הטעו את הבעל בהסכם הגירושין, האם ישנו חשש של גט מוטעה?

עוד עסק שם הרה"ג אוריאל לביא שליט"א בשאלת בעל שהוטעה לחשוב כי הסכם הגירושין מבטיח אותו מתביעה עתידית, ולמעשה אין זה כך.

כגון שטעה או הטעו אותו לחשוב שהחתימה על הסכם הגירושין מבטיחה אותו מכל תביעה להגדלת מזונות בערכאה אחרת, והבעל לא ידע כי עריכת ההסכם בבית הדין אינה מונעת מהאישה לחזור ולתבוע מזונות בשם הילדים בבית המשפט.

ולכן לא דרש להוסיף להסכם סעיף המחייב את האישה בשיפוי (החזרת הפרשים אם יחויב במזונות גבוהים יותר).

ביחס לשאלה זו הסיק כך (הדגיש שאין זו הכרעה הלכתית): "במקום שהטעו את הבעל לחשוב שההסכם שנחתם על ידו מבטיח אותו מתביעה להגדלת מזונות בעתיד, אם ההסכם כפי שמנוסח אכן אינו מבטיח אותו מתביעה כזו.

וברור מאליו שבמידה וייתבע בערכאות הוא יחויב, הרי שיש לחוש משום גט מוטעה, משא"כ כשהבעל התחייב בסכום סביר, קיימת סברא לומר שאין לחוש גם אם לבסוף יתברר שהוא חוייב בהגדלת סכום המזונות".

והוסיף: "וכל זה כשהבעל לא ידע שההסכם אינו מבטיח אותו מתביעה כזו בעתיד, אבל בסתמא, לדעת האגרות משה יש להניח שחוקי המדינה ידועים לו".

והוסיף וכתב: "ואם ההסכם היה ללא פגם אך האישה מצאה דרך להתחמק מקיומו, אין לחוש, מכיון שהבעל ביטל כל תנאי בטרם מתן הגט".

לסיכום העניינים (שתי השאלות) הוסיף עצה טובה: "בכל מקרה שבמעמד סידור הגט מתברר שיש מקום לחשש הטעיה, הרי שעדיף לומר לבעל שהגט ניתן אף אם האישה לא תעמוד בקיום ההסכם או אף אם יתברר שטעה בנוגע לנתונים הידועים לו על איכותו ותקפו של ההסכם וכו'".

עצה זו מבוססת על דברי הבית מאיר (סימן קמט סעיף ט, והובאו דבריו בפת"ש אבהע"ז סימן קמה ס"ק ו בעניין הגט מוינה) שכתב:

"לע"ד נראה שטוב נמי שהמסדר יפרש לו שאף זה יעלה בדעתו, שאף אם תבגוד האישה ותרצה למעול מעל בהחרם שלא להינשא לו אלא לאחר שתרצה ליתן הקנס, שעם כל זה הוא סבור וקיבל ומגרש לחלוטין בלי תנאי וכו'".

לשאלה מסויימת זו (הטעיית הבעל בעניין התביעה למזונות הילדים) מצאתי התייחסות קצת שונה במקום אחר (בפסקי דין רבניים, חלק יא עמוד 167) ושם כתבו כך (כדוגמה להשלכה נוספת לכך שאין זיקה בין הגט עצמו לאי קיום הסכם הגירושין):

"בכל הסכם גירושין שביה"ד רואה שיש להפריד בני הזוג זה מזה בגט, והבעל מתעקש שלא ליתן לה את הגט עד שהאישה תפטור אותו ממזונות הילדים בהסכם הגירושין.

שעל פי הדין אין ויתור האישה על מזונות הילדים משחרר את אביהם מחובתו למזונות ילדיו (ואע"פ שתשפה אותו האישה מכל חיוב מזונות שיחויב בו, אין השיפוי פוטרו ממזונות ילדיו.

כי עליו יהיה לשלם לה למזונותיהם תחילה, ואח"כ לתבוע ממנה כפי שנתחייבה לשפותו, ואם יש לה תשלם, ואם אין לה, יישאר השיפוי עליה חוב, אבל אי אפשר לקזז חובו למזונות ילדיו בחוב השיפוי שהיא חייבת לו אם אין לה).

וברוב ככל המקרים אין הבעל יודע שויתור האישה על מזונות הילדים אינו תופס על פי הדין, אין בית הדין צריך להבהיר לבעל שאין הויתור תופס.

אם בית הדין יודע כי ע"י זה יחזור בו הבעל מהסכם הגירושין והאישה תישאר בכבלי עיגונה עם בעל כזה שאינו זן ואינו מפרנס ותמיד יוצא ונכנס לבתי הכלא בפלילים וכדו'.

שמאחר שהסכם גירושין רגיל אינו כתנאי לנתינת הגט, שכל תנאי ההסכם אינם רק לעניין ביצועם כפס"ד לאחר הגט ואינם לעניין קיום הגט וביטולו שאם נתקיימו הרי זה גט ואם נתבטלו אינו גט כנ"ל.

אם בני הזוג באו ביניהם לידי הסכם גירושין ומגישים אותו לבית הדין לאישור כפסק דין כמות שהוא, אין בית הדין בנסיבות הנ"ל צריך לחטט בתנאי ההסכם ולהודיע לבעל שהתחייבות אשתו בסעיף מסויים אינה תופסת ולפוצץ ע"י את ההסכם.

דכיון שהגט ניתן בלי כל חלות בתנאי ההסכם, וזאת על בית הדין להודיע לבני הזוג שאין לאחר נתינת הגט כלום והגט גט גם אם אחד מהם הפיר תנאי ההסכם, אין לבית הדין להתערב מעכשיו בביצוע תנאי ההסכם שיהיה לאחר הגט, שאין כאן גט על תנאי וכנ"ל".

הרי שסברו שאין להתייחס לבעיה זו כלל, אף שאנו יודעים שהתחייבות מעין זו אינה חלה, אך כן יש להדגיש להם שהגט יחול גם אם הופר סעיף זה או אחר בהסכם הגירושין.