מאת: הרב יצחק אושינסקי - אב"ד, בית הדין הרבני ירושלים.


באשר לכך ראו אמירת בית הדין הגדול בתיק 1221150/1 (פורסם): "דווקא מפני שטענות לביטול הסכם כשצד אחד 'מגלה' שההסכם אינו כדאי לו חוזרות ונשמעות במקרים רבים.


חשוב מאוד לחזור ולהבהיר כי לא רק שבית הדין אכן צריך 'לקדש' ולכבד הסכמים שנחתמו בין הצדדים. 


ובפרט כאלו שנחתמו תחילה בפני המגשר ואחר כך הובאו לבית הדין לאישור ונעשה קניין עליהם. 


אלא שבראש וראשונה הצדדים עצמם מחויבים לכבד ולקדש הסכמים שחתמו. ועליהם לשמור את מוצא פיהם מכל משמר. 


הסכם שנעשה בין שני צדדים – אסור להפר אותו גם אם לא היה נעשה בקניין, מדין "שארית ישראל לא יעשו עולה ולא ידברו כזב". 


אך קל־וחומר שיש חובה לקיימו כלשונו כשנעשה בקניין ובשטר חתום ובפני בית דין, שאז ההסכם גם מחייב מבחינה ממונית וגם בתורת פסק דין, ואפשר לכפות על קיומו בבית דין".


כך שישנה חובה לקיים הסכמים, וכל שכן שהגשת בקשה לביטול ההסכם הוא מעשה שלא ראוי.