מקח טעות – מה נחשב מקח טעות אשר בגינו ניתן לתבוע גירושין?


מקח טעות בנישואין – טוען רבני מסכם מה נחשב מקח טעות אשר בגינו ניתן לתבוע גירושין? 

מאת הרב שלמה לוי טוען רבני ומגשר


מקח טעות כמנהג המדינה

כתב הרמב"ם הלכות מכירה פרק טו, הלכה ה:  "כל שהסכימו עליו בני המדינה שהוא מום שמחזירין בו מקח זה, מחזירין בו, וכל שהסכימו עליו שאינו מום, הרי זה אינו מחזיר בו, אלא אם פירש, שכל הנושא ונותן סתם, על מנהג המדינה הוא סומך". דברים אלו שימשו אבן יסוד בהגדרת מום לביטול מקח. כך במגיד-משנה שם מובא, "זה פשוט הכל כמנהג המדינה בכל כיוצא בזה ובכמה מקומות נתבאר דומה לזה". (וראו עוד בטור ושולחן ערוך אבן העזר סימן לט, סעיפים ה-ו; ספר המקח לרב האי גאון, שער מה)



מום שהתגלה לאחר הנישואין

כשמתגלה מום לאחר הנישואין, כתב הרמב"ם (אישות כה,ג): "נמצא בה מום אחר חוץ מאותן המומין, אע"פ שאמר מקפיד אני על זה, הרי זו מקודשת". מבאר הבן-איש-חי (שו"ת רב-פעלים אה"ע ח"א סי' ז): "נראה לעניות דעתי היינו דוקא כשהוא לבדו מקפיד, דבטלה דעתו, אבל כשהוא מום דקפדי בו אינשי נראה דהוי מום, וכן מתבאר מדברי הרב חוות יאיר". גם לעניין תוספת כתובה כתב הבית-שמואל (קטז,ג): "וכללא הוא שלא הפסידה תוספת אלא כשהיא יודעת מחסרון והוא דבר שאין אדם מתפייס בו". בהתאם לכך, בערעור בפני ביה"ד הרבני הגדול, כתבו הרי"ש אלישיב, הר"ב זולטי והר"ע הדאיה (במסקנות בפד"ר ח"ה עמ' 193-205, ראו פרטי המקרה להלן פרק ה): "יש לדון כי כל פגם הנמצא באשה אשר רוב בני אדם מקפידים עליו מהוה מום בנשים (אף שאינו מן הדברים הפוסלים בכהנים וגם לא נמנו במשנה ובגמרא בין אותם המומים שהוסיפו עליהם)".

 




לא כל מום הוא מקח טעות 

כך בתיק מס' 1-22-1510 בערעור בפני ביה"ד הרבני הגדול כותב הר"ש דיכובסקי בדעת המיעוט (אך גם דעת הרוב אינה חלוקה על כך): "ענין המומים שבגינם רשאית אשה לתבוע גט, אינו הלכה למשה מסיני, אלא סברה והגיון, כלשון הרמב"ם (אישות כה ב): 'והדברים אלו דברים של טעם הם ואינם גזירת הכתוב'. כל ענין המומים הוא של דעת בני אדם, וחוסר נכונותם הנפשית לשאת מצב לא נסבל מצידו של בן הזוג האחר. על כן קיימת הלכה של סבר וקבל או סברה וקבלה. יש מקום לומר, שאם דעת בני אדם משתנה בנוגע למום מסויים, אזי אין מקום לומר סברה וקבלה, על יסוד הסכמתה בעבר. מום אינו דוקא בתחום הגופני, גם מום התנהגותי כמו רועה זונות, מביא לחיוב בגט. ואכן, הלכה זו של רועה זונות מופיעה בשו"ע סימן קנד שהוא הסימן העוסק במומים". יש לציין, שמסיבות שונות הציפיות מהנישואין השתנו מאוד בדורות האחרונים.



העולה מן האמור:


א. מקח טעות נמדד לפי מנהג המדינה וכל שהסכימו עליו בני המדינה שהוא מום שמחזירין בו מקח זה, מחזירין בו.

ב. מדברי הבן איש חי עולה כאשר אדם לבדו מקפיד, בטלה דעתו, אבל כשהוא מום שמקפדים בו אנשים נראה דהוי מום.

ג. עניין המומים שבגינם ניתן לתבוע גירושין, אינו הלכה למשה מסיני, אלא סברה והגיון, כלשון הרמב"ם (אישות כה ב): 'והדברים אלו דברים של טעם הם ואינם גזירת הכתוב'.