המערערת: פלונית (על ידי בא כוח עורך דין טל איטקין)
המשיב: פלוני (על ידי בא כוח עורך דין עמוס צדיקה)
הנדון: החלטה שניתנה בדן יחיד והצריכה שלושה – בטלה מאליה; דמיון בין החלטה שניתנה בהעדר תגובה להחלטה במעמד צד אחד; חובת בחינת צורכי הילדים גם בהעדר תגובה לעניין המזונות; חלוקת קצבת ילדים שמשמורתם משותפת
החלטה
א. הובאה לעיוני בקשת המערערת לעיכוב ביצוע החלטת בית הדין האזורי נשואת הערעור, כמו כן עיינתי בתגובה לה ובתגובה לתגובה, וכן שבתי ועיינתי בכתב הערעור ובכתב התשובה.
עיון זה הציף שאלות שאף אם לא הועלו בדברי המערערת עצמה – מחובת בית הדין להעלותן, ולא מן הדין הוא כי העלאתן תושהה עד לדיון עצמו, מה שעשוי לגרור את השבת הצדדים לאחר הדיון לדיון נוסף בבית דין קמא וככל שלאחר אותו דיון תיוותר פסיקתו על כנה – את השבתם אז לבית דיננו, מצב שמשמעו סחבת ועינוי דין שפגיעתם בשני הצדדים גם יחד – רעה, ולא כל שכן כשבתווך גם ילדים.
אטעים ואעיר כי בנוגע לענייני ילדים ומזונותיהם מוטלת על בית הדין אחריות יתרה ופעמים שחובתו להתערב אף בדברים שהצדדים עצמם לא העלו טענות לגביו ולעיתים אף לדחות הסכמות מפורשות שלהם, שכן בית הדין 'אביהם של קטינים' הוא, ואם כי האחריות הראשונה והישירה לטובתם של הללו מוטלת על כתפי הוריהם יש פעמים שבית הדין נצרך ליטול אחריות זו על עצמו – הדבר נכון כלפי בית דין קמא במקרה שהצדדים לכאורה אינם דואגים לצורכי הקטינים כראוי, והדבר נכון באותה מידה לגבי ערכאת הערעור, שעה שעולה חשש כי החלטת בית דין קמא פוגעת בקטינים, גם במקרה שהצדדים עצמם לא העלו את כלל הטענות לעניין זה.
ב. ואלה השאלות הצריכות להישאל:
1. מה תוקפה, ההלכתי או החוקי, של החלטת בית דין קמא בעניין חלוקת קצבת הילדים בין ההורים, החלטה שלפי מהותה היא החלטה סופית ולא זו בלבד אלא שעניינה הוא פסיקה בדיני ממונות הצריכה להיות על פי דין תורה "בשלושה", אך ניתנה למרות זאת בדן יחיד?
ככל שהתשובה היא כי ההחלטה ניתנה שלא כדין ושלא בסמכות משמעות הדבר היא כי בטלה היא מאליה, וחובת בית הדין לכאורה להעיר על כך אף ללא שתיטען טענה בעניין זה, ולא כל שכן כשמדובר בהחלטה שייתכן כי תפגע ברווחת קטינים כאמור.
אכן מאחר שהצדדים לא העלו טענה זו אין מן הנכון כי נקבע מסמרות בדבר, שמא יש לבית דין קמא טעם המצדיק את מתן החלטתו ביחיד, אך חובתנו להעלות את השאלה ולהורות לבית דין קמא להשיב עליה ולהשלים בכך פן זה של נימוקי החלטתו (וזאת גם בהתאם לסמכות הקבועה בתקנה קמב לתקנות הדיון לעניין ערעור על החלטה שניתנה ללא נימוקים – מה שיש לגזור ממנו גם לעניין החלטה שנעדר ממנה חלק מהותי מהנימוקים, במקרה שלפנינו ההנמקה לנתינתה ביחיד).
2. מאחר שנימוקה של החלטת בית דין קמא בעניין זה היה, תחילה לפחות, העדר תגובה של המערערת לבקשת המשיב, ומאחר שלאחר מכן ביקשה זו להגיב לטענה (תוך שנימקה גם את העיכוב בתגובתה במועד, עיכוב שמקורו לדבריה בתקלה טכנית) – מדוע לא היה נכון לבחון את התגובה, למרות האיחור בהגשתה (אף ללא הנימוק האמור), משום הדמיון שבין מתן החלטה בהעדר תגובה לעניינו של פסק דין שניתן במעמד צד אחד שלגביו קובעת תקנה ק"כ לתקנות הדיון את האפשרות לבקש את ביטולו או שינויו בתוך שלושים יום מעת שניתן?
לחילופין, האם אכן בחן בית הדין קמא את הנטען באותה תגובה וסבור הוא כי האמירה כי חלוקה שוויונית של הקצבאות בין ההורים מקובלת כשהילדים מצויים במשמורת משותפת – ממצה את הדיון בעניין ומהווה לבדה נימוק מספיק לגופו של עניין?
3. שאלה נלווית לשאלה בו היא אם בכלל נכון – אפילו במנותק מהתקנות האמורות – לקבוע קביעה הנוגעת למזונות הילדים ולהותיר קביעה זו על כנה למרות טענות נגדה, בשל העדר תגובה מצד האם, שעה שאף אם נניח כי מדובר בהעדר תגובה 'בפשיעה' – סוף כל סוף האם אינה אלא 'הצינור' להעברת המזונות מהאב לילדים, והילדים עצמם לא עוו ולא פשעו? אימהות אכלו בוסר ושיני בנים תקהינה?
4. האם מזונות הילדים שנקבעו בנדוננו נקבעו בסכום מסוים בעת שידוע היה כי הילדים נמצאים במשמורת משותפת? בהנחה הסבירה שהתשובה לשאלה זו היא חיובית – האם באותה עת סבר בית הדין כי קצבת הילדים אכן מחולקת בין ההורים וקבע את סכום המזונות מתוך הנחה כי סכום זה בתוספת מחצית הקצבה די בו למזונות הילדים בעת היותם אצל האם, או שמא באותה עת ידע בית הדין כי הקצבה מועברת במלואה לאם ולמרות זאת קבע את סכום המזונות מתוך הנחה כי גם לאחר הקצבה המלאה (שזעומה היא למדי) נצרכים הילדים למזונותיהם לסכום שקבע? ככל שהמענה לשאלה זו תואם את האפשרות האחרונה מן השתיים שפורטו בה – מה נשתנה כעת?
אחדד לעניין זה ואומר, בזיקה גם לשאלה הקודמת, כי השאלה המרכזית (מלבד שאלת יכולותיו הכלכליות של האב) בהקשר של מזונות קטינים היא מה הסכום הנצרך למילוי צורכיהם. לאחר ששאלה זו מקבלת מענה מסוים יש לשאול אם חלק מסכום זה מסופק באמצעות קצבת הילדים ומן התשובה לגזור את הסכום הסופי שישולם. אין 'גזרת הכתוב' בנוגע לחלוקת קצבת הילדים בין ההורים – מדובר בשאלה טכנית יותר מאשר בשאלה מהותית, ועל כן גם אם מקובל מנגנון מסוים בדרך כלל, אימוצו או הסטייה ממנו צריכים להיקבע בהתאם לשאלה המהותית:
השאלה המהותית היא מה צורכי הילדים (ובהקשר הרלוונטי של תשלומי מזונות מהאב לאם – מה צרכי הילדים בעת שנמצאים הם אצל האם ומה צרכיהם המסופקים על ידי האם גלובלית ללא תלות בזמני שהות אם למשל היא הקונה בעבורם ביגוד, ציוד לבית הספר וכדומה – מה שאינו תלוי בהכרח בחלקות זמני השהות).
השאלה אם צרכים אלה יסופקו בדרך של מילוי כולם בידי האב, באמצעות תשלום לאם, וממילא העברת הקצבה אליו (מה שאכן לא נהוג אבל אין סיבה שלא יתאפשר, אלא ש'אפוכי מטרתא למה לי'); בדרך של העברת כל הקצבה לידי האם ובהתאם לכך תשלום של האב לידיה לפי נוסחה של 'צרכים פחות סכום הקצבה'; או בדרך של חלוקת הקצבה בין ההורים ותשלום של האב לפי נוסחה של 'צרכים פחות מחצית הקצבה' היא שאלה טכנית.
ג. נוכח כל שאלות אלה וטרם המשכו של ההליך מחליט בית הדין כדלהלן:
1. בית הדין האזורי חיפה ישלים את נימוקי החלטותיו תוך מענה לשאלות דלעיל או ידון מחדש וייתן החלטה חדשה בשאלת חלוקת הקצבאות, ככל שסבור הוא שללא דיון כזה אין בידו להשלים את נימוקיו בדרך שתהווה מענה לשאלות אלה.
2. ביצוען של החלטות בית הדין קמא בעניין (היינו ההחלטות מז' בטבת התשפ"ד – 19.12.23 ומי"ג בטבת התשפ"ד – 25.12.23 שבהן נקבע כי קצבאות הילדים בגין ילדי הצדדים יחולקו בין הצדדים) מעוכב, בשלב זה עיכוב הביצוע הוא עד להשלמת נימוקיו של בית הדין קמא כאמור או עד למתן החלטה חדשה לאחר דיון.
3. לאחר שיושלמו נימוקי בית הדין קמא או תינתן החלטה כאמור תודיע המערערת אם בדעתה לעמוד על ערעורה (ומובן מאליו כי ככל שישנה בית הדין קמא את החלטתו תקום זכות ערעור גם למשיב), וככל שתבקש אכן לעמוד על ערעורה – תוכל לשוב ולבקש עיכוב ביצוע ובית דיננו ישקול את הבקשה בהתאם לחומר שיהיה לפניו אז.
4. יש להעביר עותק מהחלטה זו לבית הדין האזורי חיפה.
ד. החלטתי זו מותרת בפרסום בכפוף להשמטת פרטיהם המזהים של הצדדים.
