האם התכתבויות פסולות הם עילה להפסד כתובה או חיוב בכתובה וגירושין?



האם התכתבויות פסולות הם עילה להפסד כתובה או חיוב בכתובה וגירושין?

מאת הרב שלמה לוי טוען רבני ומגשר


הקדמה ומקור הדין

בבית יוסף אבן העזר סוף סימן קנד הובא מקור הדין וזו לשונו: מצאתי כתוב בשם ספר אגודה בפרק הבא על יבמתו (סימן עז), פעם אחת בא מעשה לידי, לאה טוענת על ראובן שהיה רועה זונות, והוא כופר. ופסקתי שאם תביא עדים שהוא כן, יוציא ויתן כתובה.


מה הם הסיבות לחיוב בגט?

אי בעית אימא קרא. ואי בעית אימא סברא. ואי בעית אימא גמרא:

א. קרא דכתיב (בראשית לא נ) אם תקח נשים על בנותי.

ב. גמרא דאמרינן הכא (יבמות דף סה סוף עמוד א עיין שם ברי"ף) והוא דאפשר בסיפוקייהו, ובנדון זה יאבד הון (משלי כט ג).

ג. סברא דגרע מכל הנהו דפרק המדיר (דף עז), ודוקא שיש עדים שראו אותו עם המנאפים, אבל אם הביאו לו הנכרים בנים, עבור זה לא כפינן ליה, שראינו כמה נספים בעלילות.


כל ישראל בחזקת כשרות 

ודוקא שיכולה האשה לבקש עדים שיעידו מעצמם, אבל לא פסקתי להחרים על ככה דכל ישראל בחזקת כשרות עד שיודע פיסולו (עיין כתובות לו:) גם אמרתי שיעידו עדים זה שלא בפני זה ויחקרו אותם בדרישה וחקירה כמו על דיני נפשות (סנהדרין מ.). ואחרי שפסקתי הפסק, שלחו קרובי האשה תשובת הר"מ ז"ל והאריך בה מאד וכתב כל הני טעמי שכתבתי. וסוף דבריו, היכא דאיכא עדות או כשהודה מעצמו, כייפינן ליה להוציא עד כאן לשונו.

בימינו שנהוגה פתיחות בקשרים שבין גברים לנשים במגזרים שונים, יש מקום לדון בהגדרה של 'ראו אותו עם מנאפים'.


התכתבויות פסולות העולות לכדי כיעור

במקרה שבני זוג התגרשו בין היתר על רקע התכתבויות סלולריות בעלות אופי מיני בין הבעל לנשים זרות, הרכב של ביה"ד האזורי בירושלים קבע (בפס"ד שלא הותר לפרסום) כי "אמנם לא הוכחו מעשים של ממש, אך ההתכתבויות... שהודה בהן, אינן מותירות מקום לספיקות", ופסקו שהבעל נחשב רועה זונות וחייב בכתובה.


ביטול חלקי של החלטה בבית הדין הרבני הגדול

אולם בית הדין הרבני הגדול (תיק מס' 1269273/1 בפני הרב שלמה שפירא, הרב צבי בן-יעקב והרב דניאל אדרי) הפך באופן חלקי החלטה זו, וקבע שאמנם יש כאן אומדנא ומעשה כיעור ונותרו סימני שאלה רבים, אך "ממצאי התיק לא מעלים באופן ודאי קשרים אינטימיים של המערער עם נשים זרות", לכן "אין לראות בהתכתבות זו גדר של ראוהו עם מנאפים". לעניין הכתובה (בצרוף סוגיות נוספות שעלו), פסק בית הדין שיש לפשר באופן הקרוב לדין.


האם נדרשת ראיה של ממש

מכאן עולה, שכדי שהבעל יחשב רועה זונות נדרש קשר אינטימי. בדומה כותב הר"ש עמאר (שמע-שלמה ח"ג סי' יט אות ד), שדי להוכיח קשרים הדוקים והנהגה מופקרת עם נשים כדי שהבעל יקרא רועה זונות.


הנסיבות הנדרשות להוכחה

בעל בוגד נוקט בדרך כלל באמצעי הסתרה מתוחכמים. אפשרויות אלו מתאפשרים ביתר קלות במסגרת אורח החיים המודרני, שיש בו פתיחות טבעית בקשרים שבין גברים ונשים, במקומות עבודה וחדרי כושר, ברשתות החברתיות, ביכולת ניידות קלה ממקום למקום ובאפשרות לקיים שיחות טלפון בהסתר. אורח החיים המודרני כשלעצמו גם יוצרת פיתויים שלא היו בעבר. בגלל מכלול אפשרויות ההסתרה, במקרים רבים קשה להשיג עדויות וראיות מספקות (לדוגמא: בתיק מס' 974127/1 הובאו כ-10 ראיות נסיבתיות חזקות המעידות על קשרים אסורים בין הבעל לאשה זרה, אך הוא טען שהכל נעשה במסגרת קשר חברי בלבד, וכי היא שותפה עסקית/לקוחה שלו. ביה"ד פסק שמעיקר הדין הבעל אינו נחשב לרועה זונות).



פעמים שהתכתבויות אינם ראיה מספקת כשלעצמם 

ראינו שגם התכתבויות בסלולרי, אינן בהכרח מהוות ראיה מספקת. כתוצאה מכך, לעיתים קרובות הדיון ההלכתי יתבסס על התמונה הכוללת המצטיירת בפני ביה"ד, והצטברות האומדנות לכדי 'אומדנא דמוכח' (ראו תיק מס' 1180667/4) שביחס לרועה זונות הביאו מדברי הפוסקים שני מדדים עיקריים לביסוס אומדנא דמוכח: 1) כשמתחמק ממתן תשובות ישירות, ניתן להתייחס כאילו השיב באופן שיתחייב בדין (שו"ת הרא"ש כלל קז, סי' ו). 2) כשבדבריו מתגלות סתירות. על סמך מדדים אלו קבעו הדיינים שהבעל רועה זונות).


האם נדרשת 'אומדנא דמוכח טובא'

בימינו נדרשת 'אומדנא דמוכח טובא' גלויה לכל (הרב יצחק אושינסקי, אורות המשפט, חלק ב פרק "שיקול דעת ואומדן לב הדיין - השפעתם על הדיון", עמ' קמט-קסז). דהיינו, אין חובה שתהיה עדות כשרה כדין או הודאת הבעל, אלא מספיקות ראיות נסיבתיות שמהם עולה בבירור שבין הבעל לאשה אחרת נקשרו קשרים אינטימיים וכד'. נראה שהדיינים חלוקים ביישום גדרים אלו במציאות של ימינו (ראו תיקים: 979217/4, 1013673/2). ביחס לכתובה, כשאין הוכחות חד משמעיות, לעיתים ביה"ד קובע פשרה (לדוגמא ראו תיקים 966153/3, 1269273/1, 1013673/2).


פריצות וירטואלית באינטרנט

האם ניתן להחיל על אדם המשתתף באופן פעיל באתרי פריצות באינטרנט, דין רועה זונות?

לכאורה מפשטות לשון האגודה, כדי שיחול דין רועה זונות נדרש מפגש פיזי, ואם כן פעילות ברשת אין בה די. אולם נראה שהתשובה מורכבת יותר, ואולי תלויה בשאלה מדוע די בכך שראו אותו עם מנאפים (כגרסת הרמ"א, הבית-יוסף ומהר"י ווייל), כדי שיקרא רועה זונות, ואין צורך שגם יהיה כדרך המנאפים (כגרסאות האחרות, לעיל סעיף ב). בשו"ת שמע-שלמה (ח"ג סי' יט אות ה; ראו גם תיק מס' 1032325/1) מובא ש"הטעם הוא כפי הנראה משום שקשה להוכיח דברים אלו בבירור גמור ומוחלט, וגם דחזקה על האשה שלא תטען בפני בעלה דברים חמורים כאלו בכדי, וזכר לדבר אין אשה מעיזה בפני בעלה, ועל-כרחך פסקו דדי בזה שתוכיח שיש רגלים לדבר לאמת טענותיה". לפי זה כל עוד הקשר של הבעל עם נשים הוא רק וירטואלי, אי אפשר להגדירו כרועה זונות.


רמת הפגיעה בחיי הנישואין

בפשטות יש מקום לומר שצריך ללכת לפי חומרת הפגיעה בחיי הנישואין. לפי זה, מעשים חמורים במיוחד, באתרים הידועים לצורך זנות, עשויים להיחשב כבגידה לא פחות ממפגשים פיזיים. לעיתים קשר המבוסס על בגידה רגשית, עלול לפגוע במרקם הנישואין יותר ממפגשים פיזיים המבוססים על תשוקה מינית. לכן נראה שבמקרים קשים במיוחד, יש מקום להחיל דין רועה זונות גם בהתבסס על קשרים וירטואליים בלבד. כך, בתיקים: 1310623/5 (2021) אב"ד הר"צ בן-יעקב (הובא גם בספרו משפטיך-ליעקב ח"ו סי' ד פרק יג), 1246797/13 (2022) אב"ד הר"ד אדרי, מחדשים: "נראה דאם מתכתב דברי זימה באינטרנט ומשתתף בעניינים אלו או/ו פרסום תמונות, הרי השהות באתרים אלו הם בכלל 'היותו עם המנאפים'".

 

שיחות מרובות וחשש לבגידה של ממש כעילות לחיוב בגט

במקרה חמור במיוחד (תיק מס' 8249-21-1 משנת 2006), על רקע שיחות אהבה וירטואליות מרובות במשך שנה וחצי של הבעל עם נשים זרות, וחשד חמור לבגידות ממש, ביה"ד קבע שכיוון שאין צורך שיראו אותו ממש בשעת הזנות, א"כ הוא הדין "באדם שרגיל ברע, ליצור קשרים ולשוחח שיחות נפש עם נשים זרות באינטרנט, באתרים הידועים לצורך זנות, וודאי הוי בכלל 'ראו אותו עם מנאפים'. ולפי דעת האגודה יש לכפותו לגרש, באם האשה דורשת". בערעור (תיק מס' 5162-21-1 המופיע תחת תיק ביה"ד האזורי לעיל), נראה שביה"ד הרבני הגדול השתמש בקשרים הווירטואליים, כדי להוציא מידי ספק ולקבוע שהבעל רועה זונות.


בהתכתבויות נדרשת הוכחת רמת אינטימיות גבוהה

יש להסביר את ההבדל בין פסקי דין אלו, לפסק דין (בתיק מס' 1269273/1) בסעי' 1 לעיל (אין חילוקי דעות בין פסקי הדין, כי הר"צ בן-יעקב והר"ד אדרי ישבו בשני ההרכבים), בכך שמטבע הדברים קשר וירטואלי הוא הרבה פחות אינטימי ממפגש פיזי, לכן כדי שהקשר הווירטואלי יוכל להיחשב כשווה ערך למפגש פיזי, באופן שיחול על הבעל שם של 'רועה זונות', נדרש שרמת האינטימיות והתכנים האסורים יהיו הרבה יותר גבוהים מהנדרש במפגש פיזי, ובמקרה המתואר בסעי' 1 לעיל, הקשרים הווירטואליים לא הגיעו לסף הנדרש, ולא הוכח שהתקיימו מפגשים פיזיים.


אשה המקיימת קשרים אסורים ברשת – עוברת על דת

אשה שאינה נוהגת על פי כללי הצניעות הנהוגות בקרב בנות ישראל הכשרות (בהתאם לנאמר בשולחן ערוך אבן העזר סימן קטו וכל המסתעף ממנו, הרי היא עוברת על דת, מפסידה כתובתה, ואם בעלה רוצה לגרשה, מחייבים אותה לקבל גט. הסיבה שמפסידה את כתובתה, אינו משום מעשה האיסור, אלא "משום חציפותא ומשום חשד זנות" (רא"ש כתובות דף עב, עמוד א). דין זה יחול גם על מי שמתכתבת ברשת באופן שיש בו משום פריצות, וחורג מהנורמות מקובלות.

 

העולה מן האמור:


1. כדי שהבעל יחשב רועה זונות, אין צורך בהוכחת יחסי אישות, אלא מספיקות עדויות על מקרים שראו אותו בחברת אשה באופן המעיד על קירבה יתירה. 

2. ראיות נסיבתיות שמראות באופן ברור שבינו לאשה אחרת נקשרו קשרים אינטימיים, נחשבות ל'אומדנא דמוכח'. הדיינים חלוקים ביישום גדרים אלו במציאות של ימינו.

3. דיינים רבים סוברים שבמקרים חריגים, קשרים ויזואליים והתכתבויות אסורות באתרי זימה באינטרנט, עשויים להיכלל תחת 'היותו עם המנאפים', שנחשב 'רועה זונות', ויש חולקים.

4. אם אין הוכחות חד משמעיות, לעיתים נוקטים בדרך פשרה. לעומת זאת אם האשה מבקשת גט בעילה של 'מאיס עלי בטענה מבוררת', פטור מתוספת כתובה.

5. אישה המתכתבת באופן שיש בה משום פריצות, ניתן לחייב אותה בגט ומפסידה כתובתה.