מאת: הרב יצחק אושינסקי - אב"ד, בית הדין הרבני ירושלים.
בסוגיה זו עסקו בהרחבה בפד"ר ג (מעמוד 165), ודנו שם בין השאר האם עצם העובדה שהאישה תפוסה בכתובה יכול להיות לטובתה. עי"ש.
ובהמשך הדברים (עמוד 168) כתבו כך: "אולם בנדון דידן יש לדון שבכלל היא יכולה לחזור ממחילת הכתובה, שהרי בהסכם הגירושין נאמר: הצדדים באו לידי הסכם לגרושין לפי התנאים דלקמן וכו', אין בין הצדדים תביעות אחרות כל שהן וכו'.
שני הצדדים מבקשים מכבוד ביה"ד על פי הפשרה הנ"ל להחליט על גט פטורין וכו', והנה זה ברור שמחילת האישה על הכתובה הי' בתנאי שהבעל יתן לה גט ואם אינו מגרשה אין כאן מחילה".
והוסיפו באשר למחילה בתנאי: "והנה במחילה בתנאי, אם יכול לחזור לפני שהשני קיים התנאי כתב בספר ישועת ישראל להגר"י מקוטנא חו"מ סי' י"ב ומדינא ודאי באומר לו אני מוחל לך ע"מ שתתן לי חפץ פלוני דא"י לחזור דתנאי מילתא אחריתא וכו', עיי"ש.
וכן כתב שם בחה"מ דלא אמרינן מחילה א"צ קניין אלא היכא דנחית ע"ד מחילה וה"ה כשמוחל על תנאי שתעשה דבר פלוני וכו'".
וביארו את לשון המחילה: "אולם בשו"ת משפטי שמואל סי' ס"ו כתב בתו"ד וז"ל: אמנם לע"ד נראה שלשון מחילה זו שאומרים שאמר להם שאם יתנו לו וכו', ימחול להם השאר אינו לשון שבו יהיה החוב מחול וכו', בלא קניין מטעם דמחילה אינה צריכה קניין וכו', שאם יתנו לו וכו', ימחול להם החוב.
הרי אין לשון זה גמור רק כתנאי דמי דאף ע"ג דהתנאי הוא בדבר אחר מכל מקום דמי לתנאי ולא נשלם הדבור עדיין דנימא דשוב לא יכול לחזור בו אף כי אין בו קניין דהרי לא גמר כלל ויוכל לחזור הרי כתב במפורש שמחילה בתנאי בלא קניין יכול לחזור בו".
וכן חילוקו בין מקרים שונים באשר למחילה: "אכן נראה דיש הבדל בין אם המחילה היא מעכשיו אלא שעשה תנאי בזה אינו יכול לחזור בו אם השני רוצה לקיים התנאי וכמש"כ הגר"י מקוטנא הנ"ל עיי"ש.
אבל בנדון המשפטי שמואל המחילה לא היה מעכשיו אלא בשעת קיום התנאי ולכן הוא יכול לחזור בו לפני שקויים התנאי".
ועוד: "וכן מבואר בספר מחנה אפרים בהלכות מכירה דיני אסמכתא סי' ו' שכתב לבאר את דברי הרמב"ם בפ"יא מהלכות מכירה הי"ח כשהיו חכמי ספרד רוצים להקנות באסמכתא כך היו עושין וכו', קונין מבעל חובו שכל זמן שיהיה כך או שיעשה כך הרי החוב זה מחול לו מעכשיו".
והוסיפו: "וכתב המחנה אפרים: ומה שהוצרך לומר שיהא החוב מחול מעכשיו נראה דהיינו טעמא כדי שלא יוכל לחזור בו לומר איני רוצה למחול. הרי כתב דגם במחילה בקניין אם היה בתנאי הוא יכול לחזור אם לא מחל מעכשיו".
ועוד הוסיפו: "ואף שהמשפטי שמואל הנ"ל מסיים שם הן אמת שצריך לשאת ולתת בדברים אלו ולהביא ראיות לחלוקים הללו וכו', ואיני מחליט דעתי בעניין המחילה שיסמכו על דברי וכש"כ לאפוקא ממונא מחזקתיה וכו'".
ועוד: "ועיין בכנה"ג חו"מ סי' רמ"א אות ט"ו שהביא את דברי המשפטי שמואל הנ"ל שאם אומר אם תתן לי זה אמחול החוב לך הוי כתנאי ויכול לחזור בו, ולבסוף כתב ואיני מחליט דעתי לעניין המחילה שיסמכו על דברי עיי"ש".
ועוד חילקו: "אפשר לומר משום דבנ"ד לא ברירא ליה אם מחל מעכשיו או לא לכן לא הכריע בדבר, אבל כשברור הדבר שהמחילה לא היה מעכשיו אלא בשעת קיום התנאי הוא יכול לחזור מהמחילה וכמש"כ המחנה אפרים הנ"ל".
וכתבו ביחס למקרה שבפניהם: "והנה בנדון דידן שמחילת האישה על הכתובה היה בתנאי שהבעל יתן לה גט מסתבר הדבר לומר לפי מסיבות העניין שמחילתה הייתה שעם קבלת הגט תחול המחילה כי למה תמחול לו מעכשיו לפני מתן הגט.
ועוד לפי האמור הרי אין כאן לשון מחילה מפורש אלא שיש אומדנא שהתכוונה למחול על הכתובה א"כ יש לנו גם אומדנא שלא התכוונה למחול מעכשיו אלא עם מתן הגט, וגם כשיש ספק בדבר אם מחילתה הייתה מעכשיו או בשעת קיום התנאי.
הרי כתב בשו"ת הרדב"ז ח"א סי' שס"ד הנ"ל גבי מחילה בכתובה ותו שהדבר ספק אם מחלה וכו', ותו דלא אמרינן בכה"ג לא מפקינן ממונא מספיקא כיוון שהחוב הוא מבורר דצריך שלשון המחילה יהא ג"כ מבורר.
וא"כ במקרה דנן גם אם נניח שאין לשון המחילה מבורר אם היה מעכשיו או בשעת קיום התנאי היא יכולה לחזור בה ממחילת הכתובה".
ועוד הוסיפו: "וכן כתב בשו"ת המהרי"ט ח"א סי' קי"ט בתו"ד וז"ל ואפשר לומר שדעת רבינו ברוך ז"ל דהכא כיוון דמטענת מחילה קאתי והיורשים אינם יודעים בדידה שמחלה וכו'.
דהא הוה ליה כאומר הלויתני ואיני ידוע שפרעתיך דקיימא לן וכו', דחייב לשלם דברי ושמא ברי עדיף כיוון שהוא מודה שחייב לה כתובה מקודם אלא שמסתפק במחילתה וכו', עיי"ש".
וסכמו למעשה: "לאור כל האמור יש לקבל את הערעור והאישה המערערת, כל עוד שלא נקבע שדינה כמורדת כנ"ל, לא הפסידה את כתובתה. אין צו להוצאות. הודע בפומבי בהעדר הצדדים ביום י"ג ניסן תשי"ט".
בעניין זה עסקו גם בפד"ר חלק ה (עמוד 211) ושם כתבו: "והנה יש לעיין ממ"ש בנודע ביהודה תניינא חו"מ סי' ל"ב וז"ל: אישה שמחלה כתובתה לבעלה קודם הגט ועכשיו היא חוזרת בה וכו' לפי מה שפסקתי שהגט פסול וצריכה גט מחדש, פשיטא, שהיא מחילה בטעות שהרי כל עיקר המחילה הייתה כדי שיגרשה".
והוסיפו ביחס למקרה שלפניהם: "ויתכן לומר ששם איירי שאין הבעל מגרשה עתה או שאינו יכול או שאינו רוצה, ומכיון שלמעשה אין היא מגורשת יכולה לומר מחילה בטעות הוי, אבל כאן בנ"ד הבעל עומד וצווח שהוא מוכן לגרשה והיא איננה רוצה ולכן המחילה היא מחילה".
ובהמשך הדברים כתבו כך: "נמצא דאין סתירה מהא דהרא"ש והמבי"ט להא דהנו"ב הנ"ל, דאינהו איירי בע"מ, ובזה סבי"ל דהחזרה מקיום התנאי והיינו מהחליצה, אין בכוחה לבטל המעשה של הקניין שבממון שנעשו ביניהם.
אבל הנו"ב איירי בלי ע"מ, אלא שהאישה קודם הגירושין מחלה כתובתה על סמך שתתגרש, והכוונה שאומדים דעתה שהמחילה לא תחול אלא לאחר שיחולו הגירושין כי לא רצתה למחול בלי גירושין כלל, ולכן צדד הנו"ב בזה שכ' שמאחר שהגט בטל בטלה המחילה דהוי כמחילה בטעות".
ועי' גם בפד"ר יא (עמוד 154), שם כתבו במסקנות: "אם הם באים לידי הסכם שהוא יתן לה גט והיא מוותרת לו על כתובתה ומזונותיה, ולאחר מיכן האישה חזרה בה מלקבל הגט, בטלה גם הסכמתה לפטור אותו מכתובתה ומזונותיה.
כי מתן הגט הוא המעשה והוויתורים מצדה הם התנאים בהסכם, והואיל ולא התקיים מתן הגט, בטלו גם התנאים, ואף על פי שהבעל מוכן לתת לאישה את הגט (ובגט לכו"ע נתינה בעל כרחה הוי נתינה).
אין דין זה אמור אלא רק לגבי קיום התנאים, שרואים אותם כאילו נתקיימו כיון שהמעשה שהוא נתינת הגט נעשה, ולא לגבי חלות המעשה, לראות דבר שלא נעשה כנעשה, וכיון דבגירושין לא סגי בלא נתינת הגט, והגט לא ניתן, התנאים הכרוכים במעשה דנתינת הגט בטלים".