מאת: הרב יצחק אושינסקי - אב"ד, בית הדין הרבני ירושלים.
בהסכמי גירושין רבים מובאת שורה (בדרך כלל בתחילת ההסכם או במבוא) שהבעל יסכים להתגרש וכן האישה תסכים לקבל גיטה, או שכתוב שהבעל מתחייב להתגרש והאישה מתחייבת לקבל גיטה.
האם ישנה משמעות הלכתית להתחייבות זו?
ובכן, עי' בתרומת הדשן (פסקים וכתבים, קעג) שם כתב: "שאלתני על דבר קניין סודר שנעשה בין איש לאשתו שיעשו גירושין, וגם העמידו קנסות על ככה, מי שיעבור יתחייב כך וכך, והארכת הרבה בדיני אסמכתא וכו'".
וכך השיב: "תו נראה לפקפק אהאי קניין סודר שהקנה הבעל לאשתו שיגרשנה, ואההיא אין שום קניין חל, כדאיתא במיימון להדיא פ"ה דמכירה, דאין שום קניין נתפס על זה" (והובאו דבריו בב"י חו"מ סימן קצה).
הרי אף קניין לא יועיל על התחייבות כזו שאין בה ממש (כמובא שם ברמב"ם, הלכה יד, ועי' גם שו"ע חו"מ סימן רמה וכן סימו רג, א), וכ"ש שבלי קניין אין תוקף להתחייבות זו.
ועי' פד"ר א (עמוד 257) מסקנה ד (שם דנו בהסכם שנעשה לפני הנישואין לגירושין לאחר הנישואין): "אין לחייב את האישה לקבל גיטה על יסוד התחייבותה, כשההתחייבות לא נעשתה בקניין גמור".
והוסיפו: "ואף אם היו עושים קניין בהתחייבות זו של האישה להתגרש, לא חל קניין, כי אינו אלא קניין דברים בעלמא".
כן הסיקו גם בפד"ר ח (עמוד 3, מסקנת בית הדין הגדול): "הסכמים והתחייבויות שנעשו בין שני בני זוג שכעבור זמן על האישה לקבל גט מבעלה, אין בהם ממש" (גם שם עסקו בהסכם קודם הנישואין, לשם גירושין לאחר הנישואין)".
ועי' בשו"ת אגרות משה (אבהע"ז ד, סימן קז) שם דן בהסכם קודם הנישואין, וכך כתב בתוך הדברים: "בדבר שאלת כת"ה אם נכון להוסיף בשטר התנאים לשון כזה: אם אחרי הנישואין יבואן לידי פירוד ח"ו, אז הבעל לא יעכב מליתן גט פיטורין והאישה לא תסרב לקבלו וכו'".
והשיב: "למעשה הוספת תנאי זה מותר, ואם מחמת זה מסדרים גט, לא יהיה נחשב כגט מעושה וכו'. ובאמת התועלת להציל שניהם מחבלי עיגון הוי דבר גדול, אבל לכתחילה אינו נכון סתם להוסיף תנאי זה לכל זוג שמתחתנין.
ויש להמסדר קידושין להכיר היטב החתן והכלה ולהבין אם יש חשש שמצד טבעי תנאי כזה יגרום ח"ו מחלוקת ומריבות ביניהם".
על פניו היה מקום ללמוד מדבריו שישנו תוקף להתחייבות זו להתגרש, ואולם, עי' בספר שורת הדין חלק ח, מאמרו של הגר"ד מלכא שליט"א, שם סבר שאין להוכיח כך מתוך דברי האגרות משה, וכן כוונתו היא רק שכשיש פסק דין שעל הצדדים להתגרש, אז לא יעכבו זה את זה.
ועי"ש שמבאר שהצורך לכך (להתחייבות זו, למרות פסק דין מפורש) היה מבחינה חוקית, כפי המקובל בניו יורק, שלא יכלו בית דין לחייב לגט ע"פ חוק.
והיה צורך בהסכם זה כדי שיוכלו לפנות לערכאות שלא יסדרו גירושין אזרחיים עד שיצייתו שני הצדדים להוראות בית הדין בעניין הגט (ועל זה כתב שאין זה גט מעושה, אף שעל ידי כך יאלצו הערכאות את הצדדים לקבל גט בבית הדין).