לימודי דיינות 

בקשה ליישוב סכסוך בבית הדין הרבני הנקראת טופס אחד מוגשת בכל תיק כסעד ראשוני

בספר מצוות בשמחה (הרב זילברשטיין, עמ' תשב) הובא מעשה זה והשיב, שעשה טוב ויכול לקחת הכסף והמחילה שביקש מה' על עוונותיו תהיה מעתה טובה יותר, כיון שבמעשה זה לימד אותו לקח כדי שלא יעשה כן פעם נוספת.

כתב בשו"ע (שסט, ב) ז"ל: אסור ליהנות בדבר הגזול, ואפילו לאחר יאוש, והוא שידע בודאי שדבר זה הוא הגזילה עצמה.

דווקא בהתאסף יחד ונועצו יחדיו, אזלינן בתר רובא מגו כולם, אבל באופן שחלקם לא ידעו מזה כלום, אין לזה תוקף למה שמחליטים אפילו על פי רוב

כתב בשולחן ערוך (שסו,ב) הרועים והגבאים והמוכסים, תשובתן קשה מפני שגזלו את הרבים ואין יודעים למי יחזרו, לפיכך יעשו בו צרכי רבים, כגון בורות שיחין ומערות. עכ"ל. ומקורו מגמ' ב"ק צד:

לקיחת החפץ מתלמיד דמפריע לא גרע מדין הכניס חפץ לרשות חברו שלא ברשות שהיה יכול להוציאו לחוץ כמבואר מגמ' ב"מ קא. וכנפסק בשו"ע (שיט,א). הרב צבי בן יעקב (תחומין יט 51-54)

לענ"ד נראה שהכסף שהגיע מהחזר המס, שייך לתורם. ואין להקשות ממ"ש הרמ"א (יור"ד רנט,א): אין נושאין ונותנין בצדקה העומדת לחלק לעניים וכו', שמא יבאו עניים ולא יהיה להם מעות לחלק. עכ"ל.

במחשבה ראשונה היה נראה לפטור את מוטי, שהלא אין לך אונס גדול מזה שעשה כן בתום לב לאחר ששאל את חברו שהודה לו שזה אינו שלו. ואף שגרם לו היזק, נראה שאף בידי שמים יש לפוטרו הואיל ועשה כן ללא כוונה לגזול כמבואר במאירי (ב"ק נו:).

קי"ל קטן שהזיק פטור כמבואר במשנה בבא קמא (פז.) חרש שוטה וקטן פגיעתן רעה, החובל בהן - חייב, והם שחבלו באחרים - פטורין. עכ"ל וכנפסק בשו"ע סי' תכ"ד (סעיף ח)

במשנה ב"ק כו: אמרו: אדם מועד לעולם בין ער בין ישן וכו' ומשלם נזק שלם. ובגמ' שם מבואר שזה גם באונס וכן נפסק בשו"ע (סי' תכא,ג ובסי' שע"ח,א) ולדעת הש"ך (ס"ק א) בדעת השו"ע חייב אפילו באונס גמור ולרמ"א פטור.

תשלום דמי בטלה - ולהאמור אם נחייב אותו משום אש, חייב לשלם לחבירו את השבת, כמו שפסק השו"ע (סימן תיח סי"ז) שאשו משום חיציו חייב לשלם ה' דברים.

כל שהוא דרך מלחמה וכיבוש, הוי הרכוש הפקר כשלל שלאחר המלחמה שמותר לקחתו ואין בזה, משום גזל. כמבואר בגמ' גיטין לח.