כל כרטיס הגרלה יש לו תאריך מסוים שעורכים את ההגרלה ולאחר מכן אין לו שום ערך כלל ועיקר.
ובשו"ע (רכח, ו): שאסור לגנוב דעת הבריות בדברים, שמראה שעושה בשבילו, ואינו עושה. כיצד, ולא יפתח חביות הפתוחות לחנוני, וזה סובר שפתחם בשבילו, אלא צריך להודיעו שלא פתחם בשבילו. עכ"ל.
שולחן ערוך (רלב,ז) כל הלוקח סתם, אינו לוקח אלא הדבר שלם מכל מום. ואם פירש המוכר ואמר: על מנת שאין אתה חוזר עלי במום, הרי זה חוזר, עד שיפרש המום שיש בממכרו וימחול הלוקח וכו'.
בגמ' ב"ב קו: מבואר בשני אחים שחלקו שני אחים שחלקו ואחר כך בא אח שלא היו יודעים בו, ופסקה גמ' כרב שבטלה החלוקה. וכ"פ בשו"ע (סי' קע"ה, ג)
לא ייזקק בית דין להליך או לענין מן המפורטים בתוספת הראשונה, אלא אם שולמה בעדם תחילה, לפי הוראות תקנות אלה
עוד יש לומר שזה צדקה בטעות כמבואר בשו"ע (יור"ד רנג, ז ובחו"מ רנג, טז) ובפרט בנ"ד ודאי יש אומדנא דמוכח שאין העשיר כלל התכוון לתרום לו סכום גדול. וכמבואר בש"ך (יו"ד רנא, ט).
בית דין, כשהוא דן בענין שבשיפוטו, למעט בעניני ירושה, ידון בדלתיים סגורות, זולת אם ראה בית הדין לקיים את הדיון בפומבי
תהא להם הסמכות לכוף אדם בקנס או במאסר לציית לכל צו שניתן על ידם והמצוה לעשות איזה מעשה או האוסר לעשות כל מעשה.
קבע בית דין רבני, בפסק דין או בהחלטה (בחוק זה – פסק דין), שאיש יתן גט לאשתו, והאיש לא קיים את פסק הדין
בעל הכסף האמיתי שזרק את הכסא בטעות, י"ל שאף שהיה מקום לדון להחזיר אבידה לבעליה שהוי הפקר ויאוש בטעות וכמו שמבואר בטור ובשו"ע ורמ"א (סו"ס ר"ס סעיף יא)