האם עדות על אישה שזינתה צריכה דרישה וחקירה?


האם עדות על אישה שזינתה צריכה דרישה וחקירה?

(שולחן ערוך אבן העזר סימן יא סעיף ד)

מאת הרב שלמה לוי טוען רבני ומגשר כל הזכויות שמורות ©

בעריכה מחודשת מאת דוד עשור טוען רבני ומגשר משפטי.


האם עדות שאישה זינתה צריכה דרישה וחקירה, ומה הדין אם העידו ללא דרישה וחקירה?

כתב השולחן ערוך יש אומרים שאם באו עדים שאשת איש זינתה, צריכים דרישה וחקירה. וכתב בבית שמואל אות טז שאם העידו בלא דרישה וחקירה, יכולים לחזור בהם מעדותם.

בעדות שמת בעלה (יבמות דף קכב עמוד ב), לדעת ר' עקיבא צריך דרישה וחקירה. לדעת ר' טרפון, אין צריך, כי יש לכך נפקא מינה גם לכתובה הנוגעת לדיני ממונות, ובדיני ממונות חכמים תיקנו שאין דרישה וחקירה, כדי שלא תינעל דלת לפני לווין.

דעה א: עדות אישה שזינתה צריכה דרישה וחקירה, דלא גרע מדיני חבלות, שלא שייך בה הטעם שלא תינעל דלת לפני לווין (כך כתבו התוספות בסנהדרין דף ח, עמוד ב, ובשו"ת הרא"ש, וכן פסק השולחן ערוך). הרא"ש מחלק בין עדות שמת בעלה שאין צריך דרישה וחקירה, לעדות אישה שזינתה, ומבאר בערוך השולחן, שבעדות שאישה זינתה, האישה מכחישה, ובכל מקרה שבעל דין מכחיש צריך דרישה וחקירה. אולם, נראה שבדבר שבערווה מן התורה לא בעינן דרישה וחקירה, ולכן בדיעבד אם כבר העידו העדים ללא דרישה וחקירה, אינו מעכב. ואם בעדות הזנות יש גם חיוב ממוני, הוי כדיני ממונות ואין צריך דרישה וחקירה, והרא"ש בוודאי מיירי במקרה שאין בו צד ממוני (הובא בפתחי תשובה אות טז באריכות)

דעה ב: זו מחלוקת - לפי התוספות בסנהדרין צריך דרישה וחקירה, אך לפי הסוגיא ביבמות בעדות שמת בעלה, שהתוספות והנימוקי יוסף פסקו כרבי טרפון שאין צריך דרישה וחקירה, אם כן גם בזנות שיש בה נפקא מינה להלכה לכתובה, הם יסברו שאין צריך דרישה וחקירה (בית יוסף). אולם בעדי קידושין צריך דרישה וחקירה, הואיל ואין לאשה כתובה עד לנישואין, ולכן אין כאן ממון, ואם כן צריך דרישה וחקירה (בית יוסף). אולם בבדק הבית חזר והביא את שו"ת הרשב"א, הריב"ש וכן פסק הרמ"א (בסימן מב סעיף ד), שבקידושין לא צריך דרישה וחקירה.  




האם עדות על דבר כיעור צריכה דרישה וחקירה?       

דעה א: כל דברי הרא"ש שצריך דרישה וחקירה, מתייחסים רק לדבר שאם הייתה סנהדרין נוהגת הייתה מתחייבת על פי עדותן מיתה, או מלקות. ואף שאין כאן התראה מכל מקום גוף העבירה הוא דיני נפשות. מה שאין כן בעדי כיעור, או עדי הודאה שאין כאן חיוב מיתה או מלקות, ורק נאסרת על בעלה ומפסידה כתובתה, דלא דמיא כלל לדיני נפשות, רק לדיני ממונות, לא בעי דרישה וחקירה. כן מוכח מלשון השולחן ערוך שכתב "שאם באו עדים שאשת איש זינתה", ולא כתב שלאסור אישה על בעלה צריכה דרישה וחקירה (פתחי תשובה אות טז).

דעה ב: אפילו עדות לאסור אישה על בעלה דינו כדיני נפשות וצריך דרישה וחקירה (מהר"א ששון). והפתחי תשובה כתב שדבריו מופרכים.

 


עדים המעידים על אישה שזינתה, אך אינם זוכרים את התאריך, האם ניתן לקבל את עדותם?

הפתחי תשובה הביא את דברי הנודע ביהודה, לגבי אישה שזינתה, אם העדים אינם זוכרים את היום, אין לפסול את עדותם ולהתיר את האישה, שאף שעדותם צריכה דרישה וחקירה, יתכן שאינו דומה לגמרי לנפשות, שצריך עדות שאתה יכול להזימה (כמבואר בחושן משפט סימן לג), ואם הם אינם זוכרים את היום, ממילא הוי עדות שאי אתה יכול להזימה. שלא כדעת הרא"ש שדימה לגמרי לנפשות. ואפילו לדעת הש"ך (בחושן משפט סימן לג אות טז), המחמיר וסובר שאף בדיני ממונות שלא צריך דרישה וחקירה, אם הדיין דרש וחקר, והעד השיב שאינו יודע, עדותו נפסלה, בעדות זנות עדותו לא יפסל, כי בעדות זנות לא צריך עדות שאתה יכול להזימה, הואיל ואי אפשר לעשות בו כאשר זמם. ובפסקי דין רבניים הביאו אחרונים החולקים על הנודע ביהודה וסוברים שהעדים צריכים לכל הפחות לומר את היום בחודש.




כשמעידם על אישה שזינתה האם צריך שהעדות תהיה בפני הבעל והאישה?

כתב הרמ"א שצריך שהעדות תהיה בפני הבעל והאשה. ונחלקו בדין זה בפתחי תשובה אות יח, כדלהלן:

דעה א: אם העדות היא רק בפני הבעל, לרוב הפוסקים, אפילו בדיני ממונות העדות אינה מתקבלת, ואפילו למאן דאמר שבממונות העדות מתקבלת שלא בפני שני בעלי הדין, כאן אינה מתקבלת, כי לאסור אשה על בעלה, דומה לנפשות.

דעה ב: יש לחוש לדעת הראב"ן וסייעתו שבדיעבד העדות מתקבלת, ואולי גם לאסור את האישה על בעלה (רבי עקיבא איגר וישועות יעקב). וכן המאירי כתב שבאיסורים, מקבלים עדות שלא בפניו, הועיל ולאפרושי מאיסורא זכות הוא לו, וכן דעת הרדב"ז כי בהפרשה מאיסורים, כל ישראל בעלי דינים שלו.
ולדעת הרשב"א, שהחיוב שהעדות תהיה בפני בעלי הדין, הוא רק מדרבנן, אולי באיסורא העמידו על דין תורה.



כשאין אפשרות שהעדות תהיה בפניו, וגם אם בעל הדין אלים והעדים מפחדים ממנו, האם ניתן לקבל עדות שלא בפניו?

כשאין אפשרות שהעדות תהיה בפניו, וגם אם בעל הדין אלים והעדים מפחדים ממנו מבואר בחושן משפט סימן כח, שבדיני ממונות מקבלים לכתחילה את העדות שלא בפניו. ואין זה רק דין בממונות מצד הפקר בית דין הפקר, אלא כך עיקר הדין, שכשאי-אפשר בפניו מקבלים שלא בפניו, ולכן כך הדין גם בנפשות כמבואר ברשב"א ובבדק הבית.

 


מתי צריך לקבל את העדות גם בפני הנחשד?

כתב החלקת מחוקק באות יא, שעדות בפני הבועל, נדרש רק אם כבר נישאת לו, אחרת אין צורך בכך, אלא רק לרווחא דמילתא. כיוון שנאסרת על הבועל רק ממילא, כמו שנאסרת גם לכל הכוהנים ממילא, ולא צריך שיהיו נוכחים.