אישה שנמנעת מלעשות מלאכה מהמלאכות שחייבת בהן ישנם כמה דעות:
דעה א': השולחן ערוך פסק כופים - אבל לא מציין כיצד כופים. והרמ"א כתב שאינו זן אותה, לחילופין מוכרים כתובתה או משמתים אותה.
דעה ב’: עוד הביא הרמ"א דעות נוספות שכופים אותה ואפילו בשוט כך כתבו הרמב"ם, רמב"ן, רשב"א, ר"ן, בהמשך יתבאר שדין זה לא שייך בזמנינו. ולדעת הרשב"א בעלה אינו זן אותה, או שמוכרים מכתובתה בטובת הנאה, כדי שיוכל לשכור לו שפחה לשמשו במקומה. ובר"ן כתב שמנדים אותה כאשר נמנעת מלעשות מלאכה.
דעה ג': כתב הראב"ד מעולם לא שמעתי יסור שוטים לנשים, אלא ממעט לה צרכיה ומזונותיה עד שתכנע.
אישה שנמנעת מלעשות מלאכות האם נקראת מורדת?
כתב החלקת מחוקק באות כ"ו שאישה שנמנעת מלעשות מלאכות אינה נקראת מורדת. ונקראת מורדת רק כאשר נמנעת מתשמיש, ולא כשנמנעת ממלאכה.
האם יש מקום להטלת סנקציות על האישה כשאר לא עושה מלאכות במקרה שהבעל אינו זן אותה?
כתב החלקת מחוקק באות כ"ו שאם הבעל אינו זן אותה היא יכולה לומר "איני ניזונת ואיני עושה", וממילא אין מקום לסנקציות נוספות. ורק אם הוא רוצה לזון אותה, כגון שהיא מניקה או בהריון, בית דין יכולים להחליט לנדות אותה או למכור מכתובתה כדי לשכור לו עבד או שפחה במקומה.
אמרה איני ניזונת ואיני עושה, מאלו מלאכות נפטרת, והאם צריכה לעשות מלאכה לצורך מזונות נוספים כאשר מניקה?
דעה א': כאשר אמרה איני ניזונת ואיני עושה, מפקיעה עצמה רק מטווייה בצמר, אך לא מצרכי הבית האחרים כן כתבו הרשב"א, הר"ן, המגיד משנה, וכן פסק הרמ"א וביאר בחלקת מחוקק באות כ"ז שצורכי הבית האחרים הם כגון: מזיגת הכוס, הצעת המטה ורחיצת פניו, בדומה ליושבת בקתדרה ואינה עושה מלאכה. וכתב הבית שמואל שלפי זה אם היא מניקה, בעלה יכול לחייבה לעשות גם כדי צורכי מזונותיה הנוספים.
דעה ב': כאשר אמרה איני ניזונת ואיני עושה, האישה פטורה גם ממלאכות הבית האחרות, וחייבת רק במלאכות קטנות של חיבה, כן כתבו התוספות והרא"ש, ומבארים הבית שמואל והחלקת מחוקק שהטעם לכך הוא שמספק פטורה ממלאכות הבית, משום שיכולה לומר קים לי כמותם ובמקום מחלוקת האישה פטורה, ותימא על הרמ"א שלא הזכיר את שיטתם. אולם, לפי זה אם האישה הניקה עד שבנה מכירה, שחייבת להמשך ולהניקו מפני הסכנה לוולד, יכול הבעל לומר קים לי כדעת הר"ן שמחויבת להניק בלא שכר ולכן איני משלם משום שהוא המוחזק (פתחי תשובה באות ח).
