חרם רבנו גרשום האם חל ועד מתי?


מהו חרם רבנו גרשום?

(אבן העזר חלק א סימן א סעיף י)

מאת הרב שלמה לוי טוען רבני ומגשר


על מה החרים רבינו גרשום ועד מתי החרים, ומה הדין שיש מחלוקת אם חל או לא?

כתב השולחן ערוך רבינו גרשם החרים את הנושא אשה על אשתו, והמגרשה בעל כרחו, ולא החרים אלא עד לאלף החמישי. מה הדין מהאלף החמישי:

דעה א: החרם היה רק עד האלף החמישי, ולכן היום אין לכוף על כך (מהרי"ק בשם הרשב"א, וכן פסק השולחן ערוך). מדבריו נראה שאף לכתחילה מותר, אף על פי כן, בסעיף יא כתב השולחן ערוך, שטוב לעשות תקנה בחרמות ונדויים על מי שישא אשה על אשתו.

דעה ב: החרם הוא לעולם, ככל תקנות החכמים (ים של שלמה. מהר"ם אלשקר.) והר"ן. המרדכי. מהר"מ מרוטנברג. וראבי"ה. לא הזכירו שהתקנה הוגבלה בזמן, ובים של שלמה הזכיר דעה זו ודחה אותה. לשיטות אלו, רבינו גרשום מהאלף החמישי תיקן תקנה זו, כסייג לאיסור תורה, כי יש למצוא בזה איזה טעמים, ואם כן הגזירה היא לעולם, כמו כל גזירות חכמים (הובא בפתחי תשובה אות יט).

דעה ג: הרמ"א כתב החרם היה רק עד האלף החמישי, לאחר מכן יש לו תוקף מצד המנהג, ולכן כופין על כך. וכתב החלקת מחוקק שבמקום מחלוקת, המיקל לא הפסיד, כי טעם האיסור אינו משום חשש, אלא משום קטטה ומריבה בין הנשים, ובימינו הוא מנהג שנהגו להחמיר, לכן בספק מעמידים על דין תורה.

 

במקום שחל החרם ונשא אישה שנייה האם צריך לגרש את הראשונה?

כתב החלקת מחוקק שצריך לגרש את אשתו השנייה, כיוון שנשא אותה באיסור, אלא אם הראשונה מסכימה להתגרש.


האם חרם רבינו גרשום חל דווקא לפני הנישואין או דווקא לאחר הנישואין?

בפתחי תשובה אות כ, כתב שהכנסת הגדולה הביא הרבה פוסקים, ביניהם הבית יוסף, הסוברים שרחם רבינו גרשום היה רק על תחילת הנישואין, אך אם עבר ונשא, אין כופין אותו להוציא, ומה שכתב הנימוקי יוסף שחייבים לכוף על החרם, נאמר על הבא לישא לכתחילה, או שרק קוראים לו עבריין ומחרימים אותו. בעיקרון לאחר שכבר נישאו לא כופין בשוטים, אלא רק מנדים, כדי שלא יהיה גט מעושה. אולם הנודע ביהודה כתב שלא נהגו לפסוק כדעתם.

 

האם חרם דרבינו גרשום פשט בכל הארצות?

כתב השולחן ערוך ולא פשטה התקנה בכל הארצות. והרמ"א בשם מהר"י מינץ כתב שדווקא כשידוע שלא פשטה התקנה, אבל מן הסתם נוהג בכל מקום. ובפתחי תשובה אותו יט כתב בשם מהר"מ אלשקר שברוב הגלות לא קבלוה עליהם מעולם, כגון בגלילות ספרד ובמערב ובכל המזרח.



האם חרם דרבינו גרשום נוהג במקום מצוה? כגון: במקום מצוות יבום? או במקום דיחוי מצוה, כגון: שהה עם אשתו עשר שנים ולא ילדה?

דעה א: רבינו גרשום לא גזר במקום מצווה או במקום דיחוי מצווה. כך היא דעת השולחן ערוך. המרדכי. הרשב"א. מהר"ם פדוואה. והרמ"א.  

דעה ב: רבינו גרשום גזר גם במקום מצווה או במקום דיחוי מצווה. כך דעת הגת מרדכי. מהר"י מינץ. האור זרוע. והנימוקי יוסף. הובא כיש חולקים הרמ"א.

 

האם חרם רבינו גרשום חל כאשר האישה השתגעה או שמן הדין חייבת לקבל גט והיא מסרבת לקבל גט, ומה הדין אם אומרת שמסכימה לקבל גט עוד שנה או שנתיים?

כתב הרמ"א שכאשר האישה אינה בת גרושין, כגון שנשתטית, או שהוא מן הדין לגרשה, ואינה רוצה ליקח גט ממנו, כגון ששהה עימה עשר שנים ולא ילדה, יש להקל ולהתיר לו לישא אחרת. וכתב הפתחי תשובה באות יז שאף אם מסכימה להתגרש בעוד שנה או שנתיים, מתירים לו לישא כעת.


האם נדרש היתר של מאה רבנים, כדי להתיר לבעל לשאת אישה על אשתו, ואלו רבנים נדרשים, והאם יש צורך שיהיו ממקומות שונים? 

כתב בספר הכל בו שבשעת הצורך, כגון שנישתטית, אין להתיר אלא על פי מאה רבנים משלש ארצות. החתם סופר כתב שלא צריך דווקא רבנים היושבים על כסא הרבנות, שהרי לא יתכן שיהיו מאה רבנים בשלושה קהילות. אך לא מספיק סתם אנשים, כי מדבריהם עולה שצריך שהדין יהיה להם מבורר ויסכימו עמו, לכן צריך שיהיו ראויים להוראה. וכתב הנודע ביהודה שכבר נהגו לצרף מי שהסמיכוהו לסדר קידושין. ובבית חדש כתב שיש להציע העניין בפני הגדולים שבאותו הדור ויסכימו בהיתר מאה רבנים, וגם ישליש סך הכתובה ותוספת כתובה ונדוניה ביד בית הדין וכן נראה שפסק בבית שמואל. והחלקת מחוקק באות טז,  ובפתחי תשובה הביא שכך דעת החתם סופר, שהמנהג להתיר רק על ידי מאה רבנים.

 


האם לדעת הרמ"א צריך גם היתר מאה רבנים?

דעה א: בהגהות הרמ"א הנושא אינו מוזכר, ובדרכי משה כתב שכיוון שכלה החרם ויש לכך תוקף רק מצד המנהג, אין צורך במאה אנשים. וכמו שכתב הרמ"א בשוהה עשר שנים ללא ולד, שמעולם לא נגזר החרם, לכן נושא אחרת וברור שאין צורך במאה אנשים, הוא הדין גם בנשתטה (בית שמואל).
דעה ב: אף בשהה עשר שנים הרמ"א מצריך היתר מאה רבנים, כמו שצריך בנשתטה (שו"ת שב יעקב).


גירושין בעל כרחה, או לשאת שתי נשים, מה עדיף?

דעה א: יותר קל לגרש בעל כרחה מלישא שתי נשים (חלקת מחוקק ובית שמואל על פי מהר"ם פדוואה). לכן בשהה עשר שנים ולא ילדה, ומסרבת להתגרש, קל יותר לגרשה בעל כרחה מלישא אשה נוספת. גדול אחד הסיק מדעת המהר"ם פדוואה (הבאו דבריו בנודע ביהודה) שבמקום מצווה לכולי עלמא, יכול לגרש בעל כרחה.

דעה ב: עדיף לישא שתי נשים, לפי שכבר עבר זמן התקנה. לעומת זאת, האיסור לגרש אשה בעל כרחה, לא נקבע לזמן, והחרם על כך ממשיך עד היום. ודברי המהר"מ פדוואה והרמ"א שהתירו לגרש את אשתו בעל כרחה, נאמרו דווקא כשהאשה פשעה (נו"ב, רעק"א, פת"ש אות טז) הנודע ביהודה כתב שמהר"ם פדוואה והרמ"א, מדברים על גירושין מחמת שהאשה עברה על דת כמבואר בסימן קטו והיא יכולה לחזור למוטב, לכן עדיף שיגרשה בעל כרחה, ולא ישא אשה נוספת, שמא תחזור למוטב, ויהיו לו שתי נשים כשרות ללא היתר. ובשב יעקב כתב כשהיא פשעה לכולי עלמא רבינו גרשום לא תיקן.


עלה לארץ ישראל ואשתו מסרבת לעלות עמו, ורצה לישא אחרת מה יעשה?

עלה לארץ ישראל ואשתו מסרבת לעלות עמו, ורצה לישא אחרת, ישלח לה גט בעל כרחה וכשמשער שכבר הגיע לידה ישא אחרת (רבי משה מטראני). הכנסת הגדולה הקשה עליו כיצד לא חשש לחרם דרבינו גרשום, ותירץ שיש לדחוק, שעדיף לגרש בעל כרחה שעובר על החרם רק בשעת הגירושין, מאשר לשאת עוד אשה, שאז כל חייו עובר על החרם. הובא בפתחי תשובה.


המירה אשתו את דתה מרצון, האם יכול לישא אישה אחרת, ומה עליו לעשות קודם ומדוע?

המירה אשתו את דתה מרצון, מזכה לה גט ע"י אחר ונושא אחרת (רשב"א, ורמ"א). לדעת תרוה"ד נוהגים כן, משום חרם דרבינו גרשום. לעומת זאת בדרכי משה כתב הטעם, שמא ימות הבעל ואשתו תתייבם, והרי נפסק (בסי' קעג,יא), שצרת מומרת חולצת ואינה מתייבמת, כדין צרת אשה שזינתה (ח"מ ס"ק יט), לדעה זו במקום שלא נוהגים לייבם, כגון בימינו, אינו צריך לגרשה (ד"מ, ח"מ, ערוה"ש). ובמקום שאין מנהג לתת גט זיכוי, מותר לישא אחרת גם בלא גירושי השניה (רמ"א). כי גם לסוברים שרבינו גרשום גזר חרם אף במקום מצוה, כאן לא גזר, משום שהיא אסורה עליו מדאורייתא מדין זונה (פת"ש אות כב).

 

המירה דתה מאונס, האם יכול לישא אחרת ללא שזיכה לראשונה גט, או לזכות לה גט בעל כרחה? 

הפתחי תשובה אות כא הביא בזה מחלוקת:

דעה א: המירה דתה מאונס, דינה כהמירה דתה מרצון, ויכול לישא אחרת גם ללא זיכוי גט. וודאי שיכול לזכות לה גט על יד אחר בעל כורחה, דלא גרע מעוברת על דת שיכול לגרשה בעל כורחה.

דעה ב: אינו יכול לגרשה על ידי זיכוי גט לרצונה, כי האשה המומרת אינה יכולה למנות שליח לקבלת הגט, ואף אינו יכול לזכות לה גט על ידי אחר בעל כורחה, כי היא אנוסה ואין כאן זכות עבורה, אלא צריך למסור את הגט לידה, ולכן אין להשוות דינה לעוברת על דת (צמח צדק).


האם חרם דרבינו גרשום חל בארוסה?

דעה א: בארוסה רבינו גרשום לא החרים (מהרי"ק). לכן כתב השולחן ערוך שיכול לישא אחרת על פניה. והרמ"א כתב שכל שכן כשהארוסה מסרבת להינשא לו או להיפטר ממנו, שהחרם לא חל.

דעה ב: הבית שמואל הביא, שכוונת המהרי"ק הוא שלא כופים אותו לשאת את הארוסה, אך אינו רשאי לישא אחרת בלי שקודם יגרש את הראשונה.


כשנשתטית האם יכול ליתן לה גט על ידי שליח?

הפתחי תשובה אות טז הביא בזה מחלוקת: לדעת הבית חדש, כשנשתטית יש לתת גט ביד שליש שאם תחזור להיות שפויה מיד יתן לה השליש את הגט, כדי שלא יעבור על החרם. לעומת זאת, לדעת הגהות משנה למלך, השליח אינו מועיל, לפי שכל דבר שאין המשלח יכול לעשותו כעת לא מועיל למנות על כך שליח שיעשה בעתיד.

 

עד אחד שאשתו מתה, האם ניתן להתיר לו להינשא על סמך עדות זו?

לדעת הבית שמואל אות יד בימינו יש להחמיר, ועד אחד אינו נאמן להעיד שאשתו מתה, שהרי האיש מוחזק באיסור, ולכן עד אחד אינו נאמן. כך החמיר גם החתם סופר באשה שנשתטה ועד אחד העיד שמתה, כיוון שאין כאן עיגון, ויכולים להתיר ע"י מאה רבנים ושישליש גיטה וכתובתה. לעומת זאת פוסקים רבים סוברים שגם בימינו עד אחד נאמן, משום ד"הוי דבר דעבידא לגלויי", וגם הוא רק מילתא דרבנן, לכן המנהג הוא שמי שנודע לו, אפילו במכתב שאשתו מתה, נושא אשה אחרת ואין מוחין בידו.בנודע ביהודה כתב, שאיש שאשתו עזבה אותו יחד עם בנו ובתו מדוחק הפרנסה, ושמונה שנים לא שמע מהם, אין להתיר לו לישא אחרת. אולם אם יתירו לו מאה רבנים לא אמחה בידו, ומספיק עד אחד המעיד שאשתו מתה, כדי להתיר לו לשאת אשה אחרת. כך כתב על מי שהעיד על אשה שמתה, ואינו יודע מי בעלה, ושמע איש אחר והעיד שאשתו היא, יש להקל, כי כבר כלה זמן החרם, וגם איסורו הוא רק על פיו, שאמר שהיה נשוי. כמו כן מי ששלח לאשתו גט על ידי שליח, והגיע מכתב משם שהשליח מסר את הגט, מותר לו לשאת אישה. הובא בפתחי תשובה.


נודע לו על ידי עד אחד שמתה אשתו, ושאול האם יכול לישא אישה אחרת או את אחות אשתו האם ניתן להתיר לו?

בספר ישועות יעקב, הביא מקרה באיש שנודע לו על ידי עד אחד שאשתו מתה, ובא לפני בית הדין ושאל אם מותר לו לשאת אשה אחרת, או את אחות אשתו. וכתב שמכיוון שהשאלה היא על דין דאורייתא ודין דרבנן יחד, ואם נתיר לו לשאת אשה אחרת, הוי זלזול דרבנן. אולם  כתב הפתחי תשובה שדבריו אינם מוכרחים, שהרי אם יישא אישה אחרת ממילא לא יוכל לשאת את אחותה, ואין כאן מקום לגזור ולאסור.


נשתטה וברחה, וזה שבע שנים לא נשמע ממנה דבר, האם יש להקל ולהתיר לו לישא אישה אחרת?

בן הנודע ביהודה כתב שאדם שאשתו נשתטה וברחה, וזה שבע שנים לא נשמע ממנה דבר, אם יסכימו שלשה רבנים, יש להקל ולהתיר לבעל לשאת אשה אחרת, על פי דעת הרמ"א, שבנשתטית לא גזר רבינו גרשום. וגם הבית חדש שכתב שצריך היתר של מאה רבנים, לא כתב כן אלא כשהאשה וודאי בחיים, אבל כאן יש ספק שמא מתה, כי אם היא הייתה בחיים היה עליה לחזור לביתה. הובא בפתחי תשובה.


החזיק עצמו כנשוי, ולאחר מכאן טען ששיקר, האם ניתן להתיר לו להתחתן?

מובא בשו"ת בית אפרים, שמי שהחזיק עצמו כנשוי כמה שנים עם בת, ושהם במקום אחר, ובא בפני רב וטוען ששיקר, ומעולם לא היה נשוי ורוצה עכשיו לשאת אשה, אין להחמיר. מכמה טעמים, רק יציגו בפניו בבית הדין את חומרת החרם, ומותר לו לשאת אשה. הובא בפתחי תשובה אות יד.