מאת: הרב יצחק אושינסקי - אב"ד, בית הדין הרבני ירושלים.
עי' פד"ר ט (עמוד 303, נימוקי הגרב"ש ורנר) שכתב כך: "ואף גם זאת, באשר לחובת הנתבע כלפי התובעת ובניו הנדונים בזה, יש להם דין קדימה בתשלום חובו כלפי אשתו והתינוק.
כי כאמור חובותיו בהסכם דינן כחוב בשטר והם קודמים גם לתשלום מזונות לאשתו החדשה ולתינוק.
כמבואר בחו"מ סימן צ"ז סעיף כ"ג: ומסדרים לבעל חוב כיצד? וכו', אין נותנים כלום באלו לאשתו ובניו אע"פ שהם קטנים שהוא חייב במזונותיהם.
ובסעיף כ"ה שם: אין צריך לומר שלא תטול אשתו למזונותיה להבא, אלא אפילו תפסה בנכסי בעלה וכו', מוציאין מידה ונותנין למלוה, שאין לאישה מזונות לא מקרקעי ולא מטלטלי עד שיפרע למלוה.
כאמור חובת הנתבע כלפי התובעת ובניו ג' וד' שהתחייב בסכום מסוים, דינם כדין מלוה כלפי הנתבע והם קודמים לאשתו החדשה והתינוק".