נשאלתי משוכר דירה שקיבל בתחילה חשבון מים סביר אך לאחר מכן קיבל חשבון גבוה וגילה אינסטלטור חור בצנרת, האם מאחר וחובתו של המשכיר לשלם עבור הוצאות תיקון הצנרת ממילא מחויב לשלם גם עבור החריגה, או שמא השוכר מחויב לשלם כשם שפסק בשו"ע כאן (ס' שז סעיף א') שדינו כשומר שכר שחייב בגניבה ואבידה.
תשובה:
הגם שבשו"ע (שם) פסק שסתם שוכר נחשב שומר שכר שחייב בגניבה ואבידה, אולם לעיל (סי' שא סעיף א') פסק שאין דין שמירה בקרקע, ולענין שומר על קרקע שפשע בשמירתו הביא בשו"ע (שם) מחלוקת האם בכל זאת חייב, ולפיכך יש לעיין היטב כיצד לדון מים יקרים אלו שנשפכו.
אולם לדינא הכריע בזה בספר טובך יביעו (ח"ב תשובה עב), שאם חשבון המים נשאר על שם המשכיר נמצא שחברת המים תובעת רק אותו לשלם עבור החריגה, וממילא השוכר פטור הואיל והתחייב לשלם לו עבור צריכת המים שיהנה מהם בלבד. משא"כ באופן שחשבון המים עבר על שם השוכר, נמצא שחברת המים תובעת אותו בלבד עבור החריגה. כמו כן פסקו בספר משפטי התורה (ח"א סי' טו) ובחק ומשפט (פרק טו סעיף יג) בשם כל גדולי ההוראה.
לעיון במקורות הדין יחד עם נושאים נוספים בדיני ממונות האקטואליים
ניתן לרכוש את הספר משנת יצחק במספר: 052-761-4179
מאת: הרב יצחק הדר שליט"א - מגשר, בורר, דיין, וטוען רבני.
ענף א
אין דין שמירה בקרקעות
נדון מורכב זה מושתת על כמה סוגיות בשלחן ערוך חושן משפט וננסה לפרטן אחת אל אחת עד כמה שידינו משגת בסייעתא דשמיא, וכדלהלן.
איתא במתניתין בבא מציעא (צג.) דישנם ארבעה סוגי שומרים שבתורה, וז"ל "ארבעה שומרים הן שומר חנם והשואל נושא שכר והשוכר. שומר חנם נשבע על הכל והשואל משלם את הכל ונושא שכר והשוכר נשבעים על השבורה ועל השבויה ועל המתה ומשלמין את האבידה ואת הגניבה". ומובא שם בגמרא מחלוקת בדינו של שוכר, וז"ל "תניא שוכר כיצד משלם רבי מאיר אומר כשומר חנם רבי יהודה אומר כשומר שכר", וממילא המשנה שלנו כדעת רבי יהודה.
הלכה למעשה פסקו כל הראשונים כדעת רבי יהודה ששוכר דינו כשומר שכר ואחריהם גם מרן בשו"ע כאן (סי' שז סעיף א'), וז"ל "השוכר מחבירו בהמה או כלים דינו כשומר שכר להתחייב בגניבה ואבידה ולהיפטר מאונסין".
אמנם כל זה בשוכר מטלטלין משא"כ בשוכר קרקע מובא במשנה בבא מציעא (נו:) שאין דין שמירה בקרקע, וז"ל "אלו דברים שאין להם אונאה העבדים והשטרות והקרקעות וההקדשות אין להן תשלומי כפל ולא תשלומי ארבעה וחמשה, שומר חנם אינו נשבע ונושא שכר אינו משלם".
כמו כן פסקו כל הראשונים ועל צבאם מרן בשו"ע (סי' שא סעיף א') שאין דין שמירה בקרקע, וז"ל "שלשה דינים האמורים בתורה בארבעה שומרים אינם לא בקרקעות ולא בעבדים ולא בשטרות ולא בנכסי עובדי כוכבים ולא בהקדשות של מזבח או של בדק הבית, שומר חנם אינו נשבע נושא שכר או שוכר או שואל אינם משלמים ומכל מקום שומר שכר מפסיד שכרו עד שישבע ששמר כראוי". עיי"ש.
במחלוקת הראשונים בשומר על קרקע שפשע ונגרם לה נזק
הנה בבית יוסף (שם) הביא מחלוקת ראשונים גדולה, האם אף על פי שאין דין שמירה בקרקעות מכל מקום שומר שקיבל שמירה על קרקע ופשע בשמירתה ונגרם לה נזק חייב לשלם על פשיעתו אם לאו, וכדלהלן.
דלדעת הרא"ש בבא מציעא (פ"ד סי' כא) שומר על קרקע פטור מהנזק שנגרם לה אפילו בפשיעתו הואיל ואין דין שמירה בקרקע, ואילו לדעת הרמב"ם בהל' שכירות (פ"ב הל' ג') יש לחייבו בפשיעה הואיל ויש דין שמירה בקרקע.
ביאור נפלא במחלוקת זו כתבו בסמ"ע שם (סק"ג) והגר"א בביאורו (סק"ד) בשורש דינו של שומר שפשע, האם דינו כמזיק בידים ממש מחמת חיובי האחריות הרובצים עליו אם לאו. דלדעת הרא"ש שומר שפשע אין דינו כמזיק בידים, והראיה לדבריו שהרי להלכה פשיעה בבעלים פטור כמבואר בגמרא בבא מציעא (צה.) ובשו"ע (סי' שמו סעיף ד') ואילו המזיק קרקע בידים ודאי שחייב לשלם לכו"ע בכל האופנים.
מאידך גיסא לדעת הרמב"ם שומר שפשע דינו כמזיק בידים ולכן ודאי שיש לחייבו אפילו בקרקע, וראיה מלשון המשנה בבא מציעא (נו:) "שומר חינם אינו נשבע" ולא קאמר "אינו משלם". אלמא מוכח שישנם אופנים שגם בקרקע שומר משלם, ואין זה אלא מחמת ששומר שפשע דינו כמזיק בידים ממש מחמת חיובי השמירה הרובצים עליו. עיי"ש.
הכרעת הפוסקים בשומר על קרקע שפשע פטור
לאחר שהבאנו את מחלוקת הראשונים אודות שומר שפשע בשמירה בקרקע נראה להביא את הכרעת ההלכה בנדון זה, וכדלהלן.
דהנה מרן בשו"ע (סי' שא סעיף א') פסק בסתם כדעת הרא"ש ששומר שפשע בקרקע פטור ורק ביש אומרים הביא כדעת הרמב"ם שחייב, וז"ל "שלשה דינים האמורים בתורה בארבעה שומרים וכו' וכן פטורים אף מפשיעה ויש מחייבים בפשיעה", וידוע הכלל שבסתם ויש אומרים הלכה כסתם שפטור וכן הכריע הרמ"א.
אמנם בש"ך שם (סק"ג) ציין למה שפסק איהו לעיל (סי' סו ס"ק קכו), ששומר שפשע בקרקע חייב לשלם כדינו של המזיק בידים. אולם הלכה למעשה רוב האחרונים פסקו כדעת הרא"ש, ולכן הכריע בפתחי תשובה שם (ס"ק כה) בשם תשובת בית שמואל אחרון (סי' ו') שבודאי יוכל המוחזק לומר קים לי כהרמ"א ורוב הפוסקים ששומר על קרקע אפילו שפשע בשמירתו פטור, ושכן נראה דעת השב יעקב חחו"מ (סי' יב) וכן משמע מתשובת הפני יהושע (ח"ב סי' קו). עיי"ש.
במחלוקת הראשונים האם בית דינו כקרקע או כמטלטלין
לאחר שהוכחנו להלכה בשומר שפשע בקרקע שפטור, צריכים אנו לדון בפשע בבית שהינו תלוש ולבסוף חיברו האם גם כן דינו כפשע בקרקע מחמת שכל המחובר לקרקע כקרקע דמי, או שמא דינו כתלוש וממילא ודאי שיש לחייבו כבכל שומר על מטלטלין, וכדלהלן.
דהנה בטור (סי' צה סעיף א') פסק כדעת בעל העיטור, שבית דינו כתלוש ולבסוף חיברו שדינו כתלוש וממילא שייכים בו כל דיני שומרים כבמטלטלין, וז"ל "וכתב בעל העיטור דוקא גידולי קרקע אבל תלוש ולבסוף חיברו כגון כותל בנין וצינור שקבעו וכוורת דבורים, דקיימא לן כחכמים דהמחובר לקרקע לאו כקרקע דמי".
אולם ציין עליו בדרכי משה שם (אות ב') שלדעת המרדכי בשבועות (סי' תשעג) בית דינו כמחובר ולכן השואל בית ונשרף פטור מלשלם, הואיל וגם בו לא שייכים דיני שמירה שחידשה התורה במטלטלין. עיי"ש. לאור דברים אלו נראה פשוט, שממילא גם בו תהיה אותה מחלוקת הראשונים האם שומר על קרקע חייב בפשיעה ולהלכה פטור הואיל ואין דין שמירה בקרקע.
הלכה למעשה הביא הרמ"א שם (סעיף א') את מחלוקת זו ביש אומרים ויש אומרים, וז"ל "יש אומרים דתלוש ולבסוף חיברו בקרקע לאו כקרקע דמי, ויש חולקין ולכן אם שאל בית ונשרף פטור מלשלם. ועיין לקמן (סימן שא)".
וביאר בנחלת צבי (סי' רכז סעיף לב) שהרמ"א סיים "עיין לקמן סימן שא" להורות שהלכה כדעת המרדכי שבית דינו כקרקע שאין בו חיובי שמירה, שהרי פסק שם (סעיף א') "השואל בית ונשרף פטור לשלם דהוי ליה קרקעות" והשמיט לגמרי את דעת החולקין שבית דינו כתלוש. וכן הוכיח בשו"ת פני יהושע (ח"ב סי' קו) שהכרעת הרמ"א שבית דינו כקרקע ופטור. עיי"ש.
הוכחה מדברי השלחן ערוך שבית דינו כקרקע
הנה הוסיף בנחלת צבי (שם) שיש להביא ראיה גם מפסק השו"ע (סי' רכז סעיף לב) שבית דינו כקרקע ממש, וז"ל "כשם שאין לקרקעות אונאה כך שכירות קרקע אין לו אונאה אפילו שכר טרקלין גדול בדינר לשנה או רפת קטנה בדינר בכל יום אין לו אונאה".
ויש לדייק, מכך שפסק שאין אונאה בשוכר טרקלין גדול שהינו בעצם בית שחיברו לקרקע מכיון שדינו כקרקע שאין בה דין אונאה לכו"ע, שכמו כן לענין חיובי שמירה יהיה דינו כקרקע שלא התחדשה בה פרשת שמירה. עיי"ש.
ויש להוסיף, דהנה בש"ך (סי' צה סק"ח) כתב לחדש שכל מה שנחלקו הראשונים הללו הינו רק בשאר דברים שהיו תלושים ולבסוף חיברום, משא"כ בבית לכו"ע דינו כמחובר לקרקע ממש. עיי"ש.
אולם יש להוכיח מדברי קצות החושן (סי' שלט סק"א) שלא כדברי הש"ך. דכתב שם, היות ונחלקו הראשונים האם בית דינו כתלוש ולבסוף חיברו לכן יש לשוכר בית להחמיר לשלם בזמנו את כסף השכירות, בכדי שלא יעבור על האיסור של בל תלין לדעת היש אומרים שדינו של בית כמטלטלים תלושים שבהם לכו"ע יש איסור בל תלין. עיי"ש. אלמא מוכח מדבריו שגם בבית נחלקו הראשונים, ודלא כחידוש הש"ך שבית לכו"ע דינו כמחובר. ודו"ק.
ענף ב
חובת תיקון הצנרת על המשכיר כאשר השוכר לא פשע
הנה דבר מוסכם על אחרוני זמנינו שחובת תיקון הצנרת בבית שכור הינה על המשכיר כאשר השוכר לא פשע בה, וכדלהלן.
דכתב הגאון רבי יצחק זילברשטיין שליט"א בספרו טובך יביעו (ח"ב תשובה עב) שחובת המשכיר לתקן את הצנרת לאור מה שפסק בשולחן ערוך (סי' שיד סעיף א'), שכל דבר שהוא עיקר גדול בישיבת הבתים והחצרות חייב המשכיר לתקן לשוכר. וביאר דבריו, שבימינו מערכת מים מסודרת ותקינה הינה עיקר גדול ובלעדיה לא ניתן לגור בבית על כן חובת התיקון מוטלת על המשכיר. עיי"ש.
כמו כן פסק גם הגאון רבי שמואל פנחסי שליט"א בספרו חק ומשפט (פרק טו סעיף יב), וז"ל "פיצוץ שאירע בצינור מים ראשי של הבניין כלומר בצינור שמעביר את המים מהשעון המרכזי של כל הדיירים עד לשעונים הפרטיים חובת התיקון חלה על המשכיר". וביאר שם, שזו חובת המשכיר לשלם עבור הצריכה הנוספת וכמו כן לשלם עבור תיקון הנזק. והדין כמעט זהה לאופן שהנזק בצנרת הפרטית לאחר השעון הראשי, שהמשכיר חייב לתקן את הצנרת. עיי"ש.
אין לפטור את השוכר בטענה שפשיעה בקרקע פטור
בהיבט ראשון היה נראה לומר, שבנדון דידן אודות חשבון מים גבוה עקב החריגה בצריכת המים שקיבל השוכר שיש לפוטרו ולחייב את המשכיר לשלמו בכל גווני, וכדלהלן.
דניתן היה לומר, מאחר והוכחנו שיש לדון בית כקרקע לדעת השו"ע והרמ"א ממילא לכל היותר יש לדון שוכר זה כפושע בקרקע, והוכחנו שהעיקר להלכה ששומר שפשע בקרקע פטור. כלומר, שהיה מקום לדון את בזבוז המים כפשיעה בבית שנדון כקרקע והואיל והשוכר הינו שומר ממילא אין פשיעה בקרקע ופטור.
אולם זה אינו מכמה טעמי. חדא, דהנה בכל פעם שפתח השוכר את ברז המים גרם בידים לכך שחלק מהמים יתבזבזו ולפיכך יש לדונו כאדם המזיק ולא רק כשומר שפשע.
תרתי, הא דשומר שפשע בקרקע או בבית המחובר לקרקע חיבור של קבע פטור הני מילי כשמחמת פשיעתו נגרם נזק בקרקע עצמה, משא"כ כשמחמת פשיעתו נגרם נזק למים שאינם מחוברים לשום דבר שחייב לשלם עבורם. ודו"ק.
הכרעת הפוסקים שתלוי על שם מי חשבון המים
מאחר שאין לפטור את השוכר בטענה שפשיעה בקרקע פטור, ממילא צריכים אנו לדון האם המשכיר ישלם עבור החריגה הואיל והשוכר שכר על דעת דירה מתוקנת ולא היה לו לדעת שישנה תקלה בצנרת.
אולם הכרעת פוסקי זמנינו בנדון זה לחייב את מי שחשבון המים רשום על שמו בחברת המים, וכדלהלן.
דהנה בספר טובך יביעו (שם) פסק, שאם חשבון המים רשום על שם המשכיר ממילא הוא זה שנתבע מחברת המים לשלם ואין השוכר חייב להשיב לו עבור המים שהלכו לאיבוד. וביאר דבריו, מאחר והשוכר התחייב למשכיר לשלם עבור צריכת המים שתיעשה על ידו בלבד ממילא יש לפוטרו עבור מים שהלכו לאיבוד מחמת חור בצנרת שלא נהנה מהם כלום ואינם קשורים אליו. אולם אם חשבון המים על שם השוכר יש לחייבו גם עבור הנזילה, הואיל והוא זה שהתחייב לשלם לחברת המים וממנו היא דורשת את תשלום המים האבודים.
כמו כן פסק בספר חק ומשפט (פרק טו סעיף יג) לגבי פיצוץ בצנרת הפרטית, וז"ל "אולם פיצוץ שאירע בצנרת של הבית והלכו לאיבוד הרבה מים תלוי אם שעון המים נשאר על שם המשכיר חייב המשכיר לטפל בזה, אולם אם העביר את החשבון ומונה המים על שם השוכר חייב השוכר למרות שהמשכיר חייב לתקן את הצנרת".
והביא שם בהערה (14) שכך הורה לו בעל פה הגאון רבי מרדכי אליהו זצוק"ל, ונימוקו היה משום שהשוכר עומד מול העירייה באחריות ובתשלומי המים ממילא עליו מוטל לשלם גם עבור החריגה הגבוהה.
כשיטה זו פסק גם הרה"ג צבי שפיץ שליט"א בספרו משפטי התורה (ח"א סי' טו) שאם חשבון המים נשאר על שם המשכיר הוא חייב לשלם את החשבון הגבוה, הואיל ובדיני המלכות הוא בעל החוב האמיתי כלפיהם מחמת שהשוכר יטען "אני התחייבתי לשלם רק עבור החיוב הנובע מחמת ההשתמשות במכשיר ולא עבור נזק שקרה מחמת אונס שלא שכיח שלא נגרם מחמתו".
כמו כן איפכא באופן שהמונה על שם השוכר הוא חייב בכל, וז"ל "כי החברה מכירה רק את השוכר שהוא התחייב לשלם לה עבור החשבון ואותו היא תובעת לשלם, והשוכר הנ"ל כשיבוא לתבוע את המשכיר יאמר לו המשכיר קרה כאן אונס שבגללו נגרם הנזק אולם אני השכרתי לך חפץ מתוקן שראוי לשימוש כמקובל לכן אני פטור מלשלם לך עבור האונס שקרה כאן".
יתירה מכך, הנה כתב בספר בדי משה (עמ' תקצג) בשם הגאון רבי נפתלי נוסבוים שליט"א, שאם חשבון המים על שם המשכיר והתחייב השוכר לשלם לו את החשבון ולבסוף היתה נזילה שלא ידעו ממנה דיש לפטור את השוכר. והטעם ברור, כיון שהשוכר התחייב לשלם רק עבור מים שישתמש בהם בפועל ממילא אם נאבדו ולא השתמש שפטור. עיי"ש.
לסיכום הדברים נמצאנו למדים שאין דין שמירה בקרקעות, אלא שנחלקו הראשונים האם שומר על קרקע שפשע חייב לשלם ושהכרעת הפוסקים שגם כן פטור הואיל ופושע לאו כמזיק בידים. וכן למדנו, שנחלקו הראשונים האם בית דינו כקרקע או כמטלטלי, ושישנה הוכחה מדברי השלחן ערוך שבית דינו כקרקע שאין בו דיני שמירה.
העולה מכל האמור:
שבנדון דידן אודות שוכרי דירות שלאחר כמה חשבונות מים סבירים קיבלו חשבון גבוה, שבספר טובך יביעו פסק שבמקרים אלו תלוי על שם מי חשבון המים מכיון שהחיוב של חברת המים הינו מול זה שהמונה על שמו בלבד וממילא הוא הבעל חוב כלפיהם. ולכן אם המונה נשאר על שם המשכיר והשוכר משלם למשכיר עבור מה שהשתמש, ממילא את התוספת החריגה על התשלום המלא ישלם המשכיר, ואילו באופן שחשבון המים עבר על שם השוכר עליו לשלם גם את ההוצאה החריגה הזו. ושכן פסקו בספר משפטי התורה (ח"ב סי' עב) בספר חק ומשפט (פט"ו אות יג) בשם כל גדולי ההוראה, וכמו כן בספר בדי משה.
לעיון במקורות הדין יחד עם נושאים נוספים בדיני ממונות האקטואליים
ניתן לרכוש את הספר משנת יצחק במספר: 052-761-4179
מאת: הרב יצחק הדר שליט"א - מגשר, בורר, דיין, וטוען רבני.
