אחד הצדדים לא קיים את הסכם הגירושין, האם מצב זה גורם לביטול עצם הגט, שהרי יש מקום לומר שכל הסכמת הצדדים להתגרש הייתה רק על סמך הסכם הגירושין שחתמו עליו?
בשאלה זו עסק הרה"ג אוריאל לביא שליט"א (כיום אב"ד בית הדין ירושלים) בספר שורת הדין (ח"ב, מעמוד קמו), והסיק שם (עמוד קס, לא כהכרעה הלכתית) כך:
"כשנערך הסכם גירושין, ולאחר הגט מתברר שהאישה לאחר הגט לא קיימה את חלקה בהסכם, אין לחוש לביטול הגט עקב כך, גם אם לפני סידור הגט הבעל אמר שהגט ניתן רק על דעת שהאישה תעמוד על בהתחייבויותיה שבהסכם".
ותלה זאת במחלוקת ראשונים, וסיים: "ומאז שהונהג סדר בגט שלפנינו, שהבעל אומר שהגט ניתן ללא תנאים, הרי דבכל גווני אין לחוש לכל דיבור אחר שנאמר קודם לכן.
מכיון דאתי דיבור אחרון ומבטל דיבור קודם, וזו דעת רוב האחרונים, וכן הכריעו הט"ז והב"ש, אך מהר"ם לובלין והמשכנות יעקב כתבו שלא לסמוך על מה שהבעל אומר שהגט ניתן ללא תנאים".
לשאלת תלותו של הסכם הגירושין במתן הגט בפועל (וכן ההפך), התייחסו גם בפסקי דין רבניים (חלק יא עמוד 167, ויובאו הדברים בהרחבה גם להלן).
ושם כתבו כי צריך לומר שכל תנאי ההסכם שבהסכם גירושין המוגש לבית הדין לאישור כפסק דין, אינו כך שאם נתקיימו תנאיו (של ההסכם) הגט קיים ואם נתבטלו הגט בטל (אין תלות בין ההסכם לגט).
אלא לעניין ביצועם כפסק דין לאחר הגט בלבד, וזאת כדי לחסוך מבני הזוג בזבוז זמן וטורח והוצאות בדינא ודיינא לאחר הגט, שע"י אישור ההסכם כפס"ד ניתנת האפשרות לצד הנוגע בדבר לבצעו בהוצאה לפועל כפס"ד מזונות וכפס"ד לפי חוק יחסי ממון בין בני זוג, ולדבר זה בלבד נועד ההסכם.
ומזה הדבר פשוט שכל זמן שלא ניתן הגט, אין מקום לביצוע תנאי ההסכם כפס"ד, ומהיות טוב ולשופרא דמילתא אנו כותבים באישור ההסכם שבית הדין מאשרו כפסק דין עובר לגט, שאע"פ שלא נכתב כמי שנכתב דמי.
וכדבר המובן מעניינו שאין לתנאי ההסכם חלות לעניין ביצועם בעין כפס"ד רק לאחר הגט, כגון ויתור האישה על כתובתה וכדו', שהרי למה תוותר לו כל כתובתה אם לא נתגרשה ממנו בגט, ומדתנאי מחילת כתובתה לאחר הגט, כל שאר תנאי ההסכם לאחר הגט, אלא דבכל זאת לשופרא דמילתא אנו כותבים במפורש "לאחר הגט".
ורק במקום שנתפרש בהסכם או במקום שעניינו ולשונו של השטר מוכיח באצבע שתנאי מסויים אינו תלוי בנתינת הגט, וביצועו הוא מעכשיו, בין שניתן הגט ובין לא ניתן, הרי נתחייבו הצדדים על כך, וכן ייעשה. ועוד כתבו (עמוד 168):
"... שמאחר שהסכם גירושין רגיל אינו כתנאי לנתינת הגט, שכל תנאי ההסכם אינם רק לעניין ביצועם כפס"ד לאחר הגט ואינם לעניין קיום הגט וביטולו שאם נתקיימו הרי זה גט ואם נתבטלו אינו גט כנ"ל.
אם בני הזוג באו ביניהם לידי הסכם גירושין ומגישים אותו לבית הדין לאישור כפסק דין כמות שהוא, אין בית הדין בנסיבות הנ"ל צריך לחטט בתנאי ההסכם ולהודיע לבעל שהתחייבות אשתו בסעיף פלוני אינה תופסת ולפוצץ ע"י את ההסכם.
דכיון שהגט ניתן בלי כל חלות בתנאי ההסכם, וזאת על בית הדין להודיע לבני הזוג שאין לאחר נתינת הגט כלום והגט גט גם אם אחד מהם הפיר תנאי ההסכם, אין לבית הדין להתערב מעכשיו בביצוע תנאי ההסכם שיהיה לאחר הגט, שאין כאן גט על תנאי וכנ"ל".
הרי שסברו שאין שכל תלות בין הסכם הגירושין ובין הגט לעניין שאם לא חל ההסכם (הפרת ההסכם) לא יחול הגט, אלא כל הזיקה היא בכך שחלות ההסכם בפועל היא רק לאחר הגט, אלא אם כן נראה שכונת המתחייב הייתה שסעיף מסויים יחול אף קודם הגט.