טוען רבני מסכם מה דינו של רועה זונות בהתאם לפסיקה בבית הדין הרבני

^{פורסם בתחומין מג (תשפג)}

^{אשה המקיימת יחסים מחוץ לנישואין נאסרת על בעלה [1]. אם האישה רק עוברת על דת יהודית (מנהגי בנות ישראל הכשרות) - בעלה פטור מכתובתה ומחייבים אותה לקבל גט [2]. מה הדין כשהבעל אינו נאמן לאשתו ומקיים קשרים אסורים מחוץ לנישואין [3].}

^{מאת: הרב שלמה לוי טוען רבני ומגשר מוסמך - ההערות המסומנות בסוגריים מרובעות הינם לסימון תוספת הלכתיות, ביאור, ומקורות.}

דינו של רועה זונות

1. האם כופין עליו לתת גט

^{בספר האגודה (יבמות סי' עז) מובא שכופין גט על בעל הבוגד באשתו (להלן: 'רועה זונות'), משלושה נימוקים שונים, כדלהלן:}

^{פעם אחת בא מעשה לידי, לאה טוענת על ראובן שהיה רועה זונות והוא כופר, ופסקתי שאם תביא עדים שהוא כן, יוציא ויתן כתובה. איבעית אימא קרא, איבעית אימא גמרא, איבעית אימא סברא. קרא דכתיב אם תקח נשים על בנותי, איבעית אימא גמרא דאמרינן הכא והוא דאפשר בסיפוקייהו ובנדון זה כתיב ורועה זונות יאבד הון, ואיבעית אימא סברא, דגרע מכל הנהו דפרק המדיר, ודווקא שיש עדים שראו אותו עם הארמאית כדרך המנאפים.}

^{בהמשך הביא שכן דעת מהר"ם, ומסיים האגודה: "וסוף דבריו היכא דאיכא סהדי או כשהודה מעצמו כייפינן ליה להוציא" (4).}

^{הבית-יוסף (אה"ע סי' קנד) מסתייג מדברי האגודה, וכותב: "מכל מקום נראה לי דאין לסמוך על דברי ספר אגודה... לכפות להוציא על דבריהם, כיון שלא נזכרו בדברי שום אחד מהפוסקים המפורסמים", ובשו"ע השמיט דין זה. לעומת זאת הרמ"א (דרכי משה יז) כותב על הב"י: "איני רואה בזו דבריו כלל, דכדאי הם הגאונים לסמוך עליהם... ומה שלא הוזכרו בימי הפוסקים הראשונים אפשר לומר שהיה דבר פשוט בעיניהם ק"ו הוא מאומר איני זן וכו'...ואף שלא היה בנמצא בימי הפוסקים הראשונים ולכן לא הוזכרו ולכן אין לדחות דברים ברורות בקש", ובשו"ע (סע' א) הביא הרמ"א את דברי האגודה, ונראה שכן דעת רוב הפוסקים (5), ויש חולקים (6). כיוון שנחלקו הדעות, מחמת הספק לא כופין (7), אלא רק מחייבים אותו לתת גט (8).}

2. דיון בנימוקים לכוף

^{מלשון האגודה משמע שכופין גט מצד כל אחד מג' הטעמים, אולם למעשה נראה שרק הנימוק השלישי (דגרע מכל הני דפרק המדיר) עומד בפני עצמו. שני הנימוקים הראשונים הם, שמעשיו של רועה זונות יגרמו לו שלא לקיים את עונת אשתו ושלא לזונה ולפרנסה. טעמים אלו יכולים להוות עילה לכפיית גט רק לאחר התרחשותם (9). כך מקשה החכם-צבי (סי' קלג) על הטעם השני באגודה, "שאין לדון אותו על שם סופו, כבן סורר ומורה, דחידוש הוא ולא גמרינן מיניה" (10)}

^{נראה שכוונת האגודה בשני הנימוקים הראשונים, להקדים לנימוק השלישי שהוא העיקר: אם אדם שלוקח אשה על אשתו במקום שלא נהגו כן, חייב לגרש את הראשונה (11) שעל דעת כן לא נישאת לו (12), כל שכן שרועה זונות שבוגד באשתו מחייבים אותו לתת גט (13) ומכיוון שבגידה זו תביא לפגיעה בחיוב עונה ופרנסת אשתו, יש מקום להחמיר אף יותר ולכפות גט, למרות שמצד חשש הפגיעה בחיוביו כלפי אשתו כשלעצמם, אין מקום לכפיית גט (14) כך מדמה הר"א מטרלא (דבר-אליהו סי' עג) רועה זונות לאיש שרגיל לכעוס ולהוציא את אשתו מביתו תמיד, שלדעת הרמ"א (קנד,ג) (15), כופין אותו להוציא, "כי על-ידי זה אינו זנה לפעמים ופורש ממנה בתשמיש יותר מעונתה והוי כמורד ממזונות ותשמיש" (16).}

^{נראה שהנימוק השלישי "דגרע מכל הני דפרק המדיר", מתבסס על דברי הירושלמי (גיטין ט,ט) שהאומר איני זן ואיני מפרנס כופין אותו לגרש, כי "אם מפני ריח הפה כופין לא כל שכן מפני חיי נפש". מכאן שניתן להוסיף על המנויים בפרק המדיר (כתובות עז,א) שמפורש שכופין עליהם (17), גם דברים נוספים שאין לסובלם (18). כך כתב הר"א מטרלא (שם): "בוודאי זה גרע יותר מהמומין שכופין להוציא ואין מיאוס לגבה יותר מזה" (19).}

^{לעומת זאת, פוסקים אחרים כתבו שאין כופין אלא באותם שאמרו חכמים (20) אולם, נראה שגם הם אינם חולקים על דברי הירושלמי לעיל, שכל דבר שהוא בכלל חיי נפש כופין עליו מק"ו (21). חיי נפש הם מזונות ואישות (22), ונחלקו הדעות לעניין אלימות (23), ויש לדון על מקרים של אלימות נפשית קשה (24). אפשר שהמחלוקת בין המחבר לרמ"א, הן ביחס לרועה זונות והן ביחס לאלימות, היא רק בשאלה, האם הם כלולים ב'חיי נפש' (25).}

סיכום ומסקנות:

^{א. נראה שלרוב הדעות כופין בעל רועה זונות לתת גט. אולם, כיוון שהבית-יוסף ואחרים חולקים, למעשה אין כופין, אלא רק מחייבים בגט.}

^{ב. מובא בירושלמי שכופין גט מפני חיי נפש. הפוסקים נחלקו לגבי אלימות פיזית, ויש שהרחיבו גם למקרים קשים של אלימות נפשית. נראה שגם רועה זונות כלול במחלוקת זו. בכל המקרים הללו מחייבים בגט.}

מקורות ותוספות:

^{[1].      רמב"ם אישות כד,ו; שו"ע אה"ע קטו,ז.}

^{2.      ברמ"א (אה"ע קטו,ד; קיט,ו) מובא שהבעל יכול לגרשה בעל כרחה, ואין בזה משום חדר"ג. אולם, המהרש"ל בתשובה (סי' לג) סובר, שאף בעדי כיעור (החמור מעוברת על דת), לאחר חדר"ג אינו יכול לגרשה בעל כרחה. לדינא בתי-הדין נוהגים שלא לכוף, כמבואר בפד"ר (ח"ד עמ' 361–362; ח"ח עמ' 352–353).}

^{3.      לעניין הצורך בהתראה, ראו מאמרו של הר"מ רלב"ג, "חיוב גט בגין בגידת הבעל", תחומין לג, בעמ' 242–244, המבוסס על תיק מס' 10836/6.}

^{4.      אמנם בכנסת-הגדולה (סי' קנד הגהות ב"י אות מה) מובא בשם שו"ת משפט צדק, דאין לכוף עפ"י הודאת הבעל משום דאין אדם משים עצמו רשע. אולם האגודה, מהר"ם והרמ"א כאן לא סבירא ליה הכי. בהתאם לכך, מבואר בפד"ר (הר"א גולדשמידט, הר"ש קרליץ, הר"י בבליקי, ח"א עמ' 12–13) שאם העבירה היא כלפי שמיא אמרינן "אין אדם משים עצמו רשע", אבל כאשר הנימוק לכפיה הוא משום הפגיעה באשה והרס חיי המשפחה, בכה"ג סגי בהודאת בעל דין, ככל דיון אחר בענייני נזיקין.}

^{5.      מהריק"ש (ערך לחם, אה"ע סי' קנד); שו"ת דבר-אליהו (סי' עג) שהרחיב והביא עוד נימוקים, וכתב גם לדמות רועה זונות לעובר על דת משה, שמכשיל את אשתו באיסורים שעל כך כופין אותו להוציאה וליתן גט, כמבואר ברמ"א (קנד,א) ובבית-שמואל (קטו,א); שו"ת מחנה-חיים (ח"ב אה"ע סי' מה); שו"ת מהר"י ברונא (סס"י קסח); ביאור-הגר"א (קנד,סה) כמבואר בשו"ת דבר-אליהו ובשו"ת מחנה-חיים לעיל; ערוך-השלחן (קנד,טז) שהוסיף טעם נוסף ש"אפשר שגם יש סכנה בדבר", דהיינו שיש חשש להידבקות ממחלות, דבמקום סכנה לכו"ע כופין, כדין מוכה שחין; ראו גם ספר יד-אהרן, להלן הערה 25.}

^{6.   עטרת-שלמה (ח"א סי' מג); תפארת-יעקב (על הל' גיטין, סי' קנד); שו"ת הר"ע הילדסהיימר (ח"ב סי' פט).}

^{7.      הרי"ש אלישיב, הר"ב זולטי והר"י הדס (פד"ר ח"א עמ' 141). אולם, ראו בשו"ת עטרת-דבורה (ח"ב סי' צ; ראו גם שו"ת נושא-האפוד סי' לב ס"ק כ; תיק מס' 1002103/1 עמ' 31) שהדיינים שם לא ראו את כל גדולי הפוסקים שפסקו כדעת האגודה, לכן כשבנוסף על היותו 'רועה זונות' הבעל גם אלים כלפי אשתו ואינו חוזר בו מכך, אז בצירוף הסכנה ממחלות, יש מקום להורות על כפיית גט. בנוסף, יש לציין שבפד"ר (ח"ד עמ' 166), מבאר הרי"ש אלישיב שבמקום שעפ"י כללי ההלכה יש להכריע עפ"י הרבים הסוברים שכופין, ודאי שיש לכוף והגט כשר מן הדין.}

^{8.      הדיינים שבהערה הקודמת. ובשו"ת ישכיל-עבדי (ח"ו סי' קו) הוסיף שיש להטיל גם מזונות בסכום גבוה. בהתאם לכך מותר לנקוט בהרחקות דר"ת, דהיינו בכל הסנקציות הנחשבות להרחקות חברתיות ואינן נחשבות לכפיית גט, כגון איסור על פתיחת חשבון בנק וכד', אך לא ניתן להשית עונש מאסר, הנוגע בדיני כפייה. לסוגיית הרחקות דר"ת ראו: עטרת-דבורה (ח"ב אה"ע סי' פ-פב); הר"ח רבינוביץ בתיק 1–21–9918 מעמ' 3. לעניין השתת עונש מאסר, ראו מאמרו של הר"ש דיכובסקי, "אכיפת גירושין", תחומין כה, מעמ' 132.}

^{9.      כשמורד מאישות או אינו מפרנסה כלל, כמפורט להלן בהערה 14. ראו: שו"ע (קנד,ג; עז,א) ובית-שמואל (עז,ה). אמנם הש"ך (גבורת אנשים סעי' כח, מו-מח; פתחי-תשובה קנד,ז) כתב שלדינא יש להחמיר לדעת הסוברים שאף במונע ממנה כל ענייני אישות אין כופין, אך בשו"ת עין-יצחק (ח"ב אה"ע סי' עב בהשמטות אות סג; ראו גם שו"ת עונג-יום-טוב סי' קסח) כתב על דברי הש"ך "הוא רק דעת יחידאה ואנו אין לנו לשמוע רק לדברי השו"ע...שהכריע כשיטת רוב הפוסקים דפסקו דכייפינן בכפייה גמורה".}

^{10.  מכאן מסיק הר"ש ישראלי (פד"ר ח"ח עמ' 280; ראו גם חי"ב עמ' 26) שהטעם השלישי הוא העיקר.}

^{11.  בסוגיא (יבמות סה,א) נאמר "יוציא ויתן כתובה", ובשו"ע (קנד,כא) הובאה מחלוקת לגבי לשון זו, האם כופים או שאומרים לו "חכמים חייבוך להוציא ואם לא תוציא מותר לקרותך עבריין". ופסק הרמ"א, "כיון דאיכא פלוגתא דרבוותא ראוי להחמיר שלא לכוף". ויכולים לנקוט בהרחקות דר"ת, כמבואר שם ולעיל בהערה 8.}

^{12.  שו"ע (אה"ע א,ט); חלקת-מחוקק (שם ס"ק טו).}

^{13.  להרחבה ראו עטרת-שלמה (ח"א סי' מג סעי' א ד"ה והנה מיותר).}

^{14.  מלבד מה שעדיין לא פגע בה, גם בעתיד אם יתן לה רק לחם, אין כופין ורק מחייבים גט (ראו: ח"מ אה"ע ע,ט וב"ש סק"ז, והכנסת-הגדולה שם חולק עליהם), אלא שכאן מצטרפים לכך קשרים אסורים עם נשים זרות.}

^{15.  עפ"י שו"ת הרשב"א (סי' תרצג) שכתב כן בלשון אפשר. ובביאור הגר"א (שם ס"ק יא; להרחבה ראו תיק 1013673/2) ביאר "דלא גרע מעוברת על דת". לעומת זאת הש"ך (גבורת אנשים שם ופת"ש שם), חולק וסובר שלא כופין, אלא רק מחייבים בגט.}

^{16. לעניין אם נעשה רועה זונות לאחר שבני הזוג כבר אינם גרים יחד, ראו בהרחבה עטרת-דבורה (ח"ב סי' צ, עמ' 644–646), ולעניין הכתובה ראו תיק מס' 1014535/1.}

^{17.  מוכה שחין - מחלה הגורמת לאישה גועל נפש מבעלה, וגם בשרו נימוק בשל קיום יחסי אישות; בעל פוליפוס - מחלה שבעקבותיה נודף ממנו ריח רע; בורסי, מקמץ ומצרף נחושת - שהוא עוסק במלאכה שבעקבותיה נודף ממנו ריח רע, והדבר מעורר גועל נפש באישה ואינה יכולה לחיות עמו חיי אישות.}

^{18.  כך פירש התוס' רי"ד (כתובות סג,ב) לעניין אשה המורדת בטענת מאיס עלי (ראו להלן סעי' ג1).}

^{19.  כך נראה מהרמ"א שהביא את דברי האגודה על רועה זונות, בסי' קנד סעי' א העוסק במי שנולד לו ריח הפה שכופין עליו להוציא, ולא בסי' עז העוסק במי שמונע מאשתו יחסי אישות. אמנם יש שנתנו הסברים אחרים לנימוק השלישי של האגודה:}

     ^{1. בפד"ר ח"ח עמ' 225, כתבו שכוונת האגודה לעוברת על דת יהודית, שבעלה יכול לגרשה שלא מדעתה (רמ"א קיט,ו). והרי רועה זונות, וודאי גרע מאשה שעוברת על דת יהודית ואינה נוהגת כמנהג בנות ישראל הכשרות, שיוצאת וראשה פרוע וכו'. ואמנם כל מה שקשור לחשש שתבוא לידי זימה ותיאסר על בעלה אינו שייך לכאן. אולם, בכל הנוגע לאשה ודאי נראה שדין האיש כדין האשה, הן לעניין דת משה (המובא במפורש בבית-שמואל קטו,א) והן לעניין דת יהודית (כדברי האגודה). אולם לכאורה יש להקשות על כך, כי כשהבעל מגרש את אשתו שלא מדעתה הוא עובר על חדר"ג. לעומת זאת בכפיית הבעל יש חשש לגט מעושה ולממזרות. כך בערעור בפני ביה"ד הרבני הגדול (תיק מס' 1013673/2) הרה"ר הר"ד לאו דן בסוגיא זו, ומסיק שרק בנודר ואינו מקיים או כשמכשילה בדבר עבירה (דהיינו בעובר על 'דת משה', ראו לעיל הערה 5), נחשב עובר על דת ומחויב בגט. כך גם בתיק מס' 849440/19, מבואר שעובר על דת, הינו בדרגת חומרא פחותה ממעשה כיעור הנמצא גם הוא מתחת לרועה זונות.}

     ^{2. בתיק 979217/4 כתב הר"י כהן שכוונת האגודה הוא למעשים המנויים בפרק המדיר שכתוב "יוציא ויתן כתובה". לפי זה דעת האגודה כדעת הסוברים שניתן לכוף גם בלשון זו. אולם הרמ"א (הסובר כדעת האגודה) כבר כתב (קנד,כא), שבמקרים אלו ראוי להחמיר ולא לכוף.}

^{20.  שו"ת הרא"ש (כלל מג סי' ג), אך ראו שו"ת מהרי"ט (ח"א סי' קיג), ביאור-הגר"א (קנד,יז), אגרות-משה (אה"ע ח"א סי' פ) וציץ-אליעזר (ח"ו סי' מב) בביאור דבריו; שו"ע (קנד,ה שכתב כדעת הרא"ש); ר"ח (כתובות ע,א תוס' ד"ה יוציא); תוס' (יבמות סד,א ד"ה יוציא); סמ"ג (סוף עשין מח); בעל-העיטור (דיני מרד, השער השלישי, דף קד,ב); ש"ך (גבורת-אנשים שם), הסובר שאף במורד מתשמיש ובאומר איני זן ומפרנס, יש לחוש לדעת הסוברים שאין לכוף.}

^{21.  שכן הרא"ש עצמו (כתובות עז,א) פוסק כדעת הירושלמי, שבאיני זן ואיני ומפרנס כופין, מק"ו מריח הפה. ולדעת הרא"ש (שו"ת כלל מב) כופין בעל נכפה (חולה אפילפסיה) לתת גט, מק"ו כמבואר בירושלמי.}

^{22.  גם במורד מתשמיש מובא ברא"ש (כתובות סג,א) שלפי בקשת האשה כופין אותו לאלתר לתת גט. ומבואר בשו"ת הריטב"א (סי' קכב) שבשאר כסות ועונה "כופין להוציא כשאי אפשר מצד אחרת, כי האישות חובה לכל אדם, וכמ"ש בירושלמי מפני ריח הפה כופין, מפני חיי נפש לא כל שכן". הר"מ נהרי (בתיק 578173/1) מבאר שהראשונים דקדקו כן מלשון הגמרא. נראה שרק הש"ך (לעיל בהערה 20) אינו סובר כדעת הירושלמי.}

^{23. מפשטות לשון הרא"ש (לעיל בהערה 20) משמע שלא כופין על בעל אלים לתת גט, וכך סובר המחבר (קנד,ה ובב"י שם). אולם הרמ"א (דרכי-משה קנד,טז-יז; הגה' שו"ע קנד,ג בשם י"א כמבואר לעיל) חולק, וכאמור (בהערה 20) פוסקים רבים פירשו את הרא"ש באופן אחר. להרחבה, ראו תיק מס' 1169128/2.}

^{24. בשו"ת התשב"ץ (ח"ב סי' ח) מובא, שאפשר שכופין גט על בעל שמתקוטט ורב עם אשתו ומצער אותה הרבה, וכש"כ אם הוא גם מרעיבה, ק"ו מריח הפה כמבואר בירושלמי, וכתב שכן דעת הרשב"א (ראו: לעיל הערה 15 ולעניין חיוב להלן בסעי' ג2). מבאר הר"ש שפירא (תיק 1254104/2 עמ' 10–12, בערעור בפני ביה"ד הרבני הגדול ובתיק 9465-21-1), שכוונתו הוא לבעל המצער את אשתו בדברים, ללא אלימות פיזית. דברי התשב"ץ הובאו להלכה: בתשב"ץ ח"ד חוט-המשולש (הטור השלישי, ססי' לה); בתשו' יכין-ובועז (ח"ב סי' מד); בשו"ת מהרש"ם (ח"ה סי' לח; ח"ז סי' קנט) שכתב "ובפרט שאינו זנה", משמע שאין זה הכרח; בספר אות-היא-לעולם (ח"ב מערכת המ' סי' לא) מובא שטעם התשב"ץ מפני שגרע טפי מהשנויים בפ' המדיר.}

^{25. כך כותב הר"א אלפאנדרי (יד אהרן סי' קנד הגב"י סעי' כב) שאילו ראה הב"י את דברי התשב"ץ, "אפשר שלא היה כותב שאין לסמוך על דברי האגודה כיוון שלא נזכרו בדברי שום אחד מהפוסקים המפורסמים". מכאן שלדעתו דין בעל אלים עליו מדבר התשב"ץ, ודין רועה זונות, חד הם (ושניהם גם נכרכו יחד בבית-יוסף שם), ומכיוון שהרמ"א לומד דין בעל אלים בק"ו ממזונות ואישות הכלולים בירושלמי בחיי נפש, נראה שלדעתו גם דין רועה זונות כלול בחיי נפש.}

^{לתשומת ליבכם, מאמרים אלו אינם מהווים תחליף לייעוץ הלכתי ו/או משפטי, אינם מהווים חוות דעת הלכתית ו/או משפטית, ואין אחריות למסתמך עליהם. בהחלט יתכן שעובדות ו/או הלכות שונות ישנו את האמור בהם ואף את פסק הדין. בנסיבות כל מקרה ספציפי חובה להתייעץ עם טוען רבני מומחה טרם נקיטת כל צעד בעל משמעות הלכתית ו/או משפטית. כמו כן המחבר אינו לוקח על עצמו לעדכן מי מהמאמרים המופיעים ויש לבדוק כל עניין לנסיבותיו במועד הרלוונטי. לייעוץ ניתן לפנות לרב שלמה לוי טוען רבני ומגשר 050-627-7146 ו/או לדוד עשור טוען רבני ומגשר משפטי מוסמך 052-719-6716.}