יוצא קהילות ספרד שנישא בישראל, מכח מה חל עליו האיסור לשאת אשה שניה, מכח חרם רבנו גרשום, מכח מנהג, מכח תקנת הרבנות הראשית או מכח סיבה אחרת ?
השולחן ערוך באבן העזר סימן א סעיף יא פוסק את תשובת הרא"ש להלכה וזו לשונו: טוֹב לַעֲשׂוֹת תַּקָּנָה בַּחֲרָמוֹת וְנִדּוּיִים עַל מִי שֶׁיִּשָּׂא אִשָּׁה עַל אִשְׁתּוֹ.
וכן בסעיף ט פוסק השולחן ערוך: וּבְמָקוֹם שֶׁנָּהֲגוּ שֶׁלֹּא לִשָּׂא אֶלָּא אִשָּׁה אַחַת, אֵינוֹ רַשַּׁאי לִשָּׂא אִשָּׁה אַחֶרֶת עַל אִשְׁתּוֹ. ועיין בבאר היטב באות יט שכתב: כיוון שנהגו כן, הוי כאילו התנה.
בשבט התש"י התקיים כינוס מטעם מועצת הרבנות הראשית לישראל ובין התקנות שנתקנו שם: אסור לאיש מישראל לארס או להתארס עם אישה שניה על אשתו הראשונה, אם לא בהיתר נישואין מאושר בחתימת הרבנים הראשיים לישראל.
אכן כך גם נוהגים למעשה על פי תקנות הדיון משנת התשנ"ג תקנה קעד שם נאמר: שכל פסק דין להיתר נישואין טעון את אישורו של נשיא בית הדין הרבני הגדול, וכאשר יש צורך בחתימה של מאה רבנים, מזכירות הרבנות תדאג לכך, ופסק הדין יבוצע רק לאחר אישור נשיא בית הדין הרבני הגדול.
העולה מן האמור:
לבני ספרד אסור לשאת אישה שנייה משום המנהג, ומכח תקנת הרבנות הראשית, ואף מכח תקנות הדיון אלא רק במקרים מיוחדים, ולאחר אישור מבית הדין ונשיא בית הדין הרבני הגדול.
יש רבים וטובים שגם נשבעים על כך שבועה חמורה בתקיעת כף במעמד החופה, וציינו הפוסקים שגם מי שלא התחייב החיוב חל עליו מכח המנהג.
