שוכר, דינו כשומר שכר כנפסק בשו"ע (שז, א). לפיכך, שוכר שפשע פשיעה ברמה של 'גניבה ואבדה' חייב בנזק שנגרם מכך ולכן באופן שראה והמשיך לנסוע הוי פשיעה וחייב.
שוכר, דינו כשומר שכר כנפסק בשו"ע (שז, א). לפיכך, שוכר שפשע פשיעה ברמה של 'גניבה ואבדה' חייב בנזק שנגרם מכך ולכן באופן שראה והמשיך לנסוע הוי פשיעה וחייב.
ב"מ (לו:) מבואר דהשואל בהמה ונגנבה באגם ומתה, חייב. מ"ט דאי שבקה מלאך המוות בביתיה דגנבא הוה קיימא, ומבואר ברש"י שהתחייב משעת הגניבה. וא"כ יתחייב לשלם אע"פ שלאחר מכן יצא משימוש.
בגמרא מכות (יא.) מבואר לגבי עד אחד שהעיד יחידי והכו אותו מאחר ועד אחד לא מוציא ממון הרי שיש בסיפורו לשון הרע בלבד. ע"כ.
היה נראה שיש לחייב את ועד הבית לתת לאותו דייר את סרט ההקלטה מב' טעמים: א) ממה שכתב מרן בשולחן ערוך (טז, ד) לחייב אדם להעביר מסמך כשמביא תועלת ליהודי אחר. ב) מדין איסור כבישת עדות כמבואר בשו"ע סי' כח, א.
מנם נראה שבנידוננו הדבר נחשב להיזק ניכר, מכיון שברגע שהכלב שתה את היין, היין נפסל לשתיה על פי הוראת משרד הבריאות, הרי ששתיית היין נחשבת להיזק ניכר, שלכולם היה ניכר בשעת השתיה שהיין נפסל לשתיה.
אולם בשו"ת ישכיל עבדי (ח"ז או"ח מד,יז) ובשו"ת שרדי אש (ח"ג, סי' סא) העלו שכל שהמטרה רק לנסותו ולא להכשילו-מותר.
בשו"ע שם מבואר שאם החפץ שגנב הוא בעין ודאי גם שקטן חייב להחזיר וז"ל: קטן שגנב, מחזירין קרן לבעלים אם הוא בעין; ואם אינו בעין, פטור אף לאחר שיגדיל. עכ"ל.
אין לומר שהישיבה זכתה בשטר מדין חצר, שהרי נפסק ברמ"א (רלב,יח) שדבר שאין דרכו להמצא בחצר אין נקנה, וה"ה בנ"ד.
אין זה דינא דגרמי אלא גרמא בניזקין. ומבואר מדבריו שכל שלא נעשה הנזק מיד עם מעשיו או דיברו אינו אלא גרמא ופטור. ולכן בנ"ד יש לפטור את בעל החנות מתשלום אף שודאי השקית היתה קרועה.
מתנת היין היוקרתי ניתן בטעות ואין דין של מתנה בטעות בפורים שיפטר מלהחזיר. ובמתנה אמרינן דברים שבלב הוי דברים שוודאי לא נתכון לתת לו וכמבואר בשו"ע (ר"ז,ד).