פסיקה בערעור בבית הדין הרבני הגדול ללא קיום דיון פרונטאלי
פסיקה בערעור בבית הדין הרבני הגדול ללא קיום דיון פרונטאלי
ב"ה
תיק 1458535/1 בבית הדין הרבני הגדול ירושלים
לפני כבוד הדיינים: הרב שלמה שפירא
המערערת: פלונית (ע"י ב"כ עו"ד יגאל גולדשטיין)
המשיב: פלוני (ע"י ב"כ עו"ד לאה אליאב קליין)
הנדון: מתי נכון להכריע בערעור על יסוד כתבי טענות ללא דיון פרונטלי בהתאם לתקנה קמח לתקנות הדיון
החלטה
א. בהחלטה מי"ח בשבט התשפ"ד (28.1.24) הבעתי את עמדתי, לאחר העיון בכתב הערעור ובתשובה לו, כי מן הנכון הוא להכריע בערעור זה על בסיס כתבי טענות וללא דיון פרונטלי.
עם זאת קבעתי כי טרם החלטה אם אכן לנהוג כך או לא יגיבו הצדדים בתוך חמישה־עשר יום ויביעו את עמדתם בנוגע לאפשרות להכריע בדרך זו, הבהרתי כי אם כך ייקבע יאפשר בית הדין לצדדים להגיש השלמות טיעון בכתב, מעבר לשנכתב כבר בכתב הערעור ובתשובה לו, אם ירצו.
בהחלטתי מה' באדר א' התשפ"ד (14.2.24) קבעתי, נוכח תגובת המשיב שהבהיר כי מקבל הוא את ההצעה ונכון להכרעה על פי כתבי הטענות אם כי אכן יחפוץ להגיש השלמות טיעון ונוכח שתיקתה של המערערת בעניין זה, כי אכן יוכרע ערעור זה על בסיס כתבי הטענות.
עתה הגיעה לשולחננו תגובתה של המערערת – האיחור בהגשת התגובה מנומק במחלה של בא כוח המערערת כמו גם בטענה כי ההחלטה מי"ח בשבט (28.1) לא הגיעה לידיו במועד. לאחר ששקלתי טענות אלה ובהתחשב גם בהיות האיחור האמור איחור קל בכל מקרה מצאתי לנכון לבחון את הטענות לגופן, אף שניתנה כבר החלטה בעניין. עם זאת לאחר העיון בטענות המערערת מצאתי כי אין בהן כדי להצדיק את שינויה של החלטתי.
ב. המערערת מעלה טענות שונות בנוגע להתנהלות המשיב ומבקשת לקיים דיון פרונטלי לצורך חקירתו, ברם אין מקום להיעתר לבקשה זו:
1. הטענות בנוגע להתנהלות בעייתית ולא חוקית של המשיב הן טענות שספק רב בלשון המעטה אם יכולות הן להשליך על הסוגיה העומדת להכרעתנו – סוגיית הסמכות. ככל שיש למערערת תלונות בנוגע להתנהלות הגובלת בפלילים – מקום בירורן בכל מקרה אינו לא בין כותלי בית דיננו או בית הדין האזורי ואף לא בין כותלי בית המשפט לענייני משפחה, אלא בשלב ראשון – במסגרת הגשת תלונה למשטרת ישראל, ובהמשך – בהתאם להמלצות המשטרה והפרקליטות – בהליכים הפליליים המתאימים. כך גם אם מדובר בעבירות לכאורה שנעשו אגב ההליך בבית הדין או בבית המשפט.
המערערת אומנם טוענת כי בשל ההתנהלות הנטענת יש לקבוע כי תביעת המשיב או הכריכה אינן כנות, אולם משגה בידה: 'כנות' לעניינן של תביעה וכריכה אינה נמדדת אלא על פי התביעה עצמה – ככל שהתביעה הוגשה במטרה שבית הדין יכריע בה ותוך שכלל הרכוש פורט בכתב התביעה הרי שמדובר בכריכה כנה, גם אם יתברר במהלך ההליך כי התובע ניסה להשיג הישגים במסגרת תביעתו בדרכים לא כשרות כגון העלאת טענות כזב או אף הבאת עדויות שקר, ולא כל שכן כשלא התבררו טענות כאלה אלא שנטען להפרת חיסיון החל על יחסי עורך דין לקוח, כנטען, וכדומה.
2. תקנה קלו לתקנות הדיון בתי הדין הרבניים בישראל, התשנ"ג, (להלן: תקנות הדיון), קובעת כידוע כי "אין ערעור על יסוד נסיבות שנתעוררו אחרי סיום הדיון או על פי הוכחות או עובדות אשר לא הובאו בפני בית הדין הפוסק", טענותיה של המערערת בבקשה זו, שעליהן היא מבקשת לחקור את המשיב, הן לכאורה בכלל האמור, משכך אינן יכולות להוות תשתית לערעור ולא תשתית לדרישה לקיום דיון פרונטלי בו לצורך חקירה על אודותן.
3. לא זו אף זו – אף הטענה לחוסר כנות, גם במנותק מהאשמותיה של המערערת את המשיב בהתנהלות בעייתית ואף פלילית, לא הועלתה בבית דין קמא וממילא אינה יכולה להוות תשתית לערעור, כל שנותר הוא הטענות העוסקות בשאלות הנובעות מהחוק להסדר התדיינויות בסכסוכי משפחה והשלכותיהן של הוראותיו ושל מועדי הגשת התביעות לבית הדין ולבית המשפט על סוגיית הסמכות. העובדות הרלוונטיות בהקשר זה הן מועדי הגשת תביעות ופתיחת הליכי יישוב סכסוך – עובדות ברורות ו"יבשות" שאין בירורן מצריך דיון, והמחלוקת הן מחלוקות משפטיות מובהקות היכולות להיות מוכרעות על בסיס כתבי טענות וללא דיון פרונטלי.
למעלה מן הצורך יוער כי הטענה לחוסר כנות המתבססת על העדר פירוט בתביעה הרכושית היא טענה שאף לו היה מקום להעלותה במסגרת ערעור זה – ספק רב אם הייתה מתקבלת, שכן משעיקר טענתו של האיש היא כי נוכח הסכם הממון אין מקום לאיזון משאבים – לא בלתי סביר הוא כי יסתפק בפירוט תמציתי בלבד של הרכוש גם אם תביעתו כנה.
הצורך בפירוט הנרחב – עיקרו כשמבוקש לחלק את הרכוש המפורט, ואזי יש מקום לטענה של חוסר כנות אם הרכוש שפורט בפועל אינו כל הרכוש שהיה צריך להיות מפורט, והדעת נותנת כי כך גם אם מבוקש שלא לחלק את הרכוש אלא שטעמיה של בקשה זו נעוצים בסעיף 8 לחוק יחסי ממון, מה שצריך להישקל – אם יש מקום לשוקלו – כשהמסגרת הבסיסית היא איזון שעל פי החוק וכשייתכן שהיקף הרכוש ישפיע על השאלה את מה אפשר שלא לאזן, אם אכן אפשרית קביעה כזו בנוגע לחלק מן הרכוש. כשמבוקש שלא לחלק ולא לאזן כלל את הרכוש הרשום על שם יחידי הצדדים משום שכך נקבע בהסכם קודם שאושר כדין – לכאורה אין הפירוט עשוי להשפיע על התוצאה המשפטית וממילא מתקבל על הדעת כי אינו נחוץ ולמרבה – די בפירוט תמציתי.
ומכל מקום האמור הוא למעלה מן הצורך שכן לא זו השאלה הצריכה להיבחן בערעור זה.
ג. עיקרו של הערעור נוגע לשאלות משפטיות מובהקות כאמור.
תקנות הדיון מורות בנוגע לסדר הדין בערעור כברירת מחדל את קיומו של דיון פרונטלי (תקנה קמז (1)), אולם מאפשרות הכרעה ללא דיון כזה בשני מקרים. האחד הוא מקרה של הסכמת בעלי הדין (תקנה קמז (2)) – מה שאכן אינו רלוונטי לענייננו נוכח התנגדות המערער, אך השני הוא כפי שמורה תקנה קמח:
בית הדין רשאי להורות לבעלי הדין לסכם את טענותיהם בכתב על הפרשה כולה או על שאלה מסוימת שקבע בית הדין, בין נוסף על טענות שבעל פה ובין במקומן, בין שהתחילו בטענות שבעל פה ובין לפני כן.
ההוראה בענייננו כי ההכרעה תיעשה על בסיס כתבי טענות בלבד, כשנוספה לה ההוראה בהחלטתי הקודמת כי הצדדים יגישו השלמות טיעון – תואמת את הוראתן זו של התקנות בדבר אפשרות להורות לבעלי הדין לסכם את טענותיהם בכתב על הפרשה כולה, במקום טענות שבעל פה, לפני שהתחילו בטענות שבעל פה.
הוראה זו מצויה אפוא בגדרי סמכותנו ונתונה לשיקול דעתנו, ובנסיבותיו של ערעור זה, כפי שכתבתי כבר בהחלטה מי"ח בשבט התשפ"ד (28.1.24), סבורני כי מן הנכון לעשות כן:
הן משום שערעור שעניינו בשאלת הסמכות בלבד הוא ערעור שלפי טיבו מאפשר הכרעה בדרך זו, הן משום שדיון פרונטלי לא יוכל להתקיים – עקב אילוצי היומן – בזמן הקרוב והיזקקות לו עלולה להביא לעיכוב ההליך כולו (ואולי גם הליכים נוספים) ולעינוי הדין, ולחלופין להתדיינות העשויה להתברר כעקרה אם יוכרע לבסוף כי הערכאה שקיימה את ההתדיינות אינה זו שהסמכות נתונה לה.
משכך תעמוד על מכונה ההחלטה מה' באדר א' התשפ"ד (14.2.24). הצדדים יגישו השלמות טיעון בכתב – מעבר לשכתבו כבר בכתב הערעור ובתשובה לו – במקביל, בתוך חמישה־עשר יום, מה שיהווה "סיכום טענותיהם בכתב על הפרשה כולה" (ו"הפרשה כולה" לענייננו אינה כלל טיעוני המערערת נגד המשיב, אלא אותו חלק הנוגע לערעור ונדון בו, היינו הטענות בשאלת הסמכות בזיקה להוראות החוק להסדר התדיינויות בסכסוכי משפחה), לאחריהם יוכלו להגיב זה לדברי זה בתוך עשרה ימים נוספים ולאחר מכן יכריע בית הדין בערעור.
ד. החלטתי זו מותרת בפרסום בכפוף להשמטת פרטיהם המזהים של הצדדים.
