^{מדוע האישה מתקדשת רק לרצונה והאם דין זה שייך גם באיש?}

^{(שולחן ערוך אבן העזר סימן מ"ב סעיף א)}

^{מאת הרב שלמה לוי טוען רבני ומגשר כל הזכויות שמורות ©}

^{בעריכה מחודשת מאת דוד עשור טוען רבני ומגשר משפטי.}

^{קידש אישה בעל כורחה האם היא מקודשת ומדוע?}

^{פוסק השולחן ערוך, אין האשה מתקדשת אלא לרצונה, קדשה בעל כרחה אינה מקודשת. ומבאר הבית שמועל באות א, שמעיקר הדין הקידושין תופסין, אלא שכל המקדש, על דעת חכמים מקדש, ולפי שעשה שלא כהוגן, חכמים הפקיעו את קידושיו.}

^{הקדמה, לדיני קניה ומכירה בעל כורחו:}

^{אנסוהו למכור:}

^{תליוהו וזבין זביניה זביני, כמבואר בגמרא בבא בתרא דף מז עמוד ב. דהיינו אנסוהו למכור, מכירתו מכירה. כך לכאורה בקידושין האישה נמכרת לבעלה, אלא שחכמים הפקיעו את הקידושין בהכי גוונא משום שעשה שלא כהוגן, וכל המקדש, על דעת חכמים מקדש.}

^{אנסוהו לקנות:}

^{דעה א': לא קנה כך כתב העיטור, וכן פסקו הרמ"א בחושן משפט סימן רה סעיף י"ב. נתיבות. חתם סופר. לפי זה, כמו בקניית חפץ, כך גם באנסוהו לקדש, שהאיש קונה את האשה, אינה מקודשת.}

^{דעה ב': קנה, והמקח קיים כך פסקו הרי"ף, והרשב"א. לפי זה גם אם אנסוהו לקדש, מקודשת.}

^{אנסו את האיש וקידש בעל כוחו האם מקודשת מהי דעת המחבר?}

^{כתב שולחן ערוך, שבאם אנסו את האיש וקידש בעל כורחו, הרי זה מקודשת לדעת הרמב"ם, והרשב"א. ויש אומרים שאינה מקודשת כך כתבו הרי"ף, והעיטור, הילכך הוי לה ספק. וביאר בפתחי תשובה שהשולחן ערוך סבר שהעיקר להלכה כדעת כרמב"ם שמקודשת, אך חשש לדעת הרי"ף שאינה מקודשת ולכן פסק שמקודשת מספק. ומבאר עוד בחלקת מחוקק שלסוברים שבאנסוהו לקנות המקח קיים, באיש שאנסוהו, חכמים לא הפקיעו את הקידושין כמו שהפקיעו באשה, כי ממילא הוא יכול אחר כך לגרשה בעל כורחה וזוהי דעת הרמב"ם. רק לדעת הרי"ף, הסובר שקניין בעל כורחה שמיה קנין, ואף על פי כן, סובר שבאנסוהו לקדש, אינה מקודשת, צריך לומר שגם באיש חכמים עשו תקנה והפקיעו את קידושיו.}

^{האם לאחר תקנת חרם ריבנו גרשום, קידושין בעל כוחו של האיש תופסים?}

^{כתב הבית שמואל, שלאחר תקנת רבנו גרשום, שאסור לגרש אשה בעל כרחה, גם באיש שקידש בעל כרחו, לכאורה היה צריך להפקיע את הקידושין, אך מסיים הט"ז שאולי באנסוהו לא תיקן רבנו גרשום.}

^{האם יש חילוק בין אנסהו לקנות לאנסהו למכור, והאם ניתן לכוף אדם שקיבל עליו בחרם וקנס שלא יחזור בו מלהינשא, לקדש אישה?}

^{דעה א: הגר"א כתב שהעיקר כדעת הרמב"ם והרשב"א שאין לחלק בין אנסוהו למכור לאנסוהו לקנות.}

^{דעה ב: מוכח כדעת הרמ"א שבאנסוהו לקנות, המקח בטל (חתם סופר). אף על פי כן פסק במקרה שבא לפניו, שיכולים לכוף עליו לקדשה, כי המקדש קיבל עליו בחרם וקנס שלא יחזור בו, ודינו כמי שחייב קורבן, ואינו רוצה להביא, שכופים אותו עד שיאמר רוצה אני, משום דניחא ליה דליהוי ליה כפרה, ובמקדש אישה גם אין צריך לומר רוצה אני, דכל זמן שהוא עושה את המעשה, אנו אומרים שמרצונו עשה. וכן דעת המגיד משנה. לעומת זאת, לדעת הראב"ד, באנסוהו, רק כשאמר רוצה אני, מקודשת. אמנם אם מעריכים שלא יהיה שלום ביניהם עדיף לא לכוף (פתחי תשובה באות ב).}

^{אמרה האישה קדשני, וזרק הבעל את המעות לחיקה וקידשה, ומיד השליכה את חפץ הקידושין, ואומרת שהתכוונה רק לשחוק בעלמא, האם היא מקודשת?}

^{כתב הרמ"א בשם מהר"ם, אמרה האישה קדשני, וזרק הבעל המעות לחיקה וקידשה, ומיד השליכה את חפץ הקידושין, ואומרת שמלכתחילה לא התכוונה אלא לשחוק בעלמא, מקודשת, ואין הולכים בקידושין אחר אומדנות והוכחות המוכיחות שלא כיוונה לשם קידושין. והסביר בחלקת מחוקק באות ב, דאם היה רצון על הקידושין, אין צריך רצון על הזריקה, ולכן מקודשת.}

^{דיבר איתה על קידושין, ולקח את ידה בחזקה שלא ברצונה וקידש, והיא לא זרקה את הקידושין,  האם מקודשת?}

^{דיבר איתה על קידושין, ולקח את ידה בחזקה שלא ברצונה וקידש, והיא לא זרקה את הקידושין, כתב הרמ"א בשם הגהות מרדכי, שאף על פי שבתחילה היה באונס, ונתן לה סתם ולא אמר לה כלום. מכל מקום היא מקודשת, הואיל ובתחילה דיבר עמה מקידושין. ונחלקו האם מקודשת וודאי או לא?}

^{דעה א: כתב החלקת מחוקק באות ב, אמנם מלשון הרמ"א כאן, נראה שמקודשת וודאי. אולם, אי אפשר לומר כן, משום דהווי ליה שתיקה שלאחר מתן מעות, שאינה מקודשת, כל שכן כאן דתחילתה באונס, וגם בתשובה שם בהגהות מרדכי, נראה שהכוונה שמקודשת מספק לחומרא. שכתב: "מאחר שלא זרקה, צריכה גט", משמע שלחומרא בעלמא צריכה גט. אולם יש להקשות: שהרי לעיל בסימן כח, סעיף ד, הרמ"א פסק כדעת הרמ"ה, שכשזרק כסף הקידושין לחיקה, אף על פי שלא ניערה את בגדיה וזרקה את החפץ, אינה מקודשת, כי לא גילתה בדעתה בתחילה שרוצה להתקדש, והאישה לא הביעה את מחאתה בפירוש משום שלא איכפת לה, לעומת זאת, כאן במקרה שלנו (שדומה לזרק לחיקה) סובר שמקודשת מספק לחומרא כדעת המרדכי החולק על הרמ"ה. הב"ח מחלק ומתרץ ששם (בסימן כח, סעיף ד) זרקה מיד את כסף הקידושין, אך נראה יותר לפרש כפשוטן כפי שביארנו (חלקת מחוקק באות ב).}

^{דעה ב: כתב הבית שמואל באות ג, שהאישה כאן גילתה דעתה בתחילה שרוצה להתקדש, ואחר כך קידשה בכוח, לכן אם היא חזרה בה, הייתה צריכה לזרוק מייד את הקידושין, ומשלא עשתה כן, נראה שהסכימה להתקדש כבתחילה, ולכן היא מקודשת/}

^{היה חייב לה מעות, ואמרה לו: תן לי מעותיי, וכאשר התחיל ליתן, אמר לה: הרי את מקודשת לי, וזרקה היא המעות מידה, האם מקודשת?}

^{כתב הרמ"א שהטור הביא בשם שו"ת הרא"ש, שבמקרה שהיה חייב לה מעות, ואמרה לו: תן לי מעותיי, וכאשר התחיל ליתן, אמר לה: הרי את מקודשת לי, וזרקה היא את המעות מידה, אינן קידושין. וכתב בחלקת מחוקק אות ג, שהטעם הוא כי כאן לא התרצתה בתחילה, ואינה חפיצה בכך. אבל אם לא זרקה מקודשת, כי זה לא נחשב קידושין לאחר מתן מעות, וגם הוא לא נתן לה את כסף הקידושין בכח, ואפילו שחייב לה, הייתה צריכה לזרוק.}

^{קידש מנומנם האם מקודשת?}

^{קידש מנומנם מקודשת. בית שמואל באות א בשם הרשב"ץ.}

^{מדוע אין מאמינים לאשה כאשר אומרת שלא התכוונה לקידושין? הרי עד אחד נאמן באיסורין?}

^{אין מאמינים לאשה כאשר אומרת שלא התכוונה לקידושין, ואין להקשות שהרי עד אחד נאמן באיסורין, ורק באיתחזק איסורא בעינן שיהיה בידו, וכאן גם לא איתחזק איסורא, כי עוסקים בתחילת הקידושין ובחזקת פנויה עומדת. אלא העניין הוא שלא מסתכלים על הכוונה, רק הולכים אחר הפה, כי דברים שבלב אינם דברים. מזה יצא שגם המקדש וגם המקדשת נאמנים בדבר שאינו נגד החזקה, כי עד אחד נאמן באיסורים היכא דלא איתחזק איסורא (נודה ביהודה). לדעתו, עד אחד בדלא איתחזק איסורא נאמן, ואפילו בדבר שבערוה וכן משמע בתוספות, ברמב"ן וברשב"א. אולם, ברא"ש, הר"ן והנימוקי יוסף משמע שעד אחד בדבר שבערוה גם בדלא איתחזק איסורא אינו נאמן פתחי תשובה אות ג'.}