הסתמכות על הסכם גירושין, במצב בו השתנתה המשמורת במשך הזמן

מאת: הרב יצחק אושינסקי - אב"ד, בית הדין הרבני ירושלים.

האב התחייב לזון את ילדיו בהסכם, כאשר המשמורת הייתה אצל האם. במשך הזמן משמורת הילדים עברה לאב, האם נתון זה מבטל את ההסכם לגמרי, כך שאם תחזור המשמרת לאם, אין כבר תוקף להתחייבות האב למזונות ילדיו שמובא בהסכם?

בשאלה זו עסק הגר"י קאפח זצ"ל, ומובאים נימוקיו בפד"ר משפטי שאול סימן כד, וכך כתב: "משום שכבוד בית הדין שליט"א בפס"ד נשען על הסכם הגירושין שנערך בשעתו בין הצדדים.

והסכם זה אף אלו לא היה בו שום סקבא ותיוהא הרי הוא שטר שנמחל שעבודו כי ברגע שהבנים עברו לרשות האב, ניטל עוקצו של הסכם ובטל תקפו והרי הוא בטל ומבוטל לא שריר ולא קיים.

כל שכן שנערכו הסכמים חדשים בין הצדדים ובהם נאמר בפירוש שאין תוקף לאותו הסכם כמבואר בסעיף אחרון של ההסכם מיום 2 למאי 77.

כי הסכם הגירושין הוא התחייבות לאם, וכיון שעברו הבנים לרשותו, נהי שחובתו במזונות בניו לא פסקה, הרי בכל אופן חובתו לאם פסקה והוי שטר שנמחל שעבודו שנעשה כחרס.

כמו שפסק הרמב"ם בהלכות מלוה ולוה פי"ד הל' ג', והש"ע חו"מ סי' מ"ח ס"א, ואף גם זאת אף חובתו המלאכותית כלומר הקצובה ומהוקצבה שבשטר נמחלה לגמרי ועברה ובטלה מן העולם וחלה עליו חובתו הטבעית בתור אב לזון את בניו ולא יותר. והרי זה דומה למה שפסק הרדב"ז בשו"ת ח"ד סי' רנ"ד (אלף שכה) וכו'".

וסיים: "ועיין עוד שם שכתב שאפילו עשה בערמה כדי לבטל התנאי הרי הוא בטל, והביא ראיה מדברי הרא"ש ע"ש, כל שכן בנדון דידן שהדבר נעשה בתום לב ובפשטות, שכל אותו השטר מת, בטל ועבר מן העולם ואין בית דין יכול להחיות מתים ולעשות מלא יש, יש".

ואולם, דבריו אלו לא היו מקובלים על הכל. ועי"ש תגובתו של הגר"ש ישראלי זצ"ל שחלק עליו וכתב:

"זאת ועוד, ההתחייבות שהאב קיבל על עצמו כלפי ילדיו בהסכם הגירושין איננה הגורם העיקרי המהוה יסוד לחיובו.

חיובו של האב במזונות ילדיו קיים ועומד מכוח אבהותו. תוכן סעיף זה בהסכם הגירושין יש לראותו, איפוא, רק כהערכת הצדדים את גובה הסכום הממשי הנצרך למזונות הילדים וטיפולם, כדי שלא יהא צורך מדי פעם בפעם להערכה מחודשת, ולהתערבות הערכאות המשפטיים לצורך זה".

והסיק: "ומכיון שכן, אין שום סיבה לראות פקיעת סעיף זה וביטולו, כשמאיזו סיבה שהיא, הייתה תקופת זמן ביניים, שלא הוצרכו הילדים לכסף למזונותיהם, כבנידון דידן, בגלל היותם בבית אביהם. 

והרי זה כאילו הוקפא החיוב לאותה תקופה, כיון שלא הוצרכו למזונות. וכל שהמצב חוזר לכמו שהיה בשעת עריכת ההסכם, ההתחייבות של האב עפ"י הערכת צרכיהם, שהוא עצמו הסכים לה, קיימת ועומדת".