אי גביית מזונות אישה שבהסכם גירושין – האם הוי כמחילה עליהם?

מאת: הרב יצחק אושינסקי - אב"ד, בית הדין הרבני ירושלים.

על פניו היה מקום לומר שאי-גביה אינה כמחילה. זאת על סמך הדין הידוע שכל שתיקה אינה מהווה מחילה על חוב רגיל.

דין זה מובא בגמרא בכתובות קד ע"א, וכן נפסק בשו"ע חו"מ סימן צח סעיף א, וברמ"א שם.

רק ביחס לאלמנה נפסק שאם לא תבעה כתובתה כ"ה שנה מחלה, מקולי כתובה. 

וכן אישה שלא תבעה מזונות, מחלה על העבר, כמובא באבהע"ז סימן ע, משום הסברא שאישה מתגלגלת עם בעלה, אך בכל חוב רגיל, אי תביעה אינה מחילה.

לאור זאת היה מקום לומר כך גם אודות חיוב מזונות אישה ע"פ הסכם גירושין שלא מומש במשך תקופה ארוכה.

ואולם, עי' במאמרו של הגר"י אליעזרוב שליט"א (שורת הדין, כרך ה, עמוד קכא) שם דן במקרה של אישה שהתחייב לה הבעל מזונות אישה בהסכם ולא גבתה זמן רב.

וציין לפד"ר יא (עמוד 179) פס"ד של הגר"ש ישראלי זצ"ל, שהסיק שאף שבכל בעל חוב לא יוכל הלווה לטעון טענת מחילה מכח זה ששהה המלווה לגבות חובו. 

אולם כשהחיוב הוא למזונות מכח הסכם גירושין, אם שהתה מלתבעו אמרינן שמחלה. את דבריו הוכיח מדברי הר"ן, עי"ש.

ואולם, הגר"י אליעזרוב שם דחה את ראייתו, ולא קיבל את דבריו, וסבר שאף אם לא גבתה כמה שנים, ליכא טענת מחילה. וציין שנידן זה תלוי במחלוקת הפוסקים, עי"ש.