תביעת מזונות ילדים פחות מגיל 6 בבית הדין הרבני

^{מאת: הרב שלמה לוי טוען רבני ומגשר – מבוסס על חלק ממאמר שכתב בתחומין מב (תשפ"ב)}

ראשי פרקים:

^{א. גבולות החיוב של אב עני, עד גיל שש}

^{ב. האם כשאין לאב מהיכן לשלם, החיוב עובר לאם?}

^{ג. האם מה שהאב לא נתן בגלל חוסר יכולת, הינו חוב או פטור?}

^{ד. חיוב האם להניק}

^{ה. העולה מן האמור}

חוק המזונות מחיל חיוב על פי הדין העברי

^{חוק המזונות (לפי סעיף 3(א) לחוק לתיקון דיני משפחה (מזונות), התשי"ט – 1959) קובע, כי מזונות של יהודים בישראל ייפסקו עפ"י הדין העברי המטיל על האב מעיקר הדין, שלא מדין צדקה, לזון את ילדיו עד גיל שש. מקור החיוב הוא מהגמ' בכתובות (סה, עמוד ב): "דרש רבי עולא... אף על פי שאמרו אין אדם זן את בניו ובנותיו כשהן קטנים, אבל זן קטני קטנים. עד כמה? עד בן שש".}

האב יכול לטעון קים לי כדעות שחוב המזונות מתחת לגיל 6 הוא מדיני צדקה

^{אולם, הרב אוריאל אליהו (בתיק 1190454/6 (2022) ובמאמרו באתר דין תורה, "מזונות קטינים מתחת גיל שש - האם חיוב גמור או מדין צדקה?"), מוכיח שלדעת פוסקים רבים, בגרושה גם בקטני קטנים חיוב האב הוא רק מדין צדקה, והאב יכול לומר 'קים לי' כדעות אלו.}

גבולות החיוב של אב עני במזונות ילדים עד גיל שש

^{הרבי עובדיה מברטנורא (כתובות ד,ו) כותב "בקטני קטנים (עד גיל שש)... כופין את האב ומוציאין מידו בעל כרחו", ומקשה הוספות יום טוב: "אינו אמיד, מה מוציאים ממנו", ומתרץ "ויש לומר כמו בחיוב האשה דאפילו אי לית ליה אלא מזוני דחד יומא, חייב למיזנא מינייהו או למיכל בהדה במאי דאכל כמ"ש בטור בסימן ע, אבל ודאי אינו חייב להשכיר עצמו כפועל לפרנסם". בשאלה זו של חיוב הבעל להשכיר את עצמו, נחלקו הדעות,  רבינו אליהו (הרמ"א באבן העזר סימן ע, סעיף ג) סובר שהבעל חייב להשכיר עצמו כפועל כדי לפרנס את אשתו, כי כתב לה בכתובה "אנא אפלח" ורבינו תם חולק.}

חוב מזונות הילדים מדין מסדרים לבעל חוב

^{מסביר הר"א גולדשמידט (פד"ר ח"ב עמ' 90–92): "שחוב המזונות לילדים אינו דומה לכל חוב ממון שמסדרים לבעל חוב ומשאירים לו לצרכיו ההכרחיים, אלא הוא חייב להתחלק במה שיש לו, גם אם אין לו מספיק בשבילו, ויש לחיוב זה דין חיוב מזונות האשה", שהאב משועבד להם בשעבוד הגוף (כמבואר בפרישה חושן משפט סימן צז, אות מא).}

כשאין לאב מהיכן לשלם עבור מזונות ילדיו

^{אמנם, אם אין לבעל, מבואר בשו"ת מהרשד"ם (סי' קסו) שאם אין סיפק בידו, פשיטא שאפילו בקטני קטנים אין לכוף את האב, "וכי מן הסלע נוציא מים". לדינא בתי הדין מחייבים את האב במזונות קטין בכל מקרה שהוא מסוגל לעבוד (ראו תיקים: 1063320/10, 897031/3, 1020605/7). וראו שו"ת הרדב"ז (ח"ג סי' תקסו) בשם רבינו תם לעניין מזונות אשתו שכתב, "אם יראה בעיני הדיינים לקונסו לפנים משורת הדין טוב הדבר", ואפילו לעניין תשלום הכתובה, אם נראה לבי"ד שיש כוונת זדון, "יש לו לקנוס אותו ולכוף אותו להשכיר עצמו...לעשות גדר וסייג לתורה ולדברי רז"ל".}

כשהבעל אינו מסוגל לעבוד, נחלקו הדעות האם תשלומים אלו עומדים כנגדו בתור חוב:

דעה א': דין הילדים כדין האשה

^{לדעת הר"ש שפירא (פד"ר חט"ז מעמ' 349; ראו גם תיקים 832682/1 (2011), 1074657/7 (2021)), האשה לווה והבעל חייב לפרוע לה כשיהיה לו, כדין מזונות האשה כשבעלה נסע למדינת הים (שו"ע אה"ע ע,ח; ראו גם משפטי-שאול סי' יג), והוא הדין במזונות ילדיו, כמבואר ברמב"ם (אישות יב,יד; ראו גם: רא"ש בשם המהר"ם, כתובות מט,ב; טור אה"ע סי' עא; סמ"ג ל"ת פ"א) "כשם שאדם חייב במזונות אשתו כך הוא חייב במזונות בניו ובנותיו הקטנים עד שיהיו בני שש שנים". לדעה זו, הביטוח הלאומי משמש כמלווה, ממילא הביטוח הלאומי יכול בהמשך לתבוע מהאב, להחזיר את הקצבאות שניתנו לאם.}

דעה ב': יש לחלק בין חובת הבעל לאשתו לבין חובת האב לזון את ילדיו

^{לעומת זאת לדעת הרב אוריאל לביא (בהרחבה עטרת-דבורה חלק א סי' לא), יש לחלק בין חובת הבעל לאשתו שהתחייב בכתובה לזון אותה (רמב"ם אישות יב,א-ב), ובין חובת האב כלפי ילדיו שבאה לו ע"י לידתם והחיוב הוא כל שעה בהתאם למצבו, ומבואר ברמב"ם (אישות יג,ו) שחייב בכסות אשתו לפי עשרו ובבניו חייב רק לפי צרכן, ובב"ש (אבן העזר סימן עא, סעיף א) כתב שלעניין זה גדר חיוב מזונות כגדר חיוב כסות לכן כל זמן שאין לו, האב נפטר לגמרי ממזונות ילדיו.}

אין לתשלומי המזונות על ידי הביטוח לאומי דין של הלוואה לאב

^{בנוסף, לדעתו של הרב אוריאל לביא (בהרחבה עטרת-דבורה חלק א סי' לא) אין לביטוח הלאומי כוונה או סמכות לתת הלוואות. לא ניתן להפוך את המוסד לביטוח לאומי למלווה בניגוד לחוק שבמסגרתו הוא פועל, לכן עפ"י ההלכה קצבה של הביטוח הלאומי אינו יכול להיחשב כהלוואה. במקרים אלו החובה עוברת לאם, כשביכולתה לפרנסם, כמבואר בפרקים הבאים.}

כשאין לאב מהיכן לשלם עבור מזנות ילדיו האם החיוב עובר לאם

^{מובא ברמב"ם (אישות פרק כא, הלכה יח; ראו גם בטור ושולחן ערוך אבן העזר סימן פב, סעיף ח): "ואם לא רצתה האם שיהיו בניה אצלה אחר שגמלתן, אחד זכרים ואחד נקבות, הרשות בידה, ונותנת אותן לאביהן, או משלכת אותן לקהל, אם אין להן אב, והם מטפלים בהן". המגיד-משנה שם מנמק מדוע האשה רשאית להשליך את ילדיה לקהל: "זה ברור שלא מצינו לאשה חיוב בשום מקום, והאב מצווה על בניו בכמה דברים, ואין האשה מצווה ומהיכן נחייבה בהם". לעומת זאת, הגהות הרמ"ך שם מקשה: "תמה הוא זה, אם האב חייב לזון את בניו עד בן שש, האם אמאי אינה חייבת לזון את בניה, כיון שהן קטני קטנים, ומה הפרש יש בין אב לאם, ואמאי לא תזונם עד שיהיו בני שש ואמאי יכולה להשליכם על הקהל, ואם היא עשירה אמאי לא יכופו אותה, אפילו היו יותר מבני שש, וצ"ע".}

תמיהת המעשה רוקח על המגיד משנה בעניין חיוב האם במזונות הילדים

^{מעשה-רקח שם תמה על המגיד משנה וכותב: "אבל לענין הצדקה ולפרנס את קרוביה ובניה היכא דליכא אב מהיכא תיפוק לן למפטרה", אלא נראה שהרמב"ם מתייחס לאשה שרוצה כעת להינשא, "ואם תפרנס הבן ימנעו האנשים להינשא עמה מכח משאת הבן, וגם אם היא עשירה אין חפץ לאדם לסבול גידול בנים אחרים וזהו דרך טבע ופשוט. ואין הכי נמי דאם היא עשירה תתן לו לפי עושרה באותה העת לבד ושוב משלכת אותו לקהל... אבל אין הכי נמי שהיא חייבת ליתן להם כפי ממונה בעת ההיא".}

אישה עשירה חייבת במזונות הילדים

^{פוסקים רבים (בית-מאיר פב,ה, שאלות ותשובות חוט-השני סימן ח; שאלות ותשובות חיים-ושלום חלק ב אבן העזר סימן יד; נתיבות-משפט לרב חיים אלגאזי חלק א' עמ' קסא, א; שאלות ותשובת ויקרא-אברהם אבן העזר סימן יז; שאלות ותשובת ישכיל-עבדי חלק ו אבן העזר סי' לח ס"ק ו), מבארים בפשטות שמה שיכולה להשליך על הקהל, היינו בסתם נשים שאינן אמודות לפרנס משלהן, אבל עשירה לאו כל כמינה לנהוג כן.}

חיוב האם להניק מדין צדקה כשאין לאב אפשרות לשכור מינקת

^{בשולחן ערוך (אבן העזר סימן פב, ה) מובא: "האשה שנתגרשה אין כופין אותה להניק את בנה, אלא אם רצתה נותן לה [האיש] שכרה ומניקתו. ואם לא רצתה, נותנת לו את בנו והוא מטפל בו". שהרי חייב במזונות בניו ובנותיו עד בן שש (באר הגולה ס"ק ז). מוסיף הרמ"א (בשם רבינו ירוחם): "ויש אומרים הא דגרושה אינה מחויבת להניק, אם אינו מכירה, היינו כשמוצא מינקת אחרת ויש לו להשכיר, אבל אם אין לו כופה אותה ומניקתו". מסביר בני-אהובה (אישות כא,טז; ראו גם: בית-מאיר סי' פב סעי' ה, ויקרא-אברהם אה"ע סי' יז ועזר-מקודש שם): דודאי אם האשה עשירה כופין לזון בניה, דהא כופין על הצדקה ואין לך צדקה יותר מזה, ואם כן היא שיש לה חלב בדדיה ותוכל להניק - הרי היא עשירה לדבר הזה, וכופין אותה כמו שכופין על כל הצדקה.}

דעת החלקת מחוקק שהאם אינה חייבת להניק

^{החלקת-מחוקק (ס"ק ו ו-יב; ראו גם: בית-שמואל ס"ק ה, שו"ת מהרשד"ם סי' קצג), מקשה על דברי הרמ"א לעיל בשם רבינו ירוחם: "לא ידעתי טעם לדין זה (שאם הבעל אינו מוצא או אין לו, כופין על האשה להניק בחינם), ובמה נתחייבה היא יותר משאר נשים ולמה לא יתנו לה ב"ד שכר הנקה", כמבואר לעיל שמשלכת אותו לקהל. יש לדון בדעת המחבר שהביא את דעת רבינו ירוחם רק בב"י (ראו: לך שלמה אה"ע סי' יב).}

להניק אינה חייבת משום טרחא דגופא, אך לזון ילדיה חייבת גם לדעת החלקת מחוקק

^{לכאורה לדעת החלקת-מחוקק האם פטורה מלפרנס את ילדיה אפילו מדין צדקה. אולם הר"י ספקטור (עין-יצחק חלק א אבן העזר סי' יז אות ה; ראו גם שו"ת ישכיל-עבדי חלק ו אבן העזר סי' לח ס"ק ז) מצמצם מחלוקת זו להנקה בלבד, ומבאר שלדעת החלקת-מחוקק אי אפשר לחייבה בטרחא דגופא, "אבל ממונא ודאי חל עליה לכופה בתורת צדקה [כשהיא אמודה לכך] לשכור לולד שלה מינקת". באופן אחר, הר"א שפירא (מנחת-אברהם ח"ג סי' ה) מיישב שאולי לדעת החלקת-מחוקק האשה נחשבת כעשירה "רק לגבי החלב, ולא לגבי הזמן שצריכה להקדיש להנקה, ומאחר שברמ"ך מפורש שהאם האמידה חייבת בצדקה לבנה כמו האב, אין לאפושי בפלוגתא בין הראשונים ומסתבר שלכו"ע הדין כן". ומובא בשו"ת אשר-לשלמה (סי' ע אות ג סק"ב), שנוהגים לתת לה חצי שכר הנקה.}

העולה מן האמור:

^{1. חוק המזונות מחיל חיוב על פי הדין העברי בהתאם לגמרא במסכת בכתובות (סה, עמוד ב).}

^{2. יש דעות שגם בקטני קטנים החיוב הוא מדין צדקה והאב יכול לטעון קים לי כדעות שחוב המזונות מתחת לגיל 6 הוא מדיני צדקה.}

^{3. האב חייב לעשות כל מאמץ אפשרי ואף לצמצם בצרכי עצמו כדי לזון את ילדיו שעד גיל שש.  נחלקו הראשונים האם האב חייב להשכיר את עצמו, בימינו מחייבים את האב לחפש עבודה כלשהו.}

^{4. החיוב בבניו הוא רק לפי צרכן, ובב"ש (אבן העזר סימן עא, סעיף א) כתב שלעניין זה גדר חיוב מזונות כגדר חיוב כסות. לכן כל זמן שאין לו שום אפשרות (כגון שיושב בכלא), האב נפטר לגמרי ממזונות ילדיו.}

^{5. נחלקו הדיינים האם אח"כ האב חייב להשלים את התקופה שלא שילם עבור ילדיו (לדוגמא: כשישתחרר מהכלא).}

^{6. כשאין לאב יכולת, והאם אמודה לפרנס את ילדיה שעד גיל שש. מפשטות לשון הרמב"ם משמע שהאשה אינה חייבת לזון אותם. אולם, המעשה רוקח מקשה על כך: "לענין הצדקה ולפרנס את קרוביה ובניה היכא דליכא אב מהיכא תיפוק לן למפטרה". כך הרבה אחרונים פסקו שבמקרה כזה החיוב נופל על האם.}

^{7. נראה שבימינו אשה גרושה אינה חייבת להניק את בנה. אולם, אם אין כלל יכולת לאב לקנות עבורו מטרנה, בימינו לכו"ע החיוב חוזר לאם (גם לדעה שהחיוב מוטל על הקהל).}

^{לתשומת ליבכם, מאמרים אלו אינם מהווים תחליף לייעוץ משפטי, אינם מהווים חוות דעת משפטית, ואין אחריות למסתמך עליהם. בהחלט יתכן שעובדות ו/או הלכות שונות ישנו את האמור בהם. בנסיבות כל מקרה ספציפי חובה להתייעץ עם טוען רבני מומחה טרם נקיטת כל צעד בעל משמעות משפטית. כמו כן המחבר אינו לוקח על עצמו לעדכן מי מהמאמרים המופיעים ויש לבדוק כל עניין לנסיבותיו במועד הרלוונטי.}