דיני ממונות

הסכמת רוב אחרוני זמנינו כי תשובת החתם סופר חלק ה' סימן מ"ד נוגעת גם לימינו, ולפיכך כתבו שישנו תוקף לחוקים רבים הנצרכים לתקנת כלל הציבור.

אם יוכיח הקונה שהמזוזה היתה פסולה כשקנאה או שהפמוטות היו שבורות כשקנאן, פטור מלשלם כמבואר בשולחן ערוך רל"ב סעיף ו' בכל מקח טעות.

אולם הכריעו בשו"ת יחוה דעת חלק ה' סימן ס"ד וכן בשו"ת ישכיל עבדי חלק ו סימן כ"ח ושהלכה כהרמב"ם דדינא דמלכותא דינא נקבע גם בארץ ישראל וכן שנאמר דין זה גם בימינו.

בספר משפטיך ליעקב חלק ט' סימן ט"ז פסק שאם בהעברת המידע ישנה צורת תיווך אזי הקונה חייב לשלם.

לדעת נתיבות המשפט בסימן קמ"ח באות א' חייב לשלם לפי המחיר שחפץ משומש כזה יכל להימכר בשוק רגע לפני הנזק ואם אי אפשר למוכרו פטור.

לכן נראה כמש"כ בתשובות והנהגות (ח"ג סי' תמד) שחייבים לתובעה תחילה בבית דין רבני ולאחר שתסרב חברת הביטוח להגיע יקבל היתר לתבוע הכל בבית משפט.

לדעת החשוקי חמד במגילה כח עמוד א', יאמר לבעל החנות, שפעם הבאה שקונה את אותו חפץ יקנה עוד אחד עבורו ואז ישלם עבורו.

לעומת זאת בשו"ת שערי שלמה חושן משפט חלק א סימן ד', פסק לאסור והביא ראיה מפורשת ממדרש תנחומא פרשת שופטים פרק ט"ז פסוק י"ח, ואף דחה את הראיה משו"ת מהרי"ל דיסקין הנזכרת לעיל.

להלכה נראה כהציץ אליעזר חלק י"ב סימן פ"ח שחנות אינה בכלל מקום סימן, ולכן אם הרימם לפני שיעור ייאוש ירשום בפנקס את מחירו וישתמש, מה שאין כן אם הרימם לאחר שיעור ייאוש בכל אופן זכה במציאה.

לדינא הכריע בזה בספר טובך יביעו (ח"ב תשובה עב), שאם חשבון המים נשאר על שם המשכיר נמצא שחברת המים תובעת רק אותו לשלם עבור החריגה, וממילא השוכר פטור.

לעניות דעתי נראה שמטעם זה בלבד אין לחייבו, הואיל והוכחנו שלרוב הפוסקים שומר חייב בגרמא רק בנזקים לגוף החפץ, וממילא נדייק שבנזקים שנגרמו במקום אחר וכגון קנס כספי בשב ואל תעשה בלבד שהשומר פטור.

הואיל והמנהג המקובל בארץ ישראל וכן הרגילות גם להתנות בחוזה השכירות שאסור להשכירו לאחרים, לכן אפילו אם השמיטו תנאי זה מכל מקום על דעת המנהג הוא שוכר ואסור להשכירו לאחרים.