הנדון: סמכות ביה"ד לדון בדיני ירושה לפי הדין הדתי; בקשה לביטול הסכמה לסמכות
בית הדין סבור כי בנסיבות אלה שחיוב המזונות של הקטין [א'] הוא מדין צדקה, והוא אינו מקטני קטינים, יש להתחשב בגובה ההשתכרות ובמשמורת המשותפת של הקטינים שבשלה בחצי חודש הקטינים ניזונים אצל האב.
נמצא כי מפני שלשה טעמים סבור היה מהרשד"ם שלא לאפשר לאם להעתיק עמה את הבת: ניתוק הקשר מהאב, מניעת הזכויות שיש לאב בבתו, והחשש מפני סכנת דרכים.
"מיהו מדבריהם אתה למד דדוקא כי ליכא בקבלת עדותן אלא צד דלאפרושי מאיסורא הוא דמקבלין שלא בפני בעל דין, אבל היכא דפתיך בהדיה דררא דממונא, כבנדון דידן להוציא מידה מה שתפסה למזונות, פשיטא דאין מקבלין כלל אפילו על הקידושין ..."
הנדון: חובת בעל דין להוכיח את טענותיו ואי־יכולתו להלין על בית הדין שלא דלה בעצמו ראיות להן מחקירת הצד שכנגד
מצות עשה על כל איש ואיש מישראל לכתוב ספר תורה לעצמו שנאמר ועתה כתבו לכם את השירה, כלומר כתבו לכם תורה שיש בה שירה.
מי שיש לו שטר על חבירו לזמן, ובא בתוך הזמן לבית דין ואמר: מצאתי מנכסי פלוני ואני ירא שאם יבואו לידו יבריחם ממני ולא אמצא מקום לגבות חובי, אם רואה הדיין שום אמתלא לדבריו
בעת הזו בפנינו שני בני זוג שאינם רוצים זה את זה, וכל אחד תובע להתגרש, די בנסיבות אלו על מנת להורות לצד המסרב להתגרש, שעליו להתגרש ללא דיחוי.
"וכשיוצאה הפסידה נדוניא ועיקר כתובה ותוספת, וכל מה שנתן לה הבעל משלו, שלא כתב ולא נתן לה הבעל משלו אלא אדעתא למיקם קמיהו".