מאת: הרב יצחק אושינסקי - אב"ד, בית הדין הרבני ירושלים.
עי' נימוקיו של הגר"א שיינפלד זצ"ל (פד"ר טו עמוד 137) שכתב כך: "כל מי שמצוי בבעיות של בני זוג שעומדים על סך גירושין, יודע כמה קשה ומסובך להביאם להסכמה.
ובפרט, כאשר צד אחד נדרש לוותר על חלק מרכושו לטובת הילדים ורווחתם, ובאמת לא היה חייב לעשות כן מן ההיבט המשפטי.
בהרבה מקרים הסכמה זו באה כאשר מבטיחים לו שבזה תמה ההדיינות ביניהם, ויותר לא יאלץ לבזבז זמן וממון על הליכים משפטיים.
האינטרס הציבורי הוא שבני הזוג ידעו שההסכם עליו הם חתומים עובר לגירושין מחייב, ולא ניתן להפרה, וכל ניסיון לקעקע אותו על ידי הצד שכבר בא על סיפוקו, יתקל בתגובה חריפה וחד משמעית של רשויות המשפט.
סלחנות במקרים אלה, ועל אחת כמה וכמה נתינת יד וסיוע לשבירת הסכם, תגרם קשיים מרובים בניהול משא ומתן, ובודאי תגרום לחוסר נכונות לוויתורים מפליגים כדוגמת מה שעשה הבעל בנידון שלפנינו".