יש לקבל את פרשנות הצדדים להסכם, אף שלבית הדין הפירוש לא נראה כך

מאת: הרב יצחק אושינסקי - אב"ד, בית הדין הרבני ירושלים.

עי' פד"ר ט (עמוד 296) שכתבו כך: "אשר לתביעת הנתבע להקטנת מזונות, ולפטור אותו מסך שלש מאות ל"י המיועדות לאישה, כי התכוון להתחייב רק לחדשים מספר אחרי הגירושין עד שתנשא לאיש אחר.

הנה מתוך נוסח ההסכם עצמו לא ברור כי הסכום של שש מאות ל"י לחודש הוא מורכב משני תשלומים, שלש מאות ל"י לאישה, ושלש מאות ל"י לילדים על ידי האישה, כי ההסכם מתחיל הבעל מתחייב לשלם לידי האישה עבור מזונות הילדים סך של (שש מאות) ל"י לחודש, הרי שפורש שכל הסכום הוא עבור מזונות הילדים.

אולם אין לנו אלא דברי שני הצדדים וב"כ שערך בשעתו את ההסכם לגירושין, שהצהירו בפני ביה"ד בכתב ובעל פה, שכוונת ההסכם המחייב את הנתבע בסכום של שש מאות ל"י חדשית, הוא שמחצית מהסכום הנ"ל, היינו שלש מאות ל"י, הוא חיוב לאישה לצרכיה, ולכן מפורש בהסכם שחיוב זה הוא טרם נישאה האישה לאיש אחר.

עם נשואיה של האישה מחדש, יעמדו המזונות על סך שלש מאות ל"י בלבד, כי אז יצא הנתבע מחיוביו כלפי התובעת לצרכיה היא, וישאר רק בחיובו כלפי הילדים בסך שלש מאות ל"י לחודש.

ועל אף שלא מפורש בבירור בהסכם הגירושין הנ"ל כי סך שלש מאות ל"י מתוך השש מאות ל"י מיועדות לאישה ורק שלש מאות ל"י הנותרות הן לצרכי הילדים - נאמנים עלינו שני הצדדים שהצהירו והודו שלזה התכוונו בהסכם לגירושין.

וכבר מבואר בשו"ע חו"מ סימן ס"א סעיף ט"ז: יש מי שאומר שתנאי שאדם מתנה עם חברו אין הולכין אחר הלשון הכתוב אלא אחר הכוונה".

ועוד הוסיפו: "ומה גם שיש להניח כי כאשר הופיעו הצדדים לפני ביה"ד לפני הגירושין בדיונם על הגירושין וההסכם שביניהם לסידור הגט וביקשו לאשר הסכם זה וקיבלו ע"ז קניין גמור ושלם. 

אז דובר והוברר באר היטב על כוונת ההסכם בהתאם להצהרתם כעת לפנינו, וע"ז קבלו קניין גמור ושלם, ועל תנאים אלו שדובר אז חלה ההתחייבות".