שפחה וגירות שהיו נשואות בגיותן והתגיירו האם ימתינו 90 יום?


שפחה וגירות שהיו נשואות בגיותן והתגיירו האם ימתינו 90 יום?

(שולחן ערוך אבן העזר סימן יג סעיף ה)

מאת הרב שלמה לוי טוען רבני ומגשר כל הזכויות שמורות ©

בעריכה מחודשת מאת דוד עשור טוען רבני ומגשר משפטי.


שפחה וגירות שהיו נשואות בגיותן והתגיירו האם ימתינו 90 יום, ומה הדין בגר ואשתו לאחר שהתגיירו, והאם יש לחוש שיחזרו לסורם?

פוסק השולחן ערוך שפחה וגיורת שהיו נשואות לבעלים בגיותן ובעבדותן, ונתגיירו או נשתחררו, צריכות להמתין, ואפילו גר ואשתו עובדי כוכבים שנתגיירו, מפרישין אותם צ' יום, כדי להבחין בין זרע הנזרע בקדשה לזרע שנזרע שלא בקדושה (על פי הגמרא במסכת יבמות דף מב). והוסיף הבית שמואל שהתוספות מוכיחים מכאן שמותר להם להישאר יחד, ולא כדעת האוסרים שמא ישובו לסורם.


 

שפחה או גיורת נשואה, שאינה יכולה ללדת האם צריכות להמתין תשעים יום?

החלקת מחוקק באות ד מסתפק, האם גזרו עליהם כמו שגזרו על קטנות וזקנות בישראל, או שכאן גזרו רק על אלו שראויות להוליד. אבל בעל ואשה שהתגיירו יחד, ואינם ראויים להוליד, ודאי לא גזרו ואינם צריכים להמתין, משום שאין כיוצא בזה בישראל (דגול מרבבה).

 


שפחה או גירות שהתגיירו או השתחררו, כשלא היו נשואות בגויותן האם צריכות להמתין?

דעה א: אינן צריכות להמתין (כן דעת הרא"ש, וכן עולה מהשולחן ערוך). ואף על פי שהרמב"ם לא חילק בין נתגיירו נשואות לנתגיירו פנויות. חייבים לחלק בדעתו, כדי להעמיד את הדין כדעת ר' יוסי, שהרי בהמשך בדין אנוסה ומפותה הרמב"ם והשו"ע, פסקו כר' יוסי (מ"מ ברמב"ם).

דעה ב': צריכות להמתין, בלשון הרמב"ם אין חילוק בין נשואה לפנויה, לכן צריך לומר שפסק.