האם יכול הבעל להתנגד שאשתו תניק בנוסף לבנה, ומה הדין כאשר בנה מת ורוצה להניק בן אחרת?
פוסק השולחן ערוך אישה הרוצה להניק את בן חברתה בנוסף לבנה, הבעל יכול לעכב. ולגבי השאלה האם הבעל יכול להתנגד שתניק בן אחר כאשר מת בנה? ישנה מחלוקת:
דעה א’: כתבו החלקת מחוקק והבית מאיר שהבעל עדיין יכול לעכב את האישה מלהניק בן אחר גם כאשר מת בנה. ומשמע מדברי הרמב"ם ובשולחן ערוך שאינו יכול לעכב, אך בירושלמי שהוא מקור הדין, משמע שמעכב. והבית מאיר כותב שגם ברמב"ם ובשולחן ערוך יש לפרש כן, וכוונתם לומר שרק אינו יכול לעכב אותה מלהניק את בן חברתה באופן אקראי. במקרה שהבן כבר מת, וכשהבן חי יכול לעכב אותה מלהניק גם באקראי.
דעה ב': הבעל אינו יכול לעכב, משום שיש לאשה צער בגלל ריבוי החלב. וכך יש לדייק ברמב"ם, כך פסקו הר"ן, השולחן ערוך ורש"י והבית שמואל.
האם יולדת שמת בנה יכולה להניק בן חברתה רק לכמה ימים בכדי שלא תצטער מריבוי החלב?
כתב הפתחי תשובה באות ז' בשם תשובת הרדב"ז שיולדת שמת בנה ורוצה להניק בן חברתה כמה ימים בשביל צער החלב אין הבעל יכול לעכב, כי בימים הסמוכים לאחר הלידה, יש ריבוי החלב, וכשאינה מניקה מצטערת.
האם הבעל יכול לעכב את האישה מלהניק את בנה מאיש אחר?
פוסק הרמ"א שהבעל יכול לעכב גם אם הבן הוא מאיש אחר. ובחלקת מחוקק באות כ"ה כתב שיש לבאר שמדובר במקרה שמניקה יותר מכ"ד חודשים, כי אסור לאדם לישא מינקת חבירו.
