הטעם, הואיל והמנהג המקובל בארץ ישראל וכן הרגילות גם להתנות בחוזה השכירות שאסור להשכירו לאחרים, לכן אפילו אם השמיטו תנאי זה מכל מקום על דעת המנהג הוא שוכר ואסור להשכירו לאחרים.
הטעם, הואיל והמנהג המקובל בארץ ישראל וכן הרגילות גם להתנות בחוזה השכירות שאסור להשכירו לאחרים, לכן אפילו אם השמיטו תנאי זה מכל מקום על דעת המנהג הוא שוכר ואסור להשכירו לאחרים.
בספר משפטי התורה (חלק ב סימן ל"ז) פסק שבשני המקרים פטור מלשלם, הואיל והחיוב לשלם למתווך הינו מדין יורד לשדה חבירו העשויה ליטע ונטעה או מדין פועל כמבואר בביאור הגר"א שם (אות יג)
אולם לעניות דעתי העיקר כשו"ת ברוך אומר חושן משפט (סימן ק"מ), שפטור לגמרי, לאור דברי המאירי ועוד פוסקים, שגרמא בשוגג פטור לגמרי אפילו מדיני שמים.
לפיכך כתב באגרות משה (חלק ב סימן מ"ה) עצה לתלות שלט "כל חפץ שיישאר כאן זמן מסוים יהיה הפקר" ואז יפטרו מחובת השבה.
בחשוקי חמד כתובות (דף נ"ב עמוד ב') הביא בשם בספר הליכות ישראל (סימן ל"א) שיקבל תיווך מלא הואיל ונחשב כמתחיל וגומר.
בספר טובך יביעו (חלק ב' תשובה ע"ב) כתב שאם חשבון המים נשאר על שם המשכיר נמצא שחברת המים תובעת רק אותו לשלם עבור החריגה, וממילא השוכר פטור.
לעומת זאת אמר לי הגאון הרב צבי בן יעקב שליט"א, שיש לחייבו בדיני אדם מחמת שקיבל תשלום על דעת עבודה כדין, ולכן כשמעל בתפקידו דינו כעין אומן שקלקל שפסק בשולחן ערוך סימן ש"ו סעיף ב', שחייב.