הנה בשולחן ערוך סימן שס"ט סעיף ב' פסק שבארץ ישראל דינא דמלכותא דינא אך נחלקו אחרוני זמנינו האם דין זה שייך גם כיום, אולם צריכים אנו לברר אלו חוקים התקבלו כמנהג המדינה ולכן יש להם תוקף גם מבחינה הילכתית.
תשובה:
הסכמת רוב אחרוני זמנינו כי תשובת החתם סופר חלק ה' סימן מ"ד נוגעת גם לימינו, ולפיכך כתבו שישנו תוקף לחוקים רבים הנצרכים לתקנת כלל הציבור, כגון חוק הגנת הדייר חוק זכויות יוצרים חיוב החזר הוצאות בבית משפט, וכמו כן תוקף הרישום בטאבו דיני שכירות פועלים עובד ומעביד חיוב הרחקה מאש דולקת חוקי התנועה חיובי מיסים וכו.
לעיון במקורות הדין יחד עם נושאים נוספים בדיני ממונות האקטואליים
ניתן לרכוש את הספר משנת יצחק במספר: 052-761-4179
מאת: הרב יצחק הדר שליט"א - מגשר, בורר, דיין, וטוען רבני.
ענף א
בתשובת החתם סופר במנהג המדינה
לאחר שהבאנו בסימן הקודם (סי' כט) באריכות את עיקרי שיטות הראשונים ואת מחלוקת השולחן ערוך והרמ"א באלו דברים אמרינן דינא דמלכותא דינא, נראה לברר אלו חוקים התקבלו כמנהג המדינה ולכן יש להם תוקף גם מבחינה הלכתית.
אמנם בכדי לענות על כך ביסודיות נראה לדון בתשובה יסודית שמצאנו בשו"ת חתם סופר (שם) אשר נחלקו בכוונתה גדולי אחרוני זמנינו, וכדלהלן.
דכתב שם אודות חוקים ותקנות שכולם מסכימים עליהם וחפצים בקיומם באופן ברור וכצורתם דאמרינן בהם לכו"ע דינא דמלכותא דינא אפילו בארץ ישראל, וז"ל "והנה בהא דדינא דמלכותא דינא כתב הרשב"ם בבא בתרא (נד:) הטעם דהמדינה עצמה ניחא להו וז"ל כל מיסים וארנוניות ומנהגי של משפטי מלכים שרגילים להנהיג במלכותם דינא הוא שכל בני המלכות מקבלים עליהם מרצונם חוקי המלך ומשפטיו והילכך דין גמור ואין למחזיק בממון חבירו על פי חוק המלכות הנהוג בעיר משום גזל עכ"ל. ולפי זה אין לחלק בין מלך אומות העולם למלך ישראל, שאפילו מלך ישראל שאין הארץ שלו כי אם לשבטים נתחלקה מכל מקום כל נימוסיו וחוקיו מקבלים עליהם ברצונם ומחילה גמורה הוא. ומכל מקום כל זה כשאינו מתנגד למה שכתבה תורה בהדיא, אבל כשמתנגד למה שכתבה תורה בהדיא אזי אפילו למלך אומות העולם אין שומעים קל וחומר למלך ישראל וכו'. ומה שאינו מפורש בתורה, אפילו מלך ישראל יכול להנהיג ולא מיבעיא מנהגי ונימוסי מדינה שבין אדם לחבירו כגון קנין קרקע בשטר דהתם מיירי בהכי אלא אפילו הטלת מיסים וארנוניות ומכסים נמי אמרינן שבני מדינה מרצונם מוחלים על ככה ואפילו מלך ישראל דינו דין וכך כתב להדיא רמב"ם בהלכות גזילה (פרק ה'). אך הר"ן נדרים (כח.) כתב על זה, וז"ל "וכתבו בתוספות דוקא במלך אומות העולם אומר דדינא דמלכותא דינא מפני שהארץ שלו ויכול לומר להם אם לא תעשו מצותי אגרש אתכם מן הארץ אבל במלכי ישראל לא לפי שארץ ישראל כל ישראל שותפים בה וכו'".
והסיק שם החתם סופר, וז"ל "מכל מקום נראה לי דלא פליגי אלא במיסים ומכס שמטיל על כרחם, סבירא ליה לא שייך לומר בני מדינה ניחא להו אלא משום שהוא אדון הארץ ואם כן יש לחלק בין מלכי ישראל למלכי אומות העולם, אבל במנהגי ונימוסים כמו בגמרא בבא בתרא (נד:) מודה הר"ן דהטעם משום דניחא להו ואין לחלק בין מלכי ישראל לאומות העולם". עיי"ש באריכות.
חשוב לציין, כי עיקר דינו של החתם סופר הובא בדבריהם של אחרונים רבים, כגון בפתחי תשובה (סי' רלא סק"ד) שו"ת מהר"ם שיק (חו"מ סי' כ') שו"ת לבוש מרדכי (או"ח תניינא סי' קלז סק"א) ובעוד אחרונים שנציין לקמן.
העולה מתשובת החתם סופר לדינא
העולה מכלל דברי החתם סופר הללו, שישנם שלושה אופנים בהם חלים חוקי המלכות לכו"ע גם בארץ ישראל כשכולם מסכימים עליהם וחפצים בהם באופן ברור וכצורתם, וכדלהלן.
ראשית, דינא דמלכותא דינא בחוק שאין בו צורך של תקנה אך אינו נגד דין שהקפידה עליו התורה וכגון שקבעו חוק שקנין יכול לחול דוקא בשטר, שהרי גם בתורה מצאנו שכאשר לא נשלמה גמירות דעת הקונה לא חל הקנין אלא בשטר ואם כן מוכח שאין כאן הקפדה בתורה. אבל בדין שהתורה מקפידה עליו אין כח בתקנת המלך לבטל דין תורה, וכגון בגוי שקיבל כסף עבור קרקע שלפי השו"ע (סי' קצ) בדיני ישראל הפכה הקרקע להפקר ואילו בדיני הגויים נקנית למי ששילם עבורה.
שנית, דינא דמלכותא דינא בחוק שיש בו צורך של תקנה ראויה אינו נחשב כמבטל דין תורה, ובפרט כאשר סביר שגם בית הדין שלנו היו מתקנים חוק כזה מחמת הצורך. וכן כאשר ישנו ספק האם התקנה של המלכות ראויה אם לאו, אם נמצא כמותה בתורה היא בודאי תקנה ראויה.
שלישית, דינא דמלכותא דינא בחוק חדש שהתקבל בין הסוחרים הואיל ובדיני הסוחרים כבר מצאנו שפסק בשו"ע (סי' רא) שקנין סיטומתא מועיל אפילו שאין כיוצא בו בדין תורה. והטעם בזה לפי שהתורה אינה מקפדת שהסוחרים יתקנו קניינים לפי צורך מסחרם, וכל שכן המלך שנתמנה לתקן המדינה על ידי העם שיש לו כח לקבוע תקנה בזה ואפילו שיש בה רעה למיעוטם.
בדעת הסוברים שדברי החתם סופר אינם נוגעים לזמנינו
לאחר אריכות הדברים שכתבנו בשם החתם סופר נראה להביא מחלוקת נוספת האם דבריו נוגעים גם לימינו אנו אם לאו, וכדלהלן.
דהנה כתב בשו"ת מנחת יצחק (ח"ט סי' קי) בשם מרן החזון איש, שלא חשש כלל לדינא דמלכותא בארץ ישראל וכשיטת הר"ן ונראה שגם לא פסק כדברי החתם סופר הללו. וכן בתי הדין של הגאון רבי ניסים קרליץ זצוק"ל אינם פוסקים כדברי החתם סופר הללו, ולפיכך אינם מתחשבים כלל בדינא דמלכותא וחוקי המדינה מלבד דברים שנהפכו למנהג מקובל כגון בדיני שכנים מנהגי שותפים וכדומה. וכן הביא בספר עמק המשפט (ח"ד סי' תקסט) שכשיטה זו הסכימו גדולי הדיינים.
כמו כן כתב הרה"ג יהודה סילמן שליט"א בספרו דרכי חושן (ח"א עמ' שצו), וז"ל "אבל בעיקר יש להעיר שאפילו נימא כדברי החתם סופר לא שמענו כל זה אלא במלכות שניחא לן בה, אבל שלטון של כופרים ורשעים המיוסד לעקירת הדת ובא להחליף חוקי אמת של התורה מקור חיים בבורות נשברים, וכמו שהיה בזמנם כשקמה מלכות יון הרשעה להשכיחם תורתך ולהעבירם מחוקי רצונך, אין ספק שלא ניחא לן לקבל חוקיהם אלא במלחמה לבטלם מן העולם. ואף שעדיין אין בידינו לעשות כמעשי החשמונאים עד יבא שילה אבל ודאי שלא ניחא לעם קדוש לתת יד לעקירת תורת משה". עיי"ש באריכות.
כשיטה זו כתב גם בשו"ת להורות נתן (ח"א חו"מ סי' סט סוף אות ט') שכאשר הממונים והממנים אינם שתים ליבם לדיני התורה לא איירי החתם סופר כלל, וז"ל "דבאמת הא דאמרו (לשיטת הר"ן) דאין בארץ ישראל דין דינא דמלכותא דינא היינו רק לענין מיסים וארנוניות שהמלך מטיל על התושבים ואינו מתקנת הצבור, בזה יש לומר דיכול לומר שארץ ישראל ירושה היא לו כמו להמלך ואינו צריך ליתן למלך מיסים וארנוניות כי אינו חייב למלך כלום. אבל לענין תקנות והנהגות וחוקים שהנהיגו הציבור לטובתם ודאי דהיחיד חייב בהם גם בארץ ישראל, דהרי ארץ ישראל לא גרע משאר עיירות שהדין הוא שהרוב כופה את המיעוט וכנ"ל, ובלאו הכי הלא הציבור יכול לומר לאותו יחיד שאם לא תקיים הנהגותינו לא ניתן לך מטוב הארץ שנוצר על ידי מעשי ידינו. ואף שאין בידם לגרשו מארץ ישראל שהרי ירושה היא לכל ישראל, אבל אין הם מחויבים לעזור לו באפשרות קיומו בארץ ישראל אלא אם כן ינהג כמנהגם. ופשוט דכל זה אם התקנה והמנהג הוא על פי דין תורה, וכן הממונים והממנים. עיין רמב"ם (פ"א ממלכים הל' ז') וחו"מ (סי' ב' וסי' ח'). וכל שכן לסברת הרמב"ם והרשב"ם דדינא דמלכותא דינא משום שכך קבלו עליהם לקיים מצוות המלך, אם כן כשבחרו את שליטיהם ודאי שחייב לקיים תקנתם שהרי אדעתא דהכי בחרו אותם שיעשו כתקנתם וניחא להו בכך, וכמו שכתב החתם סופר הנ"ל". עיי"ש באריכות.
ענף ב
הכרעת הפוסקים שדברי החתם סופר נוגעים גם לזמנינו
אמנם הכרעת רוב האחרונים שודאי דברי החתם סופר הללו נוגעים גם לימינו שהשלטון ביד אנשים שאינם שומרים מצוות, הואיל ואלו תקנות הציבור שכולם צריכים להן. ונראה להביא דברי מקצתם בקצירת האומר כפי שהובאו בספר אוצר המשפט (ח"ב עמ' קצג), וכדלהלן.
ראשית, לגבי חוק הגנת הדייר כתב בשו"ת אמרי יושר (חו"מ סי' קנב סק"ב) שיש לו תוקף לאור דברי החתם סופר הללו הואיל וזו תקנה נצרכת באותו הזמן. וכן כתבו בנדון זה בשו"ת דובב מישרים (ח"א סי' עו) שו"ת מנחת יצחק (ח"ב סי' פו סק"ב), וכן בפסק דין ממרן הגריש"א הגר"י עדס והגר"ב זולטי זצוק"ל (הודפס בקובץ צוהר חלק טו עמוד צז) שו"ת ציץ אליעזר (חי"ז סי' סח) ובשו"ת תשובות והנהגות (ח"ג סי' קיח).
שנית, לגבי זכויות יוצרים כתב בשו"ת בית יצחק (חיו"ד ב' סי' עה סק"ה, ובחו"מ סי' פ') שיש למוציא לאור זכות שלא יעתיקו ממנו לאור דברי החתם סופר הללו. וכן כתב בספר משנת זכויות היוצר (פי"ח שאלה יח) בשם מרן הגריש"א זצוק"ל, וכן הביא שם (שאלה א') בשם הגאון רבי משה הלברשטאם זצוק"ל. כמו כן כתב בשו"ת דברי בניהו (ח"ד סי' לה) בשם גדולי האחרונים, שאסור להעתיק או לצלם ספר של מחבר שכתב עליו כל הזכויות שמורות שהרי בזה מפסיד את המחבר וכן אין להעתיק דיסקים אפילו שלא מטרת מסחר. אולם לצלם דפים בודדים בשביל למסור שיעור וכדומה מותר, הואיל ואין קפידא של המחברים על דפים בודדים. עיי"ש.
שלישית, לגבי חיוב החזר הוצאות משפט לדינים בערכאות כתב בשו"ת לבוש מרדכי (חו"מ קמא סי' ב') שיש חיוב לשלמם לאור דברי החתם סופר הללו.
רביעית, לגבי תוקף הרישום בטאבו כתבו בפסקי דינים רבנים (ח"ו עמ' 377) בשם מרן הגריש"א שלאור דברי החתם סופר הרישום בטאבו הינו גמר הקנין בקרקעות בימינו.
חמישית, לגבי תנאי שכירות פועלים (חוקי מגן) כתב בשו"ת מנחת שלמה (ח"א סי' פז) שיש להם תוקף לאור דברי החתם סופר.
ששית, לגבי חיוב הרחקה מאש דולקת כתב בשו"ת בית יצחק (חו"מ סי' עז) שיש לחייב שיעורי הרחקה לפי חוקי המדינה לאור דברי החתם סופר.
שביעית, לגבי חוקי התנועה כתב בשו"ת שבט הלוי (ח"י סי' רצא) שיש להם תוקף לאור דברי החתם סופר.
שמינית, לגבי חיוב מיסים כתב הרה"ג יוסף אפרתי שליט"א בספרו ישא יוסף (ח"ו חו"מ סי' מ') שדעת מרן הגריש"א זצ"ל נטתה לחייב בתשלום מיסים שנגבים עבור צרכי בני המדינה לאור דברי החתם סופר הללו. עיי"ש.
דרך אגב, חשוב לציין לדברי המנחת יצחק (שם) שדחה את דברי השואל שטען שהגם שיש בחוק תקנה בענין מסוים מכל מקום בזמן הזה או בענין אחר אין בו תקנה, וז"ל "ומה שהעיר כת"ה לחלק בין נדון דידן לנדונו, דמיירי בזמן שאחרי המלחמה הראשונה מזרח אירופה שהיתה חרב ונחרב וכמו שכתב בעצמו שלא יהיו בני אדם מושלכים בחוצות, משא"כ בעירו שיש דירות לרוב ובכל יום נדפסים מודעות בעיתונים שיש דירות להשכיר בכל פינות העיר ורק ממאנים לצאת בשביל חסרון ממון וכו'. הנה לעניות דעתי במה שנוגע להפוסקים שסבירא להו דהיכא שנעשה לתקנת בני המדינה דדינא דמלכותא דינא, לא נתנו דבריהם לשיעורים ולחלק בין תקנה לתקנה וכיון שנעשה לתקנת בני המדינה תליא בפלוגתא אם אמרינן בכהאי גוונא דדינא דמלכותא דינא". עיי"ש.
אסור להעתיק במבחנים גם מטעם דינא דמלכותא דינא
אגב דאיירינן בדינים אלו ראוי להביא את מה שכתב בשו"ת אגרות משה חו"מ (ח"ב סי' ל'), אודות האיסור להעתיק במבחנים אפילו של גויים מחמת דינא דמלכותא דינא וכן מטעם גניבת דעת ועוד טעמים חשובים למעשה, וכדלהלן.
דכתב שם, וז"ל "הנה דבר זה אסור לא רק מדינא דמלכותא אלא מדין התורה, ואין זה רק גניבת דעת שגם כן אסור כדאמר שמואל בחולין (צד.) שאסור לגנוב דעת הבריות ואפילו דעתו של עכו"ם וכל שכן הכא שהוא גניבת דעת לכולי עלמא אף לישראל, אלא דהוא גם גניבת דבר ממש דהא כשירצה לפרנסתו במשך הזמן להשכיר עצמו אצל אחד לעבוד בעסקיו ורוצים ברוב הפעמים במי שגמר היטב למודיו דחול והוא יראה לו התעודה איך שגמר בטוב ועל סמך זה קבלוהו שזהו גניבת ממון ממש. ואין לו לטעון ולומר שאף אם קיבלוהו לעבוד אצלו אדעתא דהכי הוא כמקפיד על דבר שאינו צריך שרשאי לשקר. חדא, דאף אם הוא אמת שאין להקפיד הוא ודאי קפידא ובטלה קבלתו, וגם שאסור לשקר בכל אופן אף שאינו נוגע לשום דבר דאינו מהתלת מילי דרשאי לשנות (בבא מציעא כג:). וגם שאם ידע שהוא משקר לא היה סומך עליו בכלום ויגרום שיחשוד לאחר כשיחסר איזה דבר, דאותו לא יחשוד מחמת שלמד בישיבה ומחזיק לתלמיד חכם ואיש נאמן ויסלק להאחר ממשרתו אף שהאמת שהאחר לא לקח, ואם היה יודע שזה שלמד בישיבה שיקר לו לא היה בטוח לסלק את האחר. ועוד, דכאן שמקפידים אינשי ודאי שייך להקפיד דיש ודאי דברים דמי שהוא בקי בלימודי חול הוא יותר יודע בענייני עסקי פרנסה ממשא ומתן וממילא ודאי אסור אף למחשבתו שירוויח על ידי זה בלימוד התורה, שגם בשביל לימוד התורה אסור לגנוב. ואם חשקה נפשו בתורה אין לו לדאוג שמא לא ידע כל כך ולא יהיה לו סימן טוב עלייהו, אבל האמת שאין בזה ענין ביטול תורה דמאחר שהולך ללמוד לימודי חול הוא רק עצלות בעלמא כשלומד באופן שלא לידע כי הזמן הוא על כל פנים מבטל ואדרבה מתרגל שלא לידע מה שלומד ומתרגל לעצלות".
וסיים שם, וז"ל "אבל ברור שעצם הדבר ששמע מעלת כבוד תורתו הוא שקר משונאי הישיבות ומאלו שרוצים להחריב הישיבות ולהעליל עלילות ברשע, כי אדרבה ידוע שבני הישיבה הם מאלו שאף בלימודי חול עדיפי מתלמידים שלומדים בבתי ספר שלהם ואל יחוש לשמועות של שקר, אף שהיה נכתב זה בעתון מפורסם לשונא תורה ויראי ה' ויכול מע"כ לומר בפה מלא שהוא שקר וכזב משונאי תורה ודת ישראל" עכ"ל.
לסיכום הדברים נמצאנו למדים, שתשובת החתם סופר שחידש בחוקים שהתקבלו כמנהג המדינה שיש להם תוקף ולכו"ע אמרינן בהו דינא דמלכותא דינא, שנויה במחלוקת בין אחרוני זמנינו האם תשובה זו נוגעת לזמנינו שראשי השלטון לצערינו אינם שומרים תורה ומצוות בלשון המעטה. דלשיטת החזון איש ודעימיה, אין דברי החתם סופר נוגעים לימינו הואיל ולא ניחא לן בחוקים של פורקי עול. אולם הסכמת רוב אחרוני זמנינו, שודאי שתשובת החתם סופר נוגעת לזמנינו הואיל וישנם דברים שהתקבלו כמנהג המדינה ויתירה מכך החברה לא תוכל להתקיים בלעדיהם.
המורם מכל האמור:
אודות חוקים שהתקבלו כמנהג המדינה הסכמת רוב אחרוני זמנינו כי תשובת החתם סופר חו"מ (ח"ה סי' מד) נוגעת גם לימינו, ולפיכך יש תוקף מבחינה הלכתית לכל חוק הנצרך לצורך תקנת בני המדינה אפילו אם דינא דמלכותא לאו דינא. ולפיכך כתבו האחרונים שיש תוקף לחוקים רבים, כגון חוק הגנת הדייר חוק זכויות יוצרים חיוב החזר הוצאות בבית משפט, וכמו כן תוקף הרישום בטאבו דיני שכירות פועלים עובד ומעביד חיוב הרחקה מאש דולקת חוקי התנועה חיובי מיסים וכו'.
לעיון במקורות הדין יחד עם נושאים נוספים בדיני ממונות האקטואליים
ניתן לרכוש את הספר משנת יצחק במספר: 052-761-4179
מאת: הרב יצחק הדר שליט"א - מגשר, בורר, דיין, וטוען רבני.
