^{האם מותר לאדם להתחתן עם גרושה או אלמנה בתוך 24 חודשים מהלידה?}

^{(שולחן ערוך אבן העזר סימן יג סעיף יא)}

^{מאת הרב שלמה לוי טוען רבני ומגשר כל הזכויות שמורות ©}

^{בעריכה מחודשת מאת דוד עשור טוען רבני ומגשר משפטי.}

^{האם מותר לאדם להתחתן עם גרושה או אלמנה מעוברת או מניקה בתוך כ"ד חודש מהלידה, ולפי איזה מניין מונים את החודשים, ואלו ימים לא באים במניין הימים?}

^{פוסק השולחן ערוך, גזרו חכמים שאסור לאדם לישא או לקדש מעוברת או מינקת חבירו, עד שיהיה לולד כ"ד חודש, לפי מנין החודשים מלאים וחסרים (רמ"א). חוץ מיום שנולד ויום שנתקדשה.}

^{כשיש שנה מעוברת בתוך הכ"ד חודשים האם צריך להוסיף גם את חודש העיבור?}

^{דעה א: לא צריך להמתין, כיוון שאמרו חכמנו זיכרונם לברכה אמרו כ"ד חודשים, ולא אמרו שתי שנים הגהות מרדכי, ושולחן ערוך.}

^{דעה ב: בשנה מעוברת צריך להמתין חודש נוסף (מהר"ם). לכתחילה יש לחוש לחודש העיבור, ובדיעבד אם קידשה אין מוציאין ממנו (כן פסק בתרומת הדשן, והביאו הרמ"א). אבל אם כלו כ"ד חודשים בתחילת חודש העיבור עצמו, אין צריך להמתין עוד. וכן בכל מקום שיש צד נוסף להקל, אין לחוש לחודש העיבור (בית שמואל באות כב).}

^{ובפתחי תשובה באות טז הביא את דברי הנודע ביהודה שכתב שדעת המהר"ם הוא חומרא גדולה ולא מצא לו חבר, אלא שאין לנו כח לחלוק עליו. אמנם ניתן לנו רשות לחלק, שאם כבר גמלה אותו זמן רב, ואין לתינוק צורך בחודש זה יש להתיר, ובכך אף המהר"ם יודה וכתב החתם סופר זחלתי ואירא אך הרוצה יכול לסמוך על הנודע ביהודה, ומכל מקום אם כבר עברו שתי שנות חמה, נראה להתיר בלי פקפוק.}

^{האם בזמנינו צריך דווקא כ"ד חודשים או שמא נשתנה הדין, ויש מקום להקל?}

^{דעה א: בזמנינו הזה נשתנו הטבעים לכן היו צריכים להתיר להינשא לאחר י"ח חודש, אולם כיוון שכל האחרונים לא כתבו כן, נראה להתיר רק בצירוף סניף נוסף להקל. טעם הגמרא הוא שאחר כ"ד חודשים דרך רוב המניקות לגמול ילדיהן ויכולים לאכול אוכל אחר ללא יגיעה, מה שאין כן כשגומלים קודם לכן שהוולד זקוק לאוכל מיוחד ויש בכך טירחא רבה, יש חשש שהאם תתרשל והתינוק ימות (מהרש"ק בחכמת שלמה).}

^{דעה ב: מותר לאחר כ"א חודשים, ואין למחות במתיר לאחר י"ח חודשים (ר"מ פיינשטיין).}

^{דעה ג: אין להקל בזמנינו בפחות מכ"ד חודשים, כי חז"ל היו גם גדולים בחכמות טבעיות יותר מכל המתחכמים להשיב על דבריהם, וידעו שרוב בנים אין יונקים שתי שנים שלימות, אלא שחששו למיעוטא דמיעוטא בסכנת נפשות, ולכך חששו שאם נבוא להקל, הנשים מפני תאוותן להינשא לא יחושו לתקנת הולד - להמתין ולא להינשא כל עוד התינוק זקוק להנקה (חת"ס, ערוה"ש, הגרשז"א).}

^{האם גם במעוברת מגוי יש קיים האיסור להמתין כ"ד חודשים?}

^{דעה א: לא צריכה להמתין, מהלשון "מעוברת חבירו", יש לדייק דווקא חבירו ולא מעוברת מגוי (נודע ביהודה).}

^{דעה ב: גם מעוברת מגוי צריכה להמתין, בפרט לטעם שהביא הבית מאיר, שאין זה רק תקנה, אלא מעיקר הדין מטעם פיסוק חיותו של התינוק שזכה בשדי אמו, ולא גרע מהזוכה בפריסת מצודה לדגים כמבואר בבבא בתרא. לפי זה אין להקל בספיקות מטעם ספיקא דרבנן לקולא (רעק"א, חמד"ש, חת"ס).}

^{מה טעם הגזירה להמתין כ"ד חודש מלהינשא?}

^{הטעם הוא משום שסתם מעוברת עומדת להניק את ולדה לאחר שתילד, וחששו חכמים שתתעבר לאחר הלידה ויפסק חלבה, ובניגוד לאב הביולוגי שבמקרה כזה נותן לאשתו ממון כדי שתוכל למסמס לתינוק ביצים וחלב, כאן שהתינוק אינו בנו חוששין שלא ייתן לה את האמצעים להזינו, והתינוק ימות (יבמות דף מב). ואשה מניקה שתי שנים (קידושין דף מב דף א).}

^{מה טעם הגזירה להמתין כ"ד במעוברת?}

^{דעה א: מפני הטעם בהווא-אמינא בגמרא: דחיסה בזמן התשמיש, דהוי סכנה לעובר, אמנם מסקנת הגמרא אינו כן, לכן יש להבין דעה זו על פי המובא בתוספות, שכל דין השייך לפי הטעם של דחסה, שייך גם לפי המסקנה, שאיסור מעוברת הוא מפני שאחר כך תהיה מינקת (רמב"ם, מובא בבית שמואל באות כ).}

^{דעה ב: מפני שאחר כך תהיה מינקת, וחוששין שאם תינשא, תתעבר, יפסק חלבה והתינוק ימות (רי"ף, רא"ש).}

^{האם מותר לקדש מעוברת ומניקה?}

^{דין מעוברת ומניקה נלמד מדין הבחנה, ולכן כמו בהבחנה כך גם במעוברת ומניקה, האיסור הוא אף לקדש, וכן נאסר עליה בתוך כ"ד חודש, להינשא לסריס ולמי שאינו יכול להוליד (חלק מחוקק באות ט).}

^{האם שייך דין ההמתנה של כ"ד במעוברת ומניקה מזנות, ומה הדין במופקרת לזנות?}

^{דעה א: אינה צריכה להמתין, כי במקרה כזה האשה ממילא לא תניק, כי אין אב שיכוף אותה להניק, ולכן לא תועיל כאן הגזירה, ועדיף שתינשא (ר' מרדכי טורמשא בהגהות מרדכי). אולם, כל החכמים חלקו עליו (הגהות מרדכי).}

^{דעה ב: צריכה להמתין, ובית הדין יכופו אותה להניק במקום האב, לכן אין לחלק בין מעוברת מזנות למעוברות אחרות (הגמ"ר, נימוקי יוסף, מהרי"ו, וכן פסק בשולחן ערוך). אולם כתב הרמ"א, יש להקל במופקרת לזנות (רמ"א). שנישואיה ימנעו ממנה לזנות כי בעלה משמרה, אחרת היא תמשיך לזנות תתעבר, וכאמור יהיה סכנה לולד.}

^{אלו תנאים צריך כאשר מקלים למופקרת לזנות להינשא בתוך כ"ד חודש?}

^{כתב הפתחי תשובה באות יט, בהתאם לדברי הרמ"א שיש להקל במופקרת לזנות, ואפילו במקרים שרק ממעשיה ניכר שהיא זונה - דדיימא בכך, וזאת רק לאחר הלידה, וכשעדיין לא החלה להניק, ונתנה בנה למינקת, ונשבעה המינקת על דעת רבים שלא תחזור בה עד כ"ד חודש, ואם היא פנויה תישבע שלא תינשא עד כ"ד חודש, ואם היא נשואה ישבע הבעל תחילה שלא יפר שבועתה, גם ראוי שאבי הזונה או אחד ממשפחתה ישליש מראש את כל דמי ההנקה (נודע ביהודה, רבי עקיבא איגר, והשבות יעקב). והחתם סופר מחמיר אלא אם כן יש חשש שהתינוק יצא לתרבות רעה.} 

^{מה ההגדרה של מופקרת לזנות, ומה הדין ששניהם מודים שהתעברה ממנו?}

^{הגדרת מופקרת לזנות, יש הסוברים פעמיים ויש הסוברים שלוש פעמים (פתחי תשובה באות יט). שניהם מודים שהתעברה ממנו, אינם צריכים להמתין, ואין חוששין שזינתה עם אחר, כי זה דין דרבנן (בית שמואל באות כג).}

^{הכחיש שהתעברה ממנו ואחר כך חזר בו האם נאמן, ונתיר לו להינשא בתוך כ"ד חודש, ומה הדין אם כבר נשאה?}

^{הפתחי תשובה באות יט, הביא שהצמח צדק מסתפק אפילו כשנתן אמתלא, שמא לימדוהו לשקר. לעומת זאת, הנודע ביהודה מתיר כשיש אמתלא ומצדד להתיר אפילו ללא אמתלא, כאשר הכחיש קודם שניכר הריונה, כי כיוון שהכחישה הרי הוא נאסר עליה משום ד"שוויא נפשיה חתיכה דאיסורא", אולם מהסוגיא בגמרא נראה שכלל זה חל רק כאשר האיסור היה מבורר בשעת דיבורו הראשון, וכאן האיסור להינשא לה לא היה מבורר בעת הכחשתו, לפי שבאותה עת לא ניכרה עיבורה, לכן היא תהיה מותרת לו, לאחר ג' חודשים של הבחנה, אך אינו אומר כן בהחלט, כי אמנם אין ראיה לאסור, אך גם אין ראיה להיתר. וכתב הפתחי תשובה שהצמח צדק דיבר על מקרה שבעת שהכחיש כבר ניכר הריונה. ואף הצמח צדק מודה שאם כבר נישאו ונתן אמתלא, לא תצא. החתם סופר התיר כשנותן אמתלא שבתחילה הכחיש מרוב בושה, שנאמן ומותר לשאתה מיד.}

^{התחתנה ולאחר מכאן התגלה שהייתה מעוברת מזנות קודם הנישואין האם הבעל צריך לפרוש ממנה והאם צריכה להמתין כ"ד חודשים טרם שתינשא?}

^{הפתחי תשובה באות יח, הביא בשם החתם סופר מעשה במעוברת מזנות שהסתירה עבורה ונשאת, ואחר כך התגלה הדבר, ופסק החתם סופר שכל עוד היא מעוברת בעלה צריך לפרוש ממנה, ולא יבוא לשכונתה. ולאחר שתלד אפשר לסמוך על המקילים ולהיות עמה, כיוון שנשאה בשוגג.}

^{כאשר נתנה בנה למינקת, ונשבעה המינקת או נדרה על דעת רבים שלא תחזור בה או נתנה משכון, או שלקח האישה שני מניקות, או שהתינוק כבר נגמל בתוך כ"ד חודש, האם יכולה להינשא?}

^{פוסק השולחן ערוך שבאם נתנה בנה למינקת, האיסור בעינו עומד, שמא תחזור בה, ואפילו נשבעה המינקת או נדרה על דעת רבים, או לאדם גדול שלא תחזור בה. וכתב הבית שמואל באות כ"ד שאפילו נתנה המינקת משכון שלא תחזור בה, ו אפילו אם לקחה שני מניקות (הגהת מרדכי), וכתב הבית שמואל בשם הריב"ש שאין לנו לחוש לחורבן ביתה ולא לקלקול בחירתה, דלא עקרינן תקנתא דרבנן מפני הני טעמים. עוד פסק השולחן ערוך שאפילו אם התינוק כבר נגמל בתוך כ"ד חודש אסור לה להינשא, וזאת כדי שלא תמהר לגמול אותו (מובא בבאר הגולה אות ז). והרמ"א כתב שיש אומרים שאם המינקת נשבעה שלא תחזור בה וכבר כנס לא יוציא. ובבית שמואל כתב שצריך עיון בנתנה משכון [במקום להישבע].}

^{המתינה מזמן הלידה ג' חודשים ולא התחילה להניק את בנה והשתדכה, האם יש מקום להתיר לה להינשא כאשר המשודך רוצה לבטל את השידוך באם יהיה צורך להמתין כ"ד חודשים?} 

^{הפני יהושע כתב שכבר נעשה כהיתר על יד קלי ההוראה, שהתירו להניק על ידי מינקת, עד שכמעט בטלה תקנת חכמים, וכבר הסכימו גדולי דורינו לאסור אף בדיעבד...ולנדות את הבעל עד שיוציא בגט וישאנה לאחר כ"ד חודש. אמנם במקרה שבא לפניו, שכבר התיר לה חכם אחר ליתן בנה למינקת, ולא התחילה להניק, ונשתדכה, והמתינו ג' חודשים, וכשהבינו שצריך להמתין כ"ד חודש, חזר בו המשודך מהסכמתו להינשא, וכדי שהנישואין לא יתבטלו, בקושי התיר לו לישא לאחר ט"ו חודש. ועם כל זאת נקפו ליבו של הפני יהושוע, עד שהוגד לו שכיוצא בזה התיר גדול אחד בשעת הדחק, כיוון שהוולד היה כבר אצל המינקת, וחלב האם כבר פסק, ובכהי גוונא עיקר האיסור אינו אלא משום קנסא, ולכן די כאן בקנס שממתינה ט"ו חודש, וסברא זו מצטרפת ודווקא כשיש טעמים אחרים להתיר (פני יהושע, חמדת שלמה, הובא בפתחי תשובה באות כ).}

^{נדרה בפני אדם גדול שלא תפסיק להניק האם מותר לה להינשא בתוך כ"ד חודש?}

^{בכתובות (דף ס עמוד ב) מובא שרב נחמן התיר לאשה מבי ריש גלותא, למסור את התינוק למינקת ולא להמתין כלל, כי המינקת וודאי לא תחזור בה מלהניק מפני מורא ראש הגולה, מה שאין כן כשמתחייבת לאדם אחר.}

^{דעה א: לא פסקו היתר זה, ואין לחלק בין אדם גדול לאדם אחר (הרי"ף. הרמב"ם. והרא"ש. וכן פסק השולחן ערוך). והטעם כי: הסבר א: התירו דווקא בריש גלותא שהוא יחיד בארץ כמו מלך (רא"ש). הסבר ב: אין הלכה כרב נחמן שהתיר לבי ריש גלותא (מהר"ם).}

^{דעה ב: פוסקים היתר זה, ונוהג בבי ריש גלותא ובכל הדומים להם (מגיד משנה בשם יש אומרים).}

^{באלו מקרים לא גזרו שלא תינשא בתוך כ"ד חודש, והאם יש דעה חולקת בנתנה הוולד למינקת ג' חודשים קודם מיתת הבעל?}

^{אם מת בנה, מותרת לינשא, ואין חוששין שמא תהרגהו כדי לינשא. כן פסק בשולחן ערוך.}

^{נתנה בנה למינקת ג' חודשים קודם מיתת הבעל והיא לא הניקה בזמן הזה. כן פסק בשולחן ערוך. והוסיף הפתחי תשובה באות כה, שגם אם נתנה את בנה למינקת שלושה חודשים לפני שהתגרשה, אפילו לאחר שנכתב הגט. אך ישנם דעות שחלוקות גם לאחר ג' חודשים שנתנה הוולד למינקת להלן סדר הדברים:}

^{דעה א: אינה צריכה להמתין (סמ"ג, ר"ן, שו"ע), נראה שהיה ידוע להם שתוך שלושה חודשים עדיין יתכן שהחלב יחזור, לכן אחרי שעברו שלושה חודשים היא ממילא אינה יכולה להניק (רא"ש).}

^{דעה ב: צריכה להמתין (רבותיו של הרא"ש). אולם, בתשובה לשואל, כותב הרא"ש: לא אורה מה שקיבלתי מרבותי לאסור, אמנם תליתי הדבר בך, אם תרצה לסמוך בשעת הדחק על הסמ"ג בשם הגאונים הרשות בידך.}

^{גמלתו בחיי בעלה, או שאינה חולבת לעולם, שיש לה צימוק דדים, או שפסק חלבה בחיי בעלה, ושכרו לו מינקת בחיי בעלה פסק השולחן ערוך שמותרת להינשא בתוך כ"ד חודש, האם צריך צריך שני תנאים כדי להתיר או די בתנאי אחד?} 

^{דעה א: יש לגרוס "או שכרו מינקת", ומכאן שמדובר בשלושה מקרים נפרדים, ובכל אחד מהם בפני עצמו אינו צריך להמתין: צימוק דדים, פסק חלבה, שכרו לו מינקת בחיי בעלה (ב"ח). ולא נראה כן מהפוסקים שכן אפילו במסרה למינקת ג' חודשים לפני שמת בעלה כאמור לעיל נחלקו הפוסקים, ודוחק לחלק בין המקרה כאן ששכרו מינקת, בכסף ולכן אינה צריכה להמתין, לבין נתנה בנה למינקת לעיל, שהוא בחינם שצריכה להמתין (ב"ש ס"ק כו).}

^{דעה ב: מדובר בשתי אפשרויות שבהם אינה צריכה להמתין: 1. צמקו דדיה ואינה רגילה להניק 2. פסק חלבה ונתנה למינקת. הקורבן נתנאל מבאר שבצמקו דדיה, אין צריך שישכרו מינקת, כי יש כבר היכר וידוע לחברותיה, שאינה רגילה להניק לעולם. לעומת זאת כשפסק חלבה, אין לכך היכר וחברותיה יודעות מכך, רק כשנותנת למינקת (פתחי תשובה באות כג).}

^{נתנה בנה למינקת האם צריך שזה יהיה שלושה חודשים קודם מיתת הבעל, ומה הדין בפסק חלבה?}

^{בנתנה למינקת, צריך לתת למינקת שלשה חודשים לפני מיתת הבעל, שמא עשתה כן בכוונה שלא תצטרך להמתין. לעומת זאת, בפסק חלבה מעצמו, שאין חשש כזה, די בכך שחלבה פסק לפני שמת בעלה אפילו יום או יומים בית שמואל וחלקת מחוקק.}

^{אלו תנאי התחייבות נדרשים מהמינקת, כדי שתוכל האישה להינשא בתוך כ"ד חודש?}

^{הפתחי תשובה באות כ"ב הביא בזה שתי דעות:}

^{דעה א: ההיתר של שכירת מינקת, היא רק כאשר המינקת פנויה, וגם תשבע ברבים שלא תינשא עד לאחר כ"ד חודש (נודע ביהודה, וברית אברהם).}

^{דעה ב: אין צורך דווקא פנויה, רק שבאם המינקת נשואה, בעלה ישבע תחילה שלא יפר את ההתחייבות שלה, וכיוון שמקבל על כך שכר, וזהו רצונו, דינו כמו האב (בית מאיר).}

^{כאשר חלבה של האישה ארסי, ונתנה למינקת האם צריכה להמתין, והאם צריך שיוחזק כארסי?}

^{כתב הפתחי תשובה באות ל בשם החתם סופר, שאינה צריכה להמתין כאשר חלבה ארסי. ולפעמים גם כשלא הוחזק החלב כארסי, אם הרופאים אומרים שהחלב מסוכן, יש מקום להקל בצירוף צדדים נוספים.}

^{האם גרושה צריכה להמתין כ"ד חודש לדעת רבינו שמשון, והאם נוקטים כמותו לדינא?} 

^{בפתחי תשובה באות לז הביא שלדעת רבינו שמשון הזקן הובא בתוספות ורא"ש במסכת יבמות דף מב עמוד א. גרושה אינה צריכה להמתין, כיוון שאינה משועבדת להניק, ורבינו תם והרא"ש שם סתרו את דבריו, לדעת התוספות שם ר' שמשון מתייחס רק למינקת. אולם, לדעת הרא"ש ר' שמשון מתייחס גם למעוברת. האם נוקטים לדינא כרבינו שמשון:}

^{דעה א: לא נוהגים כרבינו שמשון (בית שמואל באות לז).}

^{דעה ב: הסוגיא מוכחת כדעת רבינו שמשון, ודווקא במינקת נודע ביהודה. תלוי מי מטפל בתינוק לאחר הגירושין. אם האם מטפלת פשיטא שצריכים להמתין, אולם אם הבעל מטפל בכל צורכי התינוק, והוא אמוד שיכול לשלם למינקת, ויש מינקת בפנינו. לאחר שילדה, שוב אינה צריכה להמתין (שו"ת גליא-מסכת הובאה בפתח תשובה).}

^{מדוע במינקת שצמקו דדיה מותרת להינשא לאחר הלידה, הרי דין מעוברת ומינקת נכרכו יחד?}  

^{הבית שמואל תירץ שמינקת שצמקו דדיה, אינה נקראת כלל מינקת. רבי עקיבא איגר תירץ שבמעוברת אין קול, אך לאחר הלידה יש קול שנתנה את התינוק למינקת, אך הנתינה למינקת לבדה אינה מספיקה, כי יש חשש שעשתה כן כדי להינשא, מה שאין כן בצמקו דדיה ידוע שנתנה למינקת לצורך חיותו של התינוק.}