תביעת שלום בית – מהו מבחן הכנות ומבחן המהות


תביעת שלום בית – מבחן הכנות ומבחן המהות 


בית הדין רואה פעמים רבות בני זוג הבאים בטענה של שלום בית, כאשר הטוען טענה זו בא ב"ידיים לא נקיות", בלשון המעטה. ובכלל, דעת בית הדין כי אין להחזיק בן זוג בכוח.

מתי יפסוק בית הדין וימליץ לצדדים לחזור לשלום בית, ולא יפסוק או ימליץ לבני הזוג להתגרש? 

כאשר בית הדין נוכח שהצד המבקש שלום בית עושה זאת בכנות, ואף מוכן לעשות כל שאפשר למען השלום.

כמו כן מרחפת השאלה התמידית, האם יש סיכוי לשלום בין בני הזוג.


כדי שבית הדין יקבל תביעה לשלום בית, צריכה התביעה לעמוד בשני מבחנים כדלהלן: 


המבחן הראשון הוא 'מבחן הכנות'. 

האם מבקש שלום הבית כנה בתביעתו, או שמא הוא אוחז בטענה לשלום על מנת להשיג הישגים אחרים, כמו בענייני הממון וכד'. במסגרת מבחן זה בית הדין יראה אם הטוען לשלום בית מכפיש את הצד שכנגד, מאשים אותו. בית הדין יבחן את היחס שמפגין כלפי בן הזוג, וכן יבדוק האם הטוען לשלום בית מוכן לעשות ויתורים למען השלום.


מבחן נוסף הוא 'מבחן הסיכוי'. 

האם הטענות שמעלה הצד שחפץ בגירושין, כבדות משקל עד כדי כך שאין כל סיכוי לשלום, והאם הקרע אינו בר איחוי. במסגרת זו יבחן בית הדין את אורך הזמן של הקרע ונסיבותיו.

עד כאן מתיק שמספרו 1191890. המשך המאמר מתוך פסק הדין שמספרו872663  העוסק במקורות המצווה לעסוק בשלום בית גם בבית הדין הרבני, על ידי בית הדין הרבני, וגם כאשר מי מבני הזוג אינו מעוניין או שבני הזוג יחדיו אינם מעוניינים בכך.

 


חובת הדיין לעשות שלום בית כשישנה אפשרות 

אמנם באיש ואשה שבאים לדון, ודאי שאם רואה הדיין שיכול לעשות שלום־בית, אין הוא צריך לפסוק את הדין ולגרום לפירוד, אלא אדרבא, חובה עליו להשתדל לעשות שלום־בית, דשלום־בית לעולם לא יהיה עיוות הדין שהרי משיהיה שלום־בית, ותיבטל הסיבה – המריבה בין הצדדים, יתבטל המסובב – התביעה. ודיין היושב בדין לא פקעה ממנו המצווה המוטלת על כל אדם מישראל וכשביכולתו לעשות שלום־בית בין איש לאשתו חייב לעשות כן.


השכנת שלום גם כאשר שני בני הזוג אינם רוצים

חובה זו של הבאת שלום בין אדם לחברו ובין איש לאשתו אינה רק כשמבקשים ממנו אלא חובה על האדם לטרוח בזה וכמו שכתב ה"תפארת ישראל" (פאה פ"א מ"א) יכין אות ז:' "אבל הבאת שלום היינו אפילו אין שניהם רוצים, אפילו הכי יטריח את עצמו לפתותם לתווך שלום ביניהם ומהאי טעמא לא אמר תנא לעשות שלום, רק הבאת שלום, דהיינו להביא עצות מרחוק להכריחם בדבריו הרכים להביא שלום ביניהן."


האם הדיין מצווה להשכין שלום

והנה למרות גודל החובה של ההשתדלות בשלום־בית, השתדלות זו היא מצווה ומוטלת על כל אחד מהדיינים כמצווה עצמית ללא קשר לתפקידו כדיין והאמצעים להבאת שלום־בית הם חכמתו ותושייתו ואינם נובעים מהכלים השיפוטיים שניתנו בידו בכדי לשפוט.


גם לפני אישור הסכם גירושין שינה מצווה לנסות להשכין שלום בית

מטעם זה חובת בית הדין (וכן אנחנו נוהגים) לברר בכל תביעת וגירושין ואף במקום שהצדדים הגיעו להסכמה לגירושין ומבקשים רק שנאשר את ההסכם או נסדר את הגט, לבדוק ולבחון על מה הושתו אדני הסכסוך ולהשתדל ולבדוק האם יש סיכוי לשלום־בית, האם עדיין מוקדם מידי לסדר גט פיטורין ואולי יש מקום לשלוח הצדדים לייעוץ.


טוען רבני להגשת בקשה לשלום בית

כדי שתהיינה אפשרות להשכנת שלום בית ישנם פרמטרים רבים הן במישור האישי של המבקש שלום בית והן במישור הכללי של בני הזוג כמשפחה, פרמטרים אלו רובם ככולם נוגעים בזיקה ישירה בדין העברי בתלמוד ובהלכות שבשולחן ערוך ובדברי הפוסקים חדשים גם ישנים ובפרט בפסיק הדין הרבים העוסקים בכל הנוגע לתביעת שלום בית ולהיתכנותה בבית הדין הרבני, טוען רבני מוסמך שבעצם הכשרתו עליו ללמוד הלכות רבות העוסקות בשלום בית ובמתווה שלום הבית על פי ההלכה, ידע טוב יותר כיצד להגיש בקשה לשלום בית בצורה העומדת בכללי ההלכה והפסיקה, ואף ידע לומר בצורה ברורה מתי בית הדין לא יקבל תביעת לשלום בית לאור חוסר כנות או חוסר היתכנות על פי כללי המהות והסיכוי.



העולה מן האמור:


1. בראש ובראשונה תביעת שלום בית צריכה לעמוד במבחן הכנות, דהיינו "שהמבקש מבית הדין לסייע בהשכנת שלום בית יהיה כנה בבקשתו".


2. בשנית תביעת שלום בית צריכה לעמוד במבחן הסיכוי, דהיינו "שישנה היתכנות להשכנת שלום בית בהתאם לנסיבות הפירוד והדינמיקה הזוגית בגינה הגיעו הצדדים למשבר".


3. כשישנה אפשרות להשכין שלום בית מצווה על בית הדין לפעול עבור השכנת שלום הבית משום דשלום־בית לעולם לא יהיה עיוות הדין שהרי משיהיה שלום־בית, ותיבטל הסיבה – המריבה בין הצדדים, יתבטל המסובב – התביעה.   


4. גם כאשר שני בני הזוג אינם רוצים שלום בית ישנה חובה חובה על האדם לטרוח בזה וכמו שכתב ה"תפארת ישראל" (פאה פ"א מ"א) יכין אות ז:' "אבל הבאת שלום היינו אפילו אין שניהם רוצים, אפילו הכי יטריח את עצמו לפתותם לתווך שלום ביניהם".


5. השתדלות זו בהבאת שלום בית היא מצווה, ומוטלת על כל אחד מהדיינים כמצווה עצמית, ללא קשר לתפקידו כדיין, והאמצעים להבאת שלום־בית הם חכמתו ותושייתו, ואינם נובעים מהכלים השיפוטיים שניתנו בידו בכדי לשפוט.


6. גם לפני אישור הסכם גירושין ישנה מצווה וחובה לבדוק ולבחון על מה הושתו אדני הסכסוך ולהשתדל ולבדוק האם יש סיכוי לשלום־בית, האם עדיין מוקדם מידי לסדר גט פיטורין ואולי יש מקום לשלוח הצדדים לייעוץ.


7. טוען רבני מוסמך שבעצם הכשרתו עליו ללמוד הלכות רבות העוסקות בשלום בית ובמתווה שלום הבית על פי ההלכה, ידע טוב יותר כיצד להגיש בקשה לשלום בית בצורה העומדת בכללי ההלכה והפסיקה.