האם זכיית האישה בלוטו שייכת לה או לבעלה לפי ההלכה?
האם זכיית האישה בפייס שייכת לאישה או לבעלה לפי ההלכה?
הנה בשאלות ותשבות מים חיים משאש לרב הגאון הרב יוסף משאש זכר צדיק לברכה אבן העזר סימן קטז ["אוצר המכתבים" סימן אלף תתפג] דן לגבי זכות האיש בזכיית אשתו בפייס ובמענה לשואל הסיק שדין הזכייה כדין מציאה להלן עיקר דבריו:
מציאת האישה לבעלה גם אם הינה ניזונות וזכייה בפייס הוי כמציאה
"דבר זה, לדעתי המעט ברור, שהוא בכלל מציאה, והנה קיימא לן מציאת אשה לבעלה, ובטור אבן העזר סימן פ"ד הביא פלוגתא בזה, דלדעת הרמ"ה זכרונו לברכה דווקא בנזונית, אבל אם אינה נזונית מציאתה לעצמה, ולדעת הרא"ש זכרונו לברכה, בכל אופן שיהיה מציאתה לבעלה.
דעת השולחן והרמ"א שמציאת האישה לבעלה מלבד בספק מגורשת
ומרן זכרונו לברכה בשולחן ערוך סימן פ"ד סעיף א פסק בסתמא מציאת האשה לבעלה וזו לשונו: מְצִיאַת הָאִשָּׁה, לְבַעֲלָהּ; וְאִם הִיא סָפֵק מְגֹרֶשֶׁת, מְצִיאָתָהּ לְעַצְמָהּ, עד כאן לשון מרן בשולחן ערוך. וגם הרמ"א זכרונו לברכה לא העיר בשום חילוק כדרכו בקודש. משמע פשוט דשני המאורות הגדולים, דעת קדשם שאין להוציא רק ספק מגורשת, וזולת זה בכל אופן שיהיה מציאת אשה לבעלה כדעת הרא"ש זכרונו לברכה.
מה הטעם שמציאת האישה לבעלה וכיצד נוקטים להלכה?
וטעמו פשוט דחייש לאיבה דלעתיד, כי היום או מחר יחזירנה למקומה ולבו בל עמה על נקודת הכסף, ואנן אתכא דמרן מלכא זכרונו לברכה סמכינן, וכל שכן בהיות עמו במחיצתו בעל המפה [הרמ"א] זכרונו לברכה.
האם יכולה האישה לטעון קים לי כאשר מוחזקת בזכייה?
ואף שהיא מוחזקת לא מהני לה קים לי כהרמ"ה זכרונו לברכה, כמו שכתב בלקוטי ליצחק ריח חושן משפט דף קי"ל סעיף י"ב ייעוין שם, וכן הלכה רווחת. זהו הנראה לקוצר דעתי להלכה.
למעשה יש לעשות פשרה וגדול השלום
ואך למעשה, ראוי להשוות בין שניהם בפשר הגון שתהא דעת שניהם נוחה המינו, ויהיה שלום בחילם בלי לב ולב, זהו הנראה לקוצר דעתי בסייעתא דמשיא. ואל אמת ינחנו בדרך אמת, אמן. נאם החונה פה מכנאס יע"א טו"ב סיון, שלום והבאת שלום וכו', ובין איש ואשתו לפ"ק. עבד ה' יוסף משאש ס"ט.
עוד פוסקים שנקטו להלכה שזכייה הוי כמציאה
ועיין שם בהערות הערה ס. שהביאו שכן נקט בפשיטות גם בשאלות ותשובת שאלו לברוך (טולדאנו) אבן העזר סימן רסז, שדין הזכייה כדין מציאה, וכן נקט בשאלות ותשובות פרי השדה חלק ב סימן יג.
דעת הפוסקים שזכייה הוי כמתנה וטעמם
מאידך ראה באריכות בשאלות ותשובת עטרת דבורה לדיין הרב אוראיל לביא בחלק א סימן מג שטען בתוקף על פי הרב משנה הלכות ועוד ספרי שו"ת שאין כאן מציאה אלא מתנה. וטעמו דבמציאה האדם אינו מוציא הוצאות מה שאין כן בפייס שהקונה כרטיס מוציא הוצאות.
במתנה דעת אחרת מקנה מה שאין כן במציאה
ועוד דמצאנו בלשונות הראשונים שהחילוק בין מתנה לבין מציאה הוא דבמתנה דעת אחרת מקנה לאשה ואין לבעלה זכות, מה שאין כן במציאה שאין כאן דעת אחרת מקנה. ואם כן בפייס שיש כאן דעת אחרת מקנה, יש להתייחס לזכייה כאל מתנה למי שקנה את הכרטיס, ולא כאל מציאה.
נראה יותר שדין זכייה כדין מציאה ולא כדין מתנה
ועיין עוד בהערות על התשובת מים חיים [משאש] שכתב ואולם אין כל כך הכרע מלשונות הראשונים שהביא העטרת דבורה הנזכר לעיל, דהנה טעם הדין שתקנו חכמנו זכרונם לברכה שמציאת האשה לבעלה, הרי הוא מבואר בבבלי בבא מציעא דף יב: דהוא משום איבה, ועיין בבית מאיר על אבן העזר סימן פ"ד שהכוונה היא לאיבה דקטטה שעתידה להתפתח בעתיד בין בני הזוג בגלל הממון הזה.
במציאת האישה סבור הבעל שמזלו גרם לה למצוא
לטעם זה צריך לומר שבמתנה אין חשש לקטטה משום דאמדינן דעת הנותן שהתכוון לתת לאשה ולא לאיש, וגם הבעל מבין שהמתנה לאשתו ולא לו מפני חיבתה של אשתו אצל הנותן וכו' ומעשיה הטובים גרמו לה. אבל במציאה שזוכה האשה מן ההפקר, הבעל מקפיד מפני שסובר שמזלו גרם לה מאחר שהיא ברשותו וכו', ולכן יש שם חשש קטטה.
בזכייה אין דעת מקנה ספציפית אלא כללית ולכן דומה יותר למציאה
והנה אמת נכון הדבר שבמקרה של זכיה בפייס יש כאן דעת אחרת מקנה, אך מסתבר שלמפעל הפייס אין כלל קפידא אם הבעל יזכה בממון זה או לא, דלא נתן מפעל הפייס לאישה מפני חיבתה וכו' רק מפני שמחזיקה בידה מספר הזוכה, ואם כן נהי דיש כאן דעת אחרת מקנה, אין מקום לומר שיש כאן קפידת הנותן, ואין זה דומה למתנה.
תשלום על כרטיס ההגרלה אינו הופך את הזכייה למתנה
כמו כן אין לומר דשאני מציאה שלא הוציאה הוצאות, מה שאין כן הפייס שהוציאה הוצאות, דעצם הזכייה עצמה היא בבחינת מציאה למרות ששילמה על כך כמה פרוטות דאין שום יחס הגיוני בין ההוצאות שלה לבין הסכום שזכתה בו. על כן שפיר דמי להחשיב את הדבר כמציאה ששייכה בה קטטה, והרי היא של הבעל. כך נראה בביאור דעתו של רבינו.
העולה מן האמור:
מדברי הרב הגאון יוסף משאש ועוד פוסקים רבים עולה בבירור שדין הזכייה כדין מציאה ולכן שייכת היא לבעל כפי שנפסק בשולחן ערוך אבן העזר סימן פ"ד סעיף א' שמציאת האישה לבעלה. ואילו לדעת הרב אוריאל לביא דין הזכייה כדין מתנה מאחר ויש דעת אחרת מקנה ובצירוף רכישת דמי כרטיס ההגרלה זה שונה מדין מציאה ושייך יותר לדין מתנה. אך לפי המתבאר בטוב טעם ודעת בהערות על הספר מים חיים, ספרו של הרב הגאון הרב יוסף משאש זכר צדיק לברכה, בזכייה בפייס הדעת המקנה היא כוללת ולא ספציפית ולכן דין הזכייה כדין מציאה, ואילו אין בין התשלום על כרטיס ההגרלה לבין הזכייה כל יחס מספרי, ולכן לא שייך לומר שזכייה בלוטו יש לה דין מתנה ודומה יותר למציאה. ויש להוסיף עוד שנראה שכל הממלא כרטיס הגרלה בפרט אם עשה כן כמה פעמים, מתייאש מראש מהזכייה בפרט שאחוז הזוכים הוא נמוך מאוד ביחס למשתתפים וסיכוי הזכייה נמוכים ודומה הדבר למציאה. הרב יוסף משאש אכן הסיק להלכה שדין הזכייה כדין מציאה, אך למעשה כתב שההוראה היא לעשות פשרה בין הצדדים, בכדי שישכון השלום וגדול השלום, ואיזהו משפט שיש בו שלום זוהי הפשרה.