי על שבועתך תפסידי כתובתיך.
נפסק בשולחן ערוך על פי הרמב"ם שמקורו בגמרא בקידושין דף סו, שחייב האיש לגרש את האישה כאשר ראה או מאמין לדברי לקרוב, ונחלקו הדעות כאשר האישה מכחישה.
אופה, מבשלת, מכבסת: נשים שלנו אין דרכן לכבס כפי שהיה בעבר אלא במכונות כביסה שזה הרבה יותר קל, ונראה שבכלל הכיבוס נכלל גם נושא סידור הכביסה.
פוסק השולחן ערוך שכאשר הכניסה לו שפחה אחת, או נכסים שראוי לקנות בהם שפחה אחת אינה מטחנת ולא אופה ולא מכבסת ולא נותנת תבן לפני בהמתו
פוסק השולחן ערוך שכאשר יש וויכוח אם האיש ראוי כלכלית לקנות או לשכור שפחה – נטל ההוכחה על האישה. כדין המוציא מחברו עליו הראיה.