מזונות ילדים במשמורת משותפת בבית הדין הרבני


מזונות ילדים במשמורת משותפת בבית הדין הרבני                                                   

מהות תקנות הרבנות הראשית בעניין מזונות ילדים בבית הדין הרבני האם היא משום הרחבת החיוב מעיקר הדין או מדיני צדקה                                                              

מאת הרב שלמה לוי טוען רבני ומגשר – מבוסס על חלק ממאמר שכתב בתחומין מב (תשפ"ב)


1. תקנת הרבנות הראשית המרחיבה את חובת המזונות עד לגיל 18.

2. מתקני התקנה התכוונו להרחיב את החיוב על האב, מגיל שש.

3. רוב הדיינים חשבו שיש להסתפק בהרחבת החיוב, מדיני צדקה.

4. קדימות האב לאם במזונות ילדיהם, גם מדיני צדקה.

5. החילוק בין הדעות, לעניין חובת האם להשתתף בפרנסת הילדים.


מהות תקנת הרבנות הראשית שהאב חייב לפרנס את ילדיו עד גיל 18

חוק המזונות (לפי סעיף 3 (א) לחוק לתיקון דיני משפחה (מזונות), התשי"ט – 1959) קובע, כי מזונות של יהודים בישראל ייפסקו עפ"י הדין העברי המטיל על האב מעיקר הדין, שלא מדין צדקה, לזון את ילדיו עד גיל שש. מקור החיוב הוא מהגמרא בכתובות (סה, עמוד ב): "דרש רבי עולא... אף על פי שאמרו אין אדם זן את בניו ובנותיו כשהן קטנים, אבל זן קטני קטנים. עד כמה? עד בן שש". בשנת תש"ד הרחיבה הרבנות הראשית את חובת האב לפרנס את ילדיו עד גיל חמש עשרה, ולאחר מכן בתשל"ו לגיל שמונה עשרה. להרחבה ראו מאמרו של ד"ר זרח ורהפטיג "תקנות הרבנות הראשית", תחומין טו, בעמ' 98–116.


תקנות הרבנות הראשית - מדיני צדקה, או הרחבת החיוב

עוד בדור מתקני תקנת הרבנות הראשית, נפלה מחלוקת האם התקנה כפופה לדיני צדקה, או שהיא מרחיבה את עיקר הדין, לזון את ילדיו הקטנים משש, שלא מדיני צדקה, עד לגיל שמונה עשרה.



הדעות שהתקנה היא העלת החיוב מעיקר הדין

לדעת הרב יצחק הרצוג והרבן ציון עוזיאל מתקני התקנה (אוסף פסקי דין של הרבנות הראשית לארץ ישראל, עמ' קנ; שאלות ותשובת משפטי-עוזיאל חלק ב אבן העזר סימן צב עמוד שס). התקנה באה להעלות את גיל הילדים שהאב חייב במזונותיהם מעיקר הדין ואינו מדיני צדקה. לפי זה גם לאחר גיל שש, חובת האב לפרנס את ילדיו קודמת לאם.


הדעות שהתקנה היא מדיני צדקה

אולם, לפי רוב הדעות (הרב יוסף שלום אלישיב והרב עובדיה הדאיה פסקי דין רבניים חלק ד עמוד 3 ו-8 - אמנם בפסקי דין רבניים חלק ג עמוד 307, לכאורה עולה שהרב עובדיה הדאיה סובר כדעת החולקים; הרב שאול ישראלי בפסקי דין רבניים חלק ט עמוד 263; הרב אברהם שפירא במנחת-אברהם חלק ג סימן ה; הרב הגאון מעוז ומגדול רבן של כל בני הגולה הרב עובדיה יוסף בשאלות ותשובת יחווה-דעת חלק ג' סימן עו עמוד רנז; הרב שמואל ברוך ורנר בפסקי דין רבניים חלק ז עמוד 151; הרב מרדכי אליהו בפרוטוקול מועצת הרבנות הראשית להלן), אין בתקנה אלא רק כפיה על האב לפרנס את ילדיו אחרי גיל שש, מדיני צדקה. ניתנו לכך נימוקים שונים:


1. "כי החוק הממשלתי אינו יכול להתחשב עם הטענה שאם האב אמיד יש לחייבו מתורת צדקה" (הרב הגאון פאר הדור והדרו רבינו עובדיה יוסף זכר צדיק וקדוש לברכה בספרו הגדול יביע אומר חלק ח אבן העזר סימן  כב). בית הדין הרבני האזורי באר שבע (בתיק 147728/12), הסיק מדבריו שם שגם לדעת מרן הרב עובדיה יוסף, אב שאינו אמיד מחויב מכח התקנה לזון את ילדיו, רק שהתקנה אינה מפקיעה דין צדקה ממי שמפרנס את ילדיו מרצונו. אולם, ביחס למי שאינו מפרנסם, התקנה היא מעיקר הדין ואינה מדיני צדקה. לעניות דעתי פרשנות זו אינה מחייבת, ובהמשך נראה שלפי המובא ביביע-אומר חלק יא (תשע"ח), ובמהדורה החדשה של יחווה-דעת (תש"פ), פרשנות זו נסתרת.


2. כי אין לראות בתקנה יותר מהמפורש בה (הרב אליעזר גולדשמיט בפסקי דין רבניים חלק ב עמוד 92).


3. יש כאן ספק, לכן הדין הוא שמעמידים על דין תורה דצדקה (הר"ב רקובר, הר"א אטלס והר"ג אקסלרוד בפד"ר חי"ג עמ' 8). כך כתבו גם הר"א שרמן, הר"מ צדוק והרא"מ שלוש (בתיק 9741/1): "לפי הסכמת הפוסקים שכל חוב המזונות שמעבר לגיל שש הוא בגדר צדקה, ואף לאחר תקנת הרבנות הראשית לא בטלה תורת צדקה זו, ומעתה יש לומר כי החל מגיל שש ואילך כל צרכי הילדים בין ההכרחיים ובין שאינם הכרחיים הם בגדר צדקה".


מדוע הפסיקה אינה בהתאם לדעת מתקני התקנה עצמם?

על פי דברי הרבנים הראשיים לעיל מתקני התקנה, הרב שלמה דיכובסקי (תחומין טז, "מזונות הבנים - תקנת חכמים מיוחדת בדיני צדקה"), תמהה על המפקפקים במשמעות התקנה, שהרי ברור מדבריהם שיש כאן הרחבה של החיוב עד גיל שש, שלא מדיני צדקה.

אולם, ברור שכל הפוסקים הנזכרים לעיל החולקים, ידעו את כוונת מתקני התקנה, והרב עובדיה יוסף (יביע-אומר חלק ח אבן העזר סימן כב) כתב כן במפורש בדעת הרב עוזיאל, לכן נראה שהם חלקו על סמכותו של הרבנות הראשית להרחיב את גבולות הדין (דהוי ספקא דאורייתא), או לפחות התנגדו לו, והעדיפו להשתמש בדיני הכפייה הקיימים. אולי הם גם חששו שמחלוקת גלויה עלולה להביא לביטול מוחלט של התקנה.


קביעת מועצת הרבנות הראשית

במועצת הרבנות הראשית (פרוטוקול מס' 21, י"ח בכסלו תשע"ו) דנו בנושא וסיכמו: רוב הפוסקים... קבעו שהחיוב הוא מדין צדקה. אולם היה כאלה... שקבעו שזו המשך התקנה... עמדת מועצת הרבנות הראשית היא, שאין ראוי להכניס ראשנו בין ההרים הגבוהים שדנו בסוגיא העקרונית... ועל כן שאלה זו נותרה בעינה, וכל דיין יכריע בעניין לפי שיקול דעתו... בנוסף, גם אם חיוב האב לזון את הילדים הוא מצד התקנה, חיוב זה הוא רק על הצרכים הקיומיים הבסיסיים, אבל חיובים נוספים שאינם בהגדרה זו, חלים מדין צדקה בלבד.


קדימות חובת האב לחובת האם כלפי ילדיהם גם מדיני צדקה

לדעת מרבית הדיינים חובת האב קודמת לאם גם אם החוב כלפי ילדיהם הוא רק מדיני צדקה מכח הדרשה בספרי (פרשת ראה, פסקה קטז; שולחן ערוך יורה דעה סימן רנ"א סעיף ג): "מאחד אחיך – מלמד שאחיך מאביך קודם לאחיך מאמך", דהיינו בצדקה קרובי האב קודמים לקרובי האם. אולם יש גם דיינים החולקים, וסוברים שאין מכאן הוכחה (הרב אבירן יצחק הלוי, הרש"א חזן והר"ח וקנין בתיק 1022671/4 בבית הדין האזורי האזורי תל אביב יפו (2020); הרב אוריאל אליהו אליהו בתיק 1190454/6 (2022)). כך גם במאמרי בתחומין מב "חובת האם במזונות ילדיה – מדין צדקה" בעמוד 401-403, (נמצא גם באינטרנט), הוכחתי שגם לעניין צדקה, אין לחלק בין חובת האב לאם. להרחבה בסוגיא זו ראו מאמרי שם.



הפסיקה המקובלת על פי דעת מרן הרב הרב עובדיה יוסף זצ"ל

בשאלות ותשובת יביע-אומר (חלק יא סימן סז אות ב) מובא שלאחר גיל שש, "אם האב איננו אמיד ופרנסתו מצומצמת, ואילו האם אמידה שתוכל לפרנס את הבן או הבת שהם למעלה מגיל שש שנים, יש לחייב את האם במזונות מדין צדקה... אולם אם האב והאם שניהם אמידים, חובת המזונות על האב בלבד".

לפי זה, חובת האב קודמת לאם. אולם אם יכולות האב מצומצמות, החובה עוברת מהאב לאם.  ברמה העקרונית, דיינים רבים פוסקים היום כדעה זו (לדוגמא: הרב דניאל אדרי והרב ציון אילוז-לוז בתיק 1226302/5;  הרב פנחס מונדשיין בהסכמת הר"ש פרדס והר"ב ווגל בתיק 1184092/2 עמוד 70; הרב שלמה שפירא בתיק 913242/1‏, סעיף כז).

אולם עדיין נותר מקום לפרשנות של גדרי אמיד של האב, ומתי יכולותיו נחשבות למצומצמות. האם די בכך שהאב אולי מסוגל לגמור את החודש, בלי להשאיר כמעט מקום להוצאות חריגות? ומבלי לאפשר לו חיסכון מתמיד ומספק הנדרש בימינו, עקב ההארכה בתוחלת החיים וההוצאות הרפואיות והסיעודיות הנלוות. רבים גם מופרשים מעבודתם מסיבות שונות שלא על פי התכנון, ותנאי הרבית של חסכונות אלו אינם כבעבר.

כך לכאורה עולה מפסיקתו של הרב דניאל אדרי (תיק 1226302/5 בערעור בפני בית הדין הרבני הגדול ב-2021), כששכרו של האב נטו לחשבון הוא 18,500 ₪, אך כבר לאחר העברת דמי המזונות לאם והוצאות שכר דירה, הוא נותר רק עם 6,700 ₪, כאשר עדיין חצי מכלל הוצאות חמשת ילדיו עליו, ולטענתו הוצאות הדלק שלו לצורך קיום המשמורת המשותפת, גבוהות מאוד.


גילויים חדשים בדעת מרן הרב עובדיה יוסף זצ"ל

בהערה שכתב הרב הגאון פאר הדור והדרו הרב עובדיה יוסף זכר צדיק וקדוש לברכה, המופיעה במהדורה החדשה של שאלות ותשובות יחוה-דעת (חלק ג סימן עו הערה 12, תש"פ) מובא: ש"גם אם האשה מרויחה כמו הבעל ודורשת מזונות לילדים מעל גיל שש, יש לחייב הבעל והאשה ג"כ, לפרנס הילד שלהם מדין צדקה, כי חובת האב גם כן אינה אלא מדין צדקה ואם הוא אמיד כופין אותו וכן כשהיא אמידה ויש לה רווחים טובים".

לדעת הרב אבירן יצחק הלוי (אב בית הדין בתיק 1022671/4), הדברים הללו סותרים את המובא לעיל במהדורה החדשה של יחוה דעת, ומשנה אחרונה עיקר, כמובא ביחוה דעת, ולכן האב והאם שווים לעניין מזונות הילדים שמעל גיל שש.

מבירור שערכתי עם מכון מאור ישראל (להוצאת כתבי מרן), קרוב לוודאי שאכן ההערה ביחוה דעת נכתבה הרבה יותר מאוחר מהפסיקה שבשאלות ותשובות יביע-אומר.

 

מסקנות הדברים


א. הרבנים הראשיים שתיקנו להרחיב את חובת האב כלפי ילדיו מגיל שש עד לגיל שמונה-עשרה, התכוונו להרחיב את החיוב מעיקר הדין (המובא בגמרא), ולא מצד דיני צדקה.


ב. רוב הדיינים חלקו על כך, וחשבו שיש להסתפק בהרחבת החיוב, רק מדיני צדקה.


ג. רוב רובם של הדיינים סוברים שחובת האב קודמת לאם גם כאשר החוב לזון את ילדיהם הוא רק מדיני צדקה. אולם יש מקום לדון בכך.


ד. לפי זה, לדעת מרן הרב עובדיה יוסף זכר צדיק וקדוש לברכה ופוסקים רבים נוספים, חובת האב קודמת לאם. אולם אם יכולות האב מצומצמות, והאם אמידה, החובה עוברת מהאב לאם. אמנם יש גם דיינים רבים שגם לאחר גיל שש, אינם מחלקים בחוב הבסיסי של מזונות הילדים, הנופל לדעתם רק על האב, ורק בדברים שאינם בבסיס מחייבים גם את האם להשתתף.


ה. יש מקום לדון מתי היכולת של האב לזון את ילדיו נחשב למצומצם, שאז אם האם עמידה, החיוב עובר אליה בהתאם ליכולותיה.


ו. לפי כתיבה מאוחרת של מרן הרב עובדיה יוסף זכר צדיק וקדוש לברכה, משמע שכלל אין לחלק בין האב והאם, ולכן במשמורת משותפת, יש לחלק את המזונות באופן שוויוני בין ההורים בהתאם ליכולותיהם.