על מי מוטל נטל ההוכחה אם הבעל ראוי לשכור שפחה?


(שולחן ערוך אבן העזר סימן פ סעיף ט)

מאת הרב שלמה לוי טוען רבני ומגשר כל הזכויות שמורות ©

בעריכה מחודשת מאת דוד עשור טוען רבני ומגשר משפטי.

 

כשיש וויכוח בין האישה לאיש אם מחויב לקנות שפחה על מי נטל ההוכחה, והאם הבעל צריך להישבע שבועת היסת?

פוסק השולחן ערוך שכאשר יש וויכוח אם האיש ראוי כלכלית לקנות או לשכור שפחה – נטל ההוכחה על האישה. כדין המוציא מחברו עליו הראיה.

ונחלקו לעניין חיוב הבעל בשבועת היסת:

דעה א': כתב החלקת מחוקק באות כ, שאין לחייב את הבעל בשבועת היסת. והטעם הוא כי האשה אינה תובעת ממנו דבר, אלא רק מנסה להיפטר מחובותיה - לכן למעשה היא הנתבעת והיא זו שצריכה להביא ראיה כך פסקו הרמב"ם, המגיד משנה, והראב"ד. טעם נוסף מדוע אין לחייב את הבעל שבועת היסת מצד הסברא, שכן אילו היה חייב שבועת היסת, האישה הייתה יכולה להשביע את בעלה בכל יום שלא התעשר, וגם קשה לחלוק על הרמב"ם והמגיד משנה ללא הוכחה.

דעה ב': הבית שמואל כתב שהשולחן ערוך כאן השמיט את סוף דברי הרמב"ם בעניין זה, כי הוא חולק וסובר שהבעל אכן חייב בשבועת היסת {בית חדש}.

דעה ג': האישה יכולה להשביע את בעלה, רק בתנאי שהיא כבר עשתה בעצמה את המלאכה, שלטענתה הבעל היה צריך לשכור לכך שפחה. כי רק אז יש לה תביעה ממשית מולו, ואפשר שזו גם כוונת הרמב"ם (בית שמואל באות יא).