אמנם באיש ואשה שבאים לדון, ודאי שאם רואה הדיין שיכול לעשות שלום־בית, אין הוא צריך לפסוק את הדין ולגרום לפירוד, אלא אדרבא, חובה עליו להשתדל לעשות שלום־בית, דשלום־בית לעולם לא יהיה עיוות הדין שהרי משיהיה שלום־בית, ותיבטל הסיבה – המריבה בין הצדדים, יתבטל המסובב – התביעה.
כלומר אין כאן הקפאה של מצב היחסים ביניהם משום שאין אנו ידועים כיצד לפסוק, אלא יש כאן החלטה להורות שאין להורות, בכדי ששניהם יצטערו עד אשר יחליטו כיצד להמשיך בחייהם מתוך הבנה והסכמה לקרב או לרחק.
התשתית ההלכתית להסכם שלום בית הוגן, מעוגנת בעומקה של ההלכה היהודית, ומהווה אבן דרך למהותו וצורתו של ההסכם.
כאשר אחד מבני הזוג מגיש תביעה לשלום בית, הוא בעצם מצהיר בכך כי הוא מעוניין להשכין שלום בינו ובין בן זוגו, גם אם למען המטרה הזו יהיה עליו לבוא לקראת ולהשקיע.