את הסכם הגירושין בין בני הזוג במכלול הנושאים ראוי לכתחילה לעשות קודם הגט, ולא לדחות את ההסדרים וההסכמות ביניהם לאחר הגט.
המקור לכך הוא ברמ"א (בסדר הגט, בשו"ע בסוף סימן קנד), שם (סעיף פא) כתב הרמ"א בשם המהר"י מינץ:
"וישאל הרב אחר הכתובה, ושתחזיר לבעל הכתובה או תמחול לו כדי שלא יבואו אח"כ לידי קטט מחמת הכתובה, ושיאמר הבעל 'על מנת כן לא גירשה'".
הרי שיש להסדיר ביניהם מראש את עניין הכתובה, כדי שלא יערער הבעל לומר שאם היה יודע שיצטרך לשלם זאת, לא היה מגרשה.
והוסיף בסדר הגט למוהר"ם ר' יוזפש (מובא בדפי השו"ע לאחר סדר הגט הראשון, סימן ריט):
"יזהירם הרב שלא יהיו קשורים ביחד בשום דבר, אך אם יש איזה חילוקים ביניהם, יתקשרו אוהביהם או קרוביהם על ככה".
הרי שהזהיר שלא יהיו דברים שאינם פתורים ביניהם קודם הגט (כנראה ע"פ הטעם הנ"ל).
ע"פ הנ"ל נהגו בית הדין להשתדל (במידת האפשר, כל עוד שאין שאלה של חיפזון או עיגון) לסדר את כל העניינים שבין בני הזוג במסגרת הסכם גירושין מסודר, עוד קודם הגט, כדי להינצל מחשש זה.
שמא יאמר הבעל שאם הייתי יודע שיהיה כך וכך לא היתי מגרש, וישנו חשש של גט מוטעה (דין "גט מוטעה" מקורו במסכת יבמות קו ע"א, שם כתבה הגמרא "ת"ר, חליצה מוטעת כשרה, גט מוטעה פסול". ע"פ רש"י שם נראה שמדובר בגט שניתן על תנאי, ולבסוף לא התקיים התנאי).
ברם, עי' בשו"ת בנין ציון (לר"י עטלינגר, סימן קמד) שהעלה שע"פ האמת החשש מאמירתו הזו של הבעל היא רק חשש של לעז, אף שע"פ האמת אין הדבר כן וניתן לדון בממון אף לאחר הגט.
אך סיים כי "אף שהראתי פנים להקל בדין זה, עכ"ז לא מלאני חלוק על דין פשוט של סדר הגט, אמנם מכל מקום, מי שלבו רחבה ורואה קלקולים בחדול הגט, ורוצה לסמוך על דעתו להקל, לענ"ד ימצא סמיכה קצת בהערות הנ"ל".
הרי שלשיטתו מעיקר הדין ניתן להותיר את ענייני הממון לאחר סידור הגט, כאשר מוצא הדיין צורך ונחיצות לכך (כגון משום חשש אפרושי מאיסורא).
בנוסף, כדי לפתור את בעיית החשש הנ"ל שיאמר הבעל וכו', די בהודעה לבעל כי האישה תהא רשאית לתבוע כתובתה אחר הגט וכן חלוקת הרכוש.
וראו אף האמור בפד"ר כרך יא (עמוד 232), מתוך פסק דין בית הדין הגדול (הרכב בראשות הראשון לציון הגר"מ אליהו זצ"ל), שהביאו תחילה את פסק הרמ"א וסדר גט, שתמחל האישה על כתובתה קודם הגט, ולאחר מכן כתבו שם שהמנהג השתנה בזה בזמננו:
"כל זה בזמנו, אולם בזמנינו המנהג הוא אחרת, לפני סידור הגט שואלים האם כל העניינים הכספים סודרו, והאישה משאירה את הכתובה בתיק הגירושין בבית הדין, והכל נרשם בפרוטוקול, ואם כן העניין ניתן לבירור".
ועי' גם בפד"ר יא (עמוד 384) שם כתבו בתוך הדברים: "ואחרי שבי"ד זה אכן קיבל תגובת כב' ביה"ד שסידר את הגט מיום כ' אייר ש"ז בה נאמר, בין השאר:
לפי הנוהג, המקובל עלינו מאז, שואלים את בני הזוג לפני עריכת הציוויים לסופר ולעדים והם עונים שאין להם זה לזה כל תביעות כספיות כולל הכתובה, אף שכבר בהסכם הגירושין מופיע סעיף ויתור הכתובה".
למעשה, ראו ספרי אורות המשפט חלק ד (מעמוד מה והלאה), תחת הכותרת "הותרת מחלוקות בלתי פתורות לאחר הגט"
(ואף התפרסם כמאמר בקובץ תחומין לז, תשע"ז), שם עסקתי בכך באריכות, תוך הצגת הדעות השונות בכך ומסקנת הדין למעשה בהתייחס למקרים השונים.