בגמרא במסכת עירובין דף ס"ה עמוד א' מבואר: שיכור מקחו מקח וממקרו ממכר, עבר עבירה שיש בה מיתה, ממתין אותו, מלקות מלקין אותו. כללו של דבר, הרי הוא כפיקח לכל דבריו, אלא שפטור מן התפילה... אמר רבי חנינא לא שנו אלא שלא הגיע לשכרותו של לוט, אבל הגיע לשכרותו של לוט פטור מכולם.
הטור גורס בדברי הרמב"ם: וכן השיכור שהגיע לשכרותו של לוט ואמר כתבו, אין כותבים. היה הדבר ספק אם הגיע לשכרותו של לוט הרי זה ספק.
דהיינו: שיכור שוודאי לא הגיע לשכרותו של לוט וציווה לכתוב גט כותבים את הגט, הגיע לשכרותו של לוט לא כותבים את הגט. ספק אם הגיע לשכרותו של לוט ספק גט.
הרב המגיד מפרש בדברי הרמב"ם ששיכור שהגיע לשכרותו של לוט אין כותבין, אך אם לא הגיע לשכרותו של לוט הרי הוא פיקח לכל דבריו כדברי הגמרא עירובין ס"ו עמוד ב', והספק אם מספיק שיאמר כתובו כמו שכיב מרע או שצריך שיאמר גם תנו, אך אם אומר תנו אין כל ספק.
הבית יוסף גורס בדברי הרמב"ם על פי גרסת הספרים "וכן השיכור שהגיע לשכרותו של לוט ואמר כתבו אין כותבין ואם לא הגיע הרי זה ספק". דהיינו: כל שיכור שנשתכר הרבה, הוא בכלל הספק גם אם ברור לנו שלא הגיע לשכרותו של לוט.
וְכֵן הַשִּׁכּוֹר, שֶׁהִגִּיעַ לְשִׁכְרוּתוֹ שֶׁל לוֹט, וְאָמַר: כִּתְבוּ, אֵין כּוֹתְבִין. וְאִם לֹא הִגִּיעַ, הֲרֵי זֶה סָפֵק". עולה מדברי השולחן ערוך, שאף שברור שעדיין לא הגיע לשכרותו של לוט, מכל מקום יש ספק בגירושין, כאשר גירשו בגט זה.
מה הדין אם נשתכר אחרי הציווי לכתוב גט האם כותבים את הגט או לא?
הבית שמואל באות ב' כתב, שבשיכור שנתשכר לאחר הצווי לכולי עלמא כותבין שהרי הוא לכולי עלמא דומה לישן שהרי לא מחוסר מעשה.
וכדעת רבי יוחנן בגמרא מסכת גיטין דף ס"ז עמוד ב', שסובר שכאשר אדם ציווה לכתוב גט כאשר היה בריא, ולאחר מכאן אחזו רוח, אפשר לכתוב גט על סמך ציווי הראשון כאשר רפואתו בידנו (סמייה בידן).
העולה מן האמור:
א. שיכור שציווה לכתוב גט, אם היה שיכור כלוט אין כותבים, וכאשר יש ספק אם הגיע לשכרות של לוט הרי זה ספק. (שולחן ערוך אבן העזר סימן קכ"א סעיף א')
ב. ציווה לתת גט ונשתכר לאחר הציווי כותבים ונותנים. (בית שמואל באות ב')
