שבועה חמורה בתקיעת כף


שבועה חמורה בתקיעת כף - מהו המקור למנהג?

(שולחן ערוך אבן העזר סימן א סעיף יא)

 

כתב השולחן ערוך טוֹב לַעֲשׂוֹת תַּקָּנָה בַּחֲרָמוֹת וְנִדּוּיִים עַל מִי שֶׁיִּשָּׂא אִשָּׁה עַל אִשְׁתּוֹ.

 

בשו"ת יביע אומר חלק ז אבן העזר סימן ב באות ב, לאחר הקדמה בעניין המנהג להשביע שבועה חמורה בתקיעת כף, הביא את דברי התעלומות לב לרבי אליהו בכור חזן זכר צדיק וקדוש לברכה, שמדברי השולחן ערוך הללו נמשך המנהג של שבועה חמורה בתקיעת כף, וזו לשונו:

 

אמנם המנהג פשוט בירושלים ובארץ ישראל לכתוב בטופסי הכתובות בזו הלשון: "וקנינא מיד החתן הנזכר לעיל בקנין גמור ושלם על כל הנזכר למעלה, וגם נשבע שבועה חמורה בתקיעת כף על דעת המקום ברוך הוא, ועל דעת הנשבעים באמת, לאשר ולקיים כל הכתוב בשטר כתובה זו".


ובין תנאי הכתובה אשר למעלה נכתב: "שלא ישא ולא יקדש שום אשה אחרת עליה כי אם ברשות בית דין".


ואם כן דל מהכא חרם רבינו גרשום מהאלף החמישי, הא איכא שבועה. וכבר הוזכר מנהג ארץ ישראל להשביע את החתן שלא ישא אשה אחרת עליה, בשו"ת תעלומות לב חלק ב (חלק אבן העזר סימן ה דף כ) וכתב, שכן המנהג בארץ הקודש ובערי תוגרמא. וע"ע בשו"ת ויקרא אברהם (חאה"ע ר"ס א). ע"ש.


ובשו"ת הון יוסף למהר"י זאמירו (סוף סימן א) כתב, ומנהג פה עיר הקודש ירושלים תיבנה ותכונן שכותבים בכתובה: "ונשבע שלא ישא ולא יקדש ולא ישדך אשה אחרת עליה אלא אם כן שהתה עמו עשר שנים ולא ילדה זרע של קיימא".

 

ועדותי זו נאמנה שראיתי כתובה אחת כתובה בעט סופר מומחה ופקיע, וחתומים עליה מרן הגאון מהרי"ט אלגאזי והגאון מהר"ם סורנאגה ז"ל, וכתוב בה כאמור.


ונמשך מנהג זה על פי מה שכתב מרן בשולחן ערוך (סוף סימן א) טוב לעשות תקנה בחרמות ונידויים על מי שישא אשה על אשתו.