פוסק השולחן ערוך, שאם אין לו לתת, אפילו כדי שיעור עני שבישראל, כופים עליו להוציאה. וכתב הרמ"א שהכתובה תהיה עליו לחוב עד שיעשיר. וראה לעיל בסימן ע סעיף ג שרבינו תם חולק.