איזו אישה נחשבת עוברת על דת ומתי מפסידה כתובה?

^{(שולחן ערוך אבן העזר סימן קט"ו סעיף א) מאת הרב שלמה לוי טוען רבני ומגשר כל הזכויות שמורות © בעריכה מחודשת מאת דוד עשור טוען רבני ומגשר משפטי.} 

מהי דת משה שאישה עוברת עליה מפסידה את כתובתה?

^{פוסק השולחן ערוך, אלו יוצאות שלא בכתובה, העוברת על דת משה ויהודית, איזהו דת משה:}

^{שהאכילה את בעלה מאכל שאינו מעושר. ומבאר החלקת מחוקק בשם המגיד משנה שאף על פי שיכול היה הבעל להפריש מעשרות בעצמו, ולא לסמוך עליה. עוד ממשיך השולחן ערוך או שמכשילה אותו באחד מכל האיסורים. ומבאר החלקת מחוקק בשם המגיד משנה שדין זה נלמד קל וחומר ממאכילה אותו אוכל שאינו מעושר, שכאמור היה יכול להפריש בעצמו ולהימנע מאיסור, ולרוב הדעות בזמן הזה איסורו מדרבנן, וכל שכן איסורים מדאורייתא, שמכשילה אותו באיסורים שאינם תלויים בו.} 

מדוע עוברת על דת משה מפסידה את כתובתה?

^{עוברת על דת משה מפסידה את כתובתה משני טעמים א. מפסידה כתובתה כקנס על שמכשילה את בעלה באיסורים, אבל אם היא עצמה עוברת על איסורים, ואינה מכשילה אותו, אין זה נקרא עוברת על דת משה. ב. מפסידה כתובתה כקנס אם היא עוברת איסורים שגורמים לבניו למות.} 

מדוע עוברת על דת יהודית מפסידה את כתובה? 

^{עוברת על דת יהודית מפסידה כתובתה כקנס בגלל שבמעשיה היא עלולה להגיע לזנות.} 

האם מחלקים בין איסורי דאורייתא לדרבנן בעוברת על דת?  

^{כתב הפתחי תשובה באות ה בשם הברית אברהם שברמב"ם מופיע הלשון "טיהר לי את הכתם". לעומת זאת, בטור ובשולחן ערוך כתבו בלשון "טיהר לי את הדם". ואולי הם סוברים שרק כשהיא מכשילו באיסורי דאורייתא, הפסידה כתובתה, ולא באיסורי דרבנן, ואם כך צריך לומר שהטור פסק כן לפי שיטתו, שגם בזמן הזה תרומות ומעשרות מדאורייתא.} 

האם מפסידה כתובתה גם באיסורים שאין בהם אכילה?

^{דעה א': כתב החלקת מחוקק שיש להסתפק האם גם באיסורים שאינם איסורי אכילה מפסידה את כתובתה, או שדווקא באיסורי אכילה מפסידה את כתובתה.} 

^{דעה ב': כתב הבית שמואל שדווקא באיסורי אכילה, על פי דברי התוספות בחולין, שצדיקים אין הקדוש ברוך הוא מביא תקלה על ידן, וזה מתייחס לאיסורי אכילה, ומכאן שגנאי לצדיק שאוכל דבר איסור.} 

שימשה עם בעלה כשהיא נדה האם מפסידה את כתובתה?

^{עוד פוסק השולחן ערוך לעניין הפסד הכתובה בעוברת על דת: או ששימשתו נידה, ונודע לו אחר כך, כגון שאמרה: פלוני חכם תיקן לי הכרי הזה, או התיר לי חתיכה זו, או טיהר לי הדם הזה ונמצאת שקרנית. ומבאר בחלקת מחוקק שצריך לפרש באופן שבאו עדי ביאה, או שהודתה ששימשה אותו בנידה, ולכן הפסידה כתובתה.} 

כאשר האישה מודה שהכשילה את בעלה האם מפסידה את כתובתה? ומה הדין כאשר יש עדי ייחוד?

^{כתבו הבית שמואל והחלקת מחוקק בשם הרשב"א והר"ן, שכאשר מודה ששימשה עם בעלה נידה אזי, אף על פי שאין אדם משים עצמו רשע, נאמנת לחייב את עצמה בדבר שבממון שהודאת בעל דין כמאה עדים דמי, אבל בעדי ייחוד לא הפסידה, כי האישה יכולה להכחיש לומר שלא הגיע לידי שימוש. וזה שלא כדעת הראב"ד שכתב שכאשר מודה ששימשה עם בעלה כשהיא נידה אינה נאמנת משום שאין אדם משים עצמו רשע.} 

הודתה האישה שעברה על דת יהודית, האם יכולה לטעון לאחר מכאן טענת משטה הייתי בך?

^{כתב הפתחי תשובה באות ד בשם מהר"י הלוי, שכשהודתה האישה שעברה על דת יהודית, אינה יכולה לטעון משטה הייתי בך, כיוון שעל מחילה אי אפשר לטעון השטאה.} 

ידע הבעל שאשתו נידה, ובכל זאת שימש עימה, האם מפסידה האישה את כתובתה?

^{דעה א': לדעת הפנים מאירות, מהר"י הלוי, והנודע ביהודה, יש לה כתובה וכן משמע בשולחן ערוך שכתב "ונודע לו אחר כך", ומשמע שאם ידע כבר בעת ששימשתו נידה לא מפסידה את כתובתה.} 

^{דעה ב': לדעת שו"ת הרמב"ם וכן לדעת הרדב"ז אין לה כתובה גם כאשר ידע הבעל שהיא נדה, והטעם כדי שלא תהא חוטאת נשכרת. אבל הבעל אינו נשכר, לפי שלא קיבל ממנה כלום, ורק נפטר מהכתובה אבל הכניסה לו צאן ברזל, חייב לפרוע לה, כי עכשיו הוא הופך לנשכר. (פתחי תשובה).} 

כאשר האישה טוענת שהבעל ידע שהיא נידה והוא מכחישה, האם מפסידה את כתובתה?

^{דעה א': ישבע הבעל שלא ידע, ויוציאה ללא כתובה (פנים מאירות, פת"ש אות ג). ואף שנראה שיש על כך מחלוקת מחו"מ סי' פב, הבעל יכול לומר 'קים לי', וישבע ויפטר (פת"ש אות ג).}  

^{דעה ב': האשה אינה נאמנת, אפילו להשביעו, שאם לא כן, בכל מקרה שעוברת על דת תטען שגם הוא עובר, והוא אינו יכול להוכיח, שהרי עדות של "לא ראינו", אינה ראייה (ר"י הלוי).} 

^{ואפשר לפרש שאין כאן מחלוקת. דעה א', עוסקת במקרה שאין עדים, והאשה מודה מעצמה, לכן היא נאמנת במיגו שיכולה להכחיש, לכן הבעל חייב בשבועת היסת. לעומת זאת ר"י הלוי עוסק במקרה שיש על כך עדים ולכן אין לה טענת מיגו, לכן הבעל אינו צריך להישבע.} 

האישה נידה שאמרה לבעלה שהיא מעוברת ושימש עמה על סמך כך, האם זכאית לכתובתה? ומה דין הכתובה אם לאחר מכאן חזרה בה ואמר שידע הבעל מכך שהיא נידה?

^{הפתחי תשובה באות י"א כתב, מעשה באשה ששימשה עם בעלה יותר מחצי שנה כשהיא נידה, וכשהתברר הדבר הבעל בא וטען שאמרה שהיא מעוברת, והיא הודתה ואמרה שהוא נקי מעוון. ופסקו בית הדין שיגרשה ללא כתובה. וכעבור כמה ימים חזרה ואמרה שבעלה ידע מזה, אלא שביקש ממנה לחפות עליו, ואז הוא לא יגרש אותה. ופסק הנודע ביהודה שאינה נאמנת, ויכול לגרשה מיד בעל כרחה, אבל היא אינה מפסידה כתובתה אלא כשהיתרה בה. וכשמגרשה ללא התראה, תשבע שידע ותיטול כתובתה. אם אין לו לשלם הכתובה תישאר עליו חוב, ואינה יכולה לעכב הגירושין דנגד רשעה זו לא תיקן רבנו גרשום שלא יוכל לגרש בעל כורחה.} 

אישה מעוברת ששימשה עם בעלה בעת נידתה, ואומרת שלא ידעה שיש איסור נידה כשהיא מעוברת, האם יכול בעלה לגרשה בעל כורחה? 

^{כתב הפתחי תשובה באות י"א בשם המעיל צדקה, שאישה מעוברת ששימשה עם בעלה בעת נידתה, ובעלה רוצה לגרשה בעל כרחה, והיא אומרת שהיא לא ידעה שיש טומאת נידה במעוברת. הבעל אינו יכול לגרשה בעל כרחה, ד"אומר מותר" הוא פחות משוגג, וכמה נשים טועות בכך, ודינה כשוגג.} 

מדוע עוברת על דת יוצאת ללא כתובה? 

^{דעה א': הטעם שמפסידה כתובתה הוא משום, שמה זינתה. כך כתב המשנה למלך. ומציין הפתחי תשובה באות א' שלדעה זו אם לבסוף יתברר שלא זינתה, לא הפסידה כתובתה.} 

^{דעה ב': הטעם שמפסידה כתובתה הוא משום, שמא תיזנה. לכן כשהאישה נוהגת בפריצות, ויש חשש שתזנה, יוצאת ללא כתובה. כך כתבו הבית שמואל באות א' והחלקת מחוקק.} 

אמרה האישה לבעלה פלוני הפריש מעשרות והבעל אכל על פיה, האם יש צורך שיהיו עדים, כדי שתפסיד את כתובתה?

^{פוסק השולחן ערוך שדווקא שבאו עדים והכחישו את דבריה אז מפסידה את כתובתה, כגון שהעידו שבאותה שעה שאמרה פלוני הפריש מעשרות (תקן לה הכרי), לא היה אותו פלוני בעיר, וגם יש עדים, שאמרה לבעלה שהוא מתוקן ושהוא אכל על פיה.} 

שני עדים הכחישו את טענתה שהחכם התיר לה, ואין עדים שאמרה לבעלה לאכול, האם מפסידה את כתובתה?

^{דעה א: לא הפסידה כלום, לפי שעדיין יכולה להכחיש ולומר שלא אמרה לבעלה, וגם אם יש עדים שאמרה לבעלה, היא יכולה לומר שלא נתנה לו לאכול, ומיד שרצה לאכול מנעה ממנו, ואף שהוכחשה באחד מהדברים שאמרה, לא הוחזקה כמשקרת בכל דבריה כך פסק השולחן ערוך, תוספת הביאור היא על פי החלקת מחוקק באות ג.} 

^{דעה ב: אם יש עדים שאמרה לו שהפירות מעושרים או שהיא טהורה, והוא טוען שאכל מהפירות או ששימש, ללא עדות תומכת נוספת, נאמן כך פסק הבית שמואל והבית מאיר דבריהם הובאו בפתחי תשובה באות ז.} 

מתי האישה נאמנת כנגד דברי החכם ומתי אינה נאמנת?

^{דעה א': צריך עדים שהחכם לא הפריש מעשרות, אך החכם לבדו אינו נאמן להכחיש את דברי האישה שאומרת שהתיר לה, כך פסק השולחן ערוך על פי הירושלמי, הרא"ש בכתובות, והר"ן.} 

^{דעה ב': החכם נאמן כנגד דברי האישה, מדין עד המסתמך על עד אחר המכחישו, כך פסקו הרמב"ן, והרא"ש בשבועות, וכן משמע ברמב"ם.} 

מדוע השולחן ערוך לא ציין את דברי הראשונים שאין האישה נאמנת כנגד החכם, כאשר הוא מכחיש ואומר שלא התיר לה?

^{בחלקת מחוקק באות ד כתב שתמוה מדוע המחבר לא ציין את דברי הראשונים שאין האישה נאמנת כנגד החכם והובאו לכך שני תירוצים:} 

^{א. יש לחלק ולומר שאם האישה טוענת שראתה את החכם מעשר את הפירות, נאמנת גם נגד החכם, לפי שהיא אינה מסתמכת על דבריו, אלא יודעת שהפירות מעושרים ועד אחד נאמן באיסורים. לעומת זאת, בטוענת שהחכם אמר לה שעישר את הפירות והחכם מכחיש, היא אינה נאמנת, כיוון שכעת האישה מסתמכת רק על דברי החכם, ומעצמה אינה יודעת.} 

^{ב. תירוץ נוסף הביא הבית שמואל באות ד בשם הבית יוסף, שביחס לכתובה, החכם אינו נאמן, כי אי אפשר להפקיע ממון בעד אחד, ורק באיסורים החכם נאמן, לכן כאן שדנים בחיוב ממון של הכתובה, השולחן ערוך פסק שהאישה נאמנת כנגד החכם.} 

רצתה האישה להאכילו דבר איסור ובפועל הבעל לא אכל, האם מפסידה האישה את כתובתה?

^{דעה א': לא איבדה כתובתה, אלא אם כן נכשל בפועל, כיוון שיכולה לטעון ששיחקה בו, ובסוף הייתה מונעת ממנו מלהיכשל. כן פסק השולחן ערוך על פי הרא"ש והר"ן.} 

^{דעה ב': הפסידה כתובתה אפילו שרק רצתה לתת לו לאכול דבר איסור והבעל לא אכל בפועל. כך כתב הרא"ה, הדברים הובאו בבאר הגולה אות ו.}  

בעל שמאכיל את אשתו מאכלות אסורות, או שנודר ואינו מקיים האם חייב לשלם כתובה? 

^{כתב החלקת מחוקק באות א בשם השלטי גיבורים, שכאשר הבעל מאכיל את אשתו מאכלים אסורים, או שהבעל נודר ואינו מקיים, שבגלל כך כך הבנים מתים, מחויב להוציא ולשלם כתובה. והבית שמואל באות א סייג דין זה וכתב שכל זה דווקא שרוצה ילדים, כדי שיעזרו לה כשתזקין.}