האם ניתן לשנות חיובי הסכם גירושין עקב שינוי נסיבות (כגון שהאב נהיה בינתיים עני)?

על פניו היה מקום לומר שאם לא ציינו שהתחייבות זו או אחרת ניתנת לשינוי עקב שינוי בנסיבות (כגון מזונות ילדים, שהאב הפסיק לעבוד או התחיל לעבוד וכד'), אין מקום לשנותה אף כאשר השתנו הנסיבות.

ואולם, בפסק דינו כתב הגר"א שיינפלד זצ"ל (שורת הדין, כרך א, עמוד קיח), שמאחר וחיובו של אב לזון את בתו מעל גיל שש הינו רק מדין צדקה, והוא נקבע ע"פ עושרו של האב, לכן יש לשקול מחדש את גובה התשלום בכל פעם שמשתנה מצבו של האב.

והוסיף: "כשם שניתן לשנות כל פסק דין למזונות בהתאם לנסיבות המשתנות, גם הסכם שאושר כפסק דין ניתן לשינוי כאמור" (ביחס לשינוי נסיבות אצל המקבל, האם זה יכול לפטור את המתחייב, עי"ש בעמוד קכא, שם הביא מחלוקת הפוסקים בזה).

ואולם, עי' במאמרו של הגר"נ גורטלר שליט"א (שורת הדין, כרך ג, עמי' רסד) שם סבר לא כך. שם דן במקרה השכיח הנ"ל, אודות אדם שהתחייב בהסכם הגירושין לזון את בניו עד שימלאו להם י"ח שנה, ולאחר זמן העני או שפוטר ממקום עבודתו ואין באפשרותו עוד לעבוד.

והסתפק שם האם יש לדון את האב המתחייב ככל אדם החייב כסף, שאם אין לו מה לשלם, גובים ממנו בכל אופן, ומסדרים לב"ח (או דלמא דינו כעשיר המתחייב לזון עני, וירד מנכסיו המתחייב, שיש לפוטרו משום אומדנא שבכגון זה לא התחייב).

והסיק שם כך: "ונראה שהתחייבו למזונות ילדים בהסכם גירושין אין דינה כהתחייבות לזון עני, כי בהתחייבות לזון עני יש רק צד אחד שיש לילך אחר אומד דעתו, והוא המתחייב.

משא"כ בהסכם גירושין יש שני צדדים להסכם וכו', וע"כ אין לילך כאן אחר אומד דעת לבטל התחייבות, ואם לא התנו במפורש שאם לא יהיה לאב ממון יהיה פטור מלשלם, הרי שחייב לשלם, ואין לילך אלא אחר לשון ההתחייבות בלבד".

והוסיף ונימק זאת בכך שהתחייבות בהסכם גירושין הינה התחייבות בין שני צדדים, כי הדרך היא שהאב מתחייב לשלם סכום מסויים וכנגד זה האישה מקבלת על עצמה לטפל בילדים ולגדלם. ועוד, במקרים רבים ההתחייבות למזונות הילדים נעשית דרך משא ומתן.

והצדדים כשעושים את חלוקת הרכוש לוקחים בחשבון את הסך שמתחייב הבעל למזונות הילדים. גם לפעמים, האישה אינה מתרצה להתגרש אלא א"כ מתחייב הבעל סכום נאה למזונות הילדים שיהיו עמה. ועוד טעם הוסיף

"ובמיוחד כיום, שקיים הסדר שהביטוח לאומי משלם את מזונות הילדים, ואח"כ פונה לאב שישלם את חובו, ועל כן, המתחייב למזונות לילדים יודע כי אם תהיה תקופה קשה שלא יוכל לשלם, יצטבר לו חוב בביטוח לאומי, וכשיהיה לו, ישלם, ועל כן האב כשמתחייב למזונות ילדים בהסכם, מתחייב בכל אופן". 

בשאלת שינוי התחייבות שבהסכם גירושין עקב שינוי נסיבות ואומדנא, דן גם הגר"י אליעזרוב שליט"א (שורת הדין, כרך ה, עמוד קכה).

שם עסק בבעל שהתחייב לאשתו מזונות אישה גבוהים אף לאחר הגט, ואולם בשלב מסויים טען שהוא מעוניין לבטל את המזונות או להפחיתם מאחר והאישה כיום מתפרנסת מקצבת נכות מלאה, המספיקה לפרנסתה, ואדעתא דהכי לא התחייב.

בתחילת הדברים נטה לדחות טענה זו, זאת על סמך במשנה בכתובות (ריש פרק הנושא) שהיכא שפסק לזון את בת אשתו, אזי יש לו חיוב לזונה אף אם האישה נשאת לאחר והוא זן אף את הבת. הרי שפרנסה ממקור אחר אינה פוטרת את הבעל לשעבר מהתחייבותו למזונותיה.

ואולם, הביא את דין הרמ"א (חו"מ, סימן ס סעיף ג) שם נראה שאף שהתחייב לפרנס אחר, יש לפטרו מחיובו אם לאחר מכן חבר לא נצרך לכך.

לאחר מכן סיכם שמכיון שהתגרשה ממנו בהסכם, ובלי זה ע"פ דין לא היה יכול לגרשה בע"כ, אזי כיון שקיבל תמורה להתחייבותו, אמרינן שחיובו לעולם משמע.

לאחר מכן הביא את שיטת ההפלאה (קונטרס אחרון, סימן קיד) שסבר שאדם שהתחייב בשעה שהייתה צריכה לכך, ואח"כ מקבלת האישה מזונותיה ממקום אחר, אינו חייב לזונה יותר, משום האומדנא שהתחייב לה רק בזמן שצריכה, ולא כשיטת הגהות חכ"צ על הט"ז (הט"ז על השו"ע חו"מ סימן ס).

סברתו של ההפלאה מובאת גם בסמ"ע חו"מ סימן ס ס"ק טו (וההפלאה חידש שאף בקוצב זמן לחיובו, כך הוא הדין).

למעשה הכריע שם שמכין שיש כאן ספק בהלכה, אזי ביחס לביטול או הפחתת מזונות האישה, יש לבדוק את צרכי האישה למזונותיה, ולפשר בין הצדדים על גובה המזונות שישלם לה הבעל לשעבר מעבר לקצבת הנכות שהביא מקבלת. 

בשאלת אב שהתרושש, האם יש לצמצם את מזונות הילדים עליהם התחייב בהסכם הגרושין, עסק הגר"י קאפח זצ"ל, ומובאים נימוקיו בפד"ר משפטי שאול סימן כד, וכך כתב:

"וזאת ועוד אחרת, גם אלו היה שטר זה כאמור ללא שום סקבי ותיוהי, הרי כלל הוא אצלנו לעולם אומדין דעת הנותן כמ"ש הרמב"ם בהלכות זכייה ומתנה פ"ו הל' א'. 

וכ"פ הש"ע חו"מ סי' רמ"ו, והרי חיוב זה אינו נגד שום תמורה (אך שכל עצם המושג לתת תמורה ליעול כדינא ודייני, כפי שביארתי במקום אחר)

אלא שרצה לפרנס את בניו לפי צרכם, ומעולם לא עלה על דעתו לעשרם ולהתרושש, או שהם יחיו חיי מלכים והוא יחיה חיי עוני וצמצום.

ואין לך בעולם אונס דלא שכיח גדול מזה ועיין ט"ז וב"ש אה"ע סי' קי"ד סק"ג. ולפיכך מטעם זה בלבד ראוי וחובה לבטל את הפס"ד". ועי' גם בפד"ר חלק י עמוד 149.

למעשה נראה שבשאלה כעין זו יש לפשר בין הצדדים עד כמה שניתן (שהרי יד בעל השטר על התחתונה).