התחייבות שאינה קצובה המופיעה בהסכם גירושין (כגון התחייבות לזון ילד או לספק לו צרכים רפואיים וכד', ללא קצבה מפורשת), האם היא חלה?


ובכן, למעשה חלוקים הראשונים האם חלה התחייבות בדבר שאינו קצוב (וידועה שיטת הרמב"ם שסבר שהתחייבות זו אינה חלה). 


אך מובא בפד"ר (חלק י עמוד 365 והלאה) כי נהוג בבתי הדין בארץ ישראל שחלה התחייבות בדבר שאינו קצוב, ואינו יכול לטעון טענת קים לי כשיטת הרמב"ם.


ואולם הוסיפו עוד כי הסכם גירושין שנעשה בבית הדין, חל גם בדבר שאינו קצוב, שהרי הטעם שלא חל קניין בדבר שאינו קצוב הוא (לפי דעת גדולי האחרונים) משום דהוי אסמכתא, והרי בבית הדין אין ריעותא של אסמכתא.


לשאלת התחייבות בהסכם ללא קצבה ראיתי התייחסות גם בפסקי דין רבניים משפטי שאול סימן כט), וכך מובא שם:


"ועפ"י כל הנ"ל יוצא שבניד"ד שההסכם נעשה אגב גירושין, שהבעל היה מעונין בהם, ואילו האישה הסכימה לשלום בית כפי שיש לראות מתוך התיק, א"כ הרי בזה שהסכימה להתגרש ישנה קבלת טוה"נ (טובת הנאה).


וכן הרי ע"י התחייבות זו נפטר מחובת הדאגה המתמדת למזונות הבת והטיפול בה, שהאישה התחייבה. א"כ אין זו התחייבות של מתנת חנם, אלא התחייבות שקיבל נגדה תמורה מלאה, כל כה"ג גם לדעת הרמב"ם ההתחייבות חלה, גם אם ננקוט שזו התחייבות שאין לה קצבה".


הרי שעקף את שורש הבעיה בכך שלעיתים התחייבות מעין זו (שבהסכמי הגירושין) היא התחייבות שתמורתה בצידה (כגון המובא לעיל), שחלה לכו"ע אף ללא קצבה.


ועי' גם פד"ר ט (עמוד 228), שם כתבו: "אכן עי' יביע אומר ח"ג חו"מ סי' ד' להרב הראשי הגרשל"צ שליט"א [זצ"ל], שהרחיב את היריעה לגבי התחייבות בלתי קצובה, ומסקנתו שמזכותו של הצד לטעון קים לי כדעת הרמב"ם.


אך כפי שהסברנו הרי המקובל שעריכת הסכם בזמננו כמוהו כדין סיטומתא ועל ידי חתימה על חוזה נגמרים עניינים ועיסקות בסכומים גדולים וכל צד רואה את החוזה וההסכם כהחלטי ביותר שאינו ניתן לחזרה ולחרטה".


ועוד הוסיפו: "זאת ועוד נראה להוסיף כי לאחר שבזמנו נתבקש ביה"ד על ידי הצדדים בעצמם לתת להסכם זה תוקף של פסק דין שכל צד יכול לבצע את ההסכם כלשונו על ידי הוצאה לפועל מבלי שיזדקק שנית לביה"ד.


הרי יתכן כי אף במקום שיכול צד אחד לטעון קים לי נגד ההסכם אך ביה"ד לא יזדקק לדון מחדש אלא הדבר נמסר כבר לצדדים עצמם, וזכותו של כל צד להשתמש בהסכם שבידו ולבצעו".


ועי' בשאלה זו עוד להלן, אות כד, מה שיובא בהרחבה ביחס להתחייבות להצמדת החיוב למדד או ליוקר המחיה, שהרי זו התחייבות ללא קצבה ידועה.