כל מאכל שמעורב עם מאכל אחר ושני המאכלים חשובים עבורו, מברך על הרוב ופוטר את המיעוט, והטעם הוא משום שהרוב נחשב לעיקר.
אך אם הרוב בא להטעים את המיעוט יש לברך את ברכת המיעוט, ולכן למעשה זה תלוי בדעת האוכל, אם העגבניות והפלפלים וכל שאר התערובת של השקשוקה באים רק להטעים את הביצים מברך שהכל אף על פי שהרוב זה התערובת.
יש לציין שברוב השקשוקות הרוב זה העגבניות, ולכן המדיד האם לברך בורא פרי האדמה או שהכל תלוי בדעת האוכל האם מתכוון להנות ולאכול את התערובת, או שמא התערובת באה רק להטעים את הביצים.
מקור לדין זה הובא בשולחן ערוך סימן ר"ח סעיף ז לגבי אורז:
ומבאר המשנה ברורה בסימן רי"ב בסעיף א את דברי השולחן ערוך:
כגון כל תערובות שני מינים, שהאחד הוא העיקר והשני אינו בא אלא לתקנו ולהכשירו, או אפילו שניהם עיקרים, אלא שהאחד מרובה מחבירו הרוב הוא העיקר. ובהמשך כתב שכל זה דווקא בששניהם הוא דבר חשוב, הא אם אחד מהן אינו דבר חשוב, אף שהוא הרוב, בטל הוא לגבי מיעוט החשוב, דהוא העיקר.
וכן בחזון עובדיה ברכות נתבאר שהרוב עיקר ומתחשבים בדעת הסועד:
שם בעמוד רפ"ה בהערות הביא מר"ן את דברי הרב פעלים ושלוחן ערוך הגר"ז שהזכירו את דברי השולחן ערוך בסימן ר"ח סעיף ז', והסיק להלכה שבתערובת תבשיל הולכים אחרי הרוב גם אם כל אחד ניכר בפני עצמו. וכן בהמשך בעמוד רפ"ח הלכה ב' ובהערה ג', שמתחשבים בכוונת האוכל ולכן על גמבה או בצל הממולאים בבשר ואורז (הנקרא מחשי), יש לברך מזונות מאחר ועיקר כוונת האוכל לסעוד ליבו מהאורז.
לסיכום:
על שקשוקה מברך כברכת הרוב שבתבשיל, אם הרוב ביצים מברך שהכל, ואם הרוב עגבניות ובצלים מברך האדמה, אלא אם כן חשוב אצלו יותר הביצים והתערובת באה רק להטעים את הביצים או שלוקח רק את הביצים מתוך התערובת, בכזה מקרה מברך שהכל על אף שתערובת העגבניות והבצלים היא הרוב.
