האם בזמנינו עד אחד נאמן להעיד שמתה אשתו של אדם?

בזמננו, האם עד אחד נאמן להעיד שמתה אשתו של אדם, כדי שיוכל לישא אישה, או להעיד כדי שישא אחותה?

בפתחי תשובה אבן העזר סימן א באות יד כתב עיין בית שמואל לקמן סימן קנ"ח באות א שכתב: לכאורה נראה בזמנינו שיש חרם רבנו גרשום מאלף החמשי שלא יישא אישה על אשתו, אין עד אחד נאמן להעיד שמתה אשתו, דהא דבר שנתחזק באיסור הוא ואין עד אחד נאמן, כמו שכתוב ביורה דעה סימן קכ"ז עד כאן לשונו.

וכתב הפתחי תשובה ששם כתב זה הבית שמואל כמסתפק, אך בסימן ט"ו באות כ' כתב כן בפשיטות עיין שם. ועיין בתשובת נודע ביהודה חלק אבן העזר סימן ל"ג בדיבור המתחיל העולה, שכתב שדברי הבית שמואל בזה אינם מוכרחים עיין שם. גם בספר קרבן נתנאל פרק י' דיבמות אות ק' חולק על הבית שמואל בזה עיין שם.

גם בתשובת בית אפרים חלק אבן העזר סימן א' בדבור המתחיל ועוד כתב: דהך דינא שהבית שמואל צריך עיון, דיש לומר דשפיר מהימן עד אחד, משום דהוי מלתא דעבידי לגלויי, וכמדומה שאין נוהגין עתה לדקדק בזה כלל, כי מי שבא אליו כתב מאוהבו ממרחקים שמתה אשתו נושא אישה על פיו, ואין מדקדקים אחריו למחות בידו כלל עד כאן דבריו.

גם בספר ישועות יעקב בסימן קנ"ח באות א' חולק על הבית שמואל בזה, דכיון דאינו רק מלתא דרבנן, נאמן עד אחד אף דאיתחזק איסורא, ובפרט במילתא דעבידא לאגלוי עיין שם.

ושם העיר עוד לחקור בזה, בעד אחד שמעיד שמתה אשתו, והוא בא לבית הדין לשאול אם מותר לישא אחותה שהוא איסור כרת, וגם אי מותר לישא אחרת מצד איסור רבנו גרשום מהאלף החמישי, דאף אם מאמינים אותו נגד זה שמותר לישא אחרת, מכל מקום אסור לישא אחותה.

ומעתה כיון שבא לשאול על שני דברים, דבר תורה ודרבנן כאחד, אפשר דאין אנו יכולין להקל גם בענין דרבנן דהוי זלזול לדברי חז"ל...

והסיק הישועות יעקב לדינא: שבאמת לא דמי דהכא אם יישא אחרת, לא יישא אחותה בלאו הכי ועל כן אין מקום להחמיר בזה.

העולה מן האמור: 

א. לדעת הבית שמואל אין עד אחד נאמן להעיד על אדם שמתה אשתו, שיוכל לישא אישה אחרת, משום שהאיסור התחזק בעקבות חרם רבנו גרשום. ואילו לדעת הנודע ביהודה הקורבן נתנאל נאמן, וכן כתב הבית אפרים שעד אחד נאמן משום שזו מילתא דעבידא לאגלוי, וכן פסק בספר ישועות יעקב. 

ב. כאשר עד אחד מעיד לאדם שמתה אשתו במטרה להתיר לו שיתחתן עם אחותה, העלה בישועות יעקב שמתירים לו להתחתן עם אישה אחרת על סמך עדות אותו עד, ואין בזה זלזול מדברי חז"ל, משום שאם יישא אחרת בלאו הכי לא יישא את אחותה.

בזמנינו מתי מתירים לישא אישה אחרת, ומתי ניתן לזכות גט לאשתו ?

השולחן ערוך באבן העזר סימן א סעיף י פסק: שחרם רבנו גרשום לא שייך במקום ייבום וכן בארוסה, כאשר רוצה לגרש את הארוסה והיא לא רוצה לקחת גט, יכול לישא אישה נוספת.

הרמ"א כתב: שבְּכָל מָקוֹם שֶׁיֵּשׁ דִּחוּי מִצְוָה, כְּגוֹן שֶׁשָּׁהָה עִם אִשְׁתּוֹ עֶשֶׂר שָׁנִים וְלֹא יָלְדָה ניתן להתיר לו לשאת אישה אחרת, וכן בְמָקוֹם שֶׁאֵין הָרִאשׁוֹנָה בַּת גֵּרוּשִׁין, כְּגוֹן שֶׁנִּשְׁתַּטֵּית אוֹ שֶׁהוּא מִן הַדִּין לְגָרְשָׁהּ וְאֵינָהּ רוֹצָה לִקַּח גֵּט מִמֶּנּוּ, יֵשׁ לְהָקֵל לְהַתִּיר לוֹ לִשָּׂא אַחֶרֶת (כֵּן מַשְׁמַע בִּתְשׁוּבַת הָרַשְׁבָּ''א).

עוד כתב הרמ"א יֵשׁ אוֹמְרִים מִי שֶׁנִשְׁתַּמְּדָה אִשְׁתּוֹ, מְזַכֶּה לָהּ גֵּט עַל יְדֵי אַחֵר וְנוֹשֵׂא אַחֶרֶת, וְכֵן נוֹהֲגִין בִּקְצָת מְקוֹמוֹת (פִּסְקֵי מהרא''י סִי' רנ''ו). וּבְמָקוֹם שֶׁאֵין מִנְהָג אֵין לְהַחֲמִיר וּמֻתָּר לִשָּׂא אַחֶרֶת בְּלֹא גֵּרוּשֵׁי הָרִאשׁוֹנָה (שָׁם מִנְהֲגֵי רַיְנוּ''ס):